תחנת הכוח רוטנברג
 | |
| ארובות ומסוע הפחם של תחנת הכוח רוטנברג | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
תחנת כוח פחמית  |
| על שם |
פנחס רוטנברג |
| מיקום | אשקלון |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים |
חברת החשמל לישראל |
| מידע טכני | |
| כושר ייצור חשמל |
2,290 מגה-ואט |
| קואורדינטות | 31°37′39″N 34°30′58″E / 31.6275°N 34.51611111°E |
|
(למפת מערב הנגב רגילה)   תחנת הכוח רוטנברג  | |
  | |
תחנת הכוח רוטנברג היא תחנת כוח קיטורית באשקלון, השנייה בגודלה בישראל מבחינת הספק.
התחנה קרויה על שמו של פנחס רוטנברג, מייסד חברת החשמל, ועל שם אחיו, אברהם רוטנברג, ממשיך דרכו בניהול החברה.[1] התחנה ממוקמת על חוף הים התיכון סמוך לעיר אשקלון, ומופעלת על ידי חברת החשמל לישראל, והיא התחנה הקיטורית החדשה מבין 5 התחנות הקיטוריות בארץ. כושר הייצור של התחנה מהווה כרבע מכושר הייצור של חברת החשמל.
התחנה בנויה על החוף כיוון שהיא פועלת בטכנולוגיה קיטורית ומשתמשת במי הים לקירור, וכן מוזנת בפחם הנפרק מאוניות משא ברציף מיוחד בסמוך לה. התחנה כוללת ארבע יחידות לייצור חשמל.
בשנת 2008 אושר "פרויקט D": הרחבת התחנה על ידי הוספת שתי יחידות נוספות המוזנות פחם אף הן. באפריל 2017 שר התשתיות הלאומיות ביטל את הפרויקט.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחנת הכוח רוטנברג באשקלון כוללת בתוכה שתי תחנות כוח, אחת בשם "רוטנברג א'" מכילה את שתי יחידות הייצור הראשונות והחדשה יותר שנוספה לה "רוטנברג ב'" מכילה שתי יחידות ייצור נוספות ובה הותקן סולקן לסילוק גפרית.
דיונים ראשונים על הקמת תחנת כוח בסמוך לאשקלון החלו בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, בין שאר נשקלה הקמת תחנת כוח גרעינית בין אשדוד לאשקלון, באזור ניצנים[2]. אך לתוכנית הייתה התנגדות רבה[3].
ביולי 1981 אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הקמת התחנה, כתחנה פחמית מדרום לאשקלון[4], למרות התנגדות ראש עיריית אשקלון, אלי דיין, והוועד הציבורי נגד התחנה בראשות אריה קרן.[5] העבודות באתר להקמת תחנת "רוטנברג א'" החלו בשנת 1984[6], ותחילת ייצור החשמל בה היה בשנת 1990.
תחילת העבודות להקמת "רוטנברג ב'" הייתה בשנת 1996[7], ותחילת ייצור החשמל בה היה באוגוסט 2000[8].
במקור תוכננה הקמתו של מזח לאספקת פחם, המקושר לתחנה באמצעות גשר שאורכו כקילומטר ובגובה 15 מטר ועליו נמצא מסוע המעביר את הפחם מהאנייה ישירות למאגר הפחם בתחנה, כפי שנבנה גם בתחנת אורות רבין[9]. אולם רשות הנמלים יזמה תוכנית להקים בנמל אשדוד מסוף בינלאומי לפריקת פחם ולשנע את הפחם באמצעות רכבת לתחנה. החזון של רשות הנמלים היה שהמסוף באשדוד ישמש לאחסון ואספקת פחם למדינות נוספות באגן הים-התיכון, באמצעות שטעון והעמסה על אוניות-צובר. עלות הקמת המסוף תוכננה ל-125 מיליון דולר, סכום זניח לעומת הפוטנציאל להפוך לאימפריה. לשם אספקת הפחם נסללה שלוחה ממסילת הרכבת אשקלון-עזה באזור מושב מבקיעים אל התחנה ורכבות משא הובילו פחם שנפרק מאוניות בנמל אשדוד אל התחנה[10]. זמן קצר לאחר הקמת המיסלה הודיעה חברת החשמל שתשקול בכל זאת להקים את המזח, עקב העלות הגבוהה של השינוע דרך נמל אשדוד והרכבת[11]. הקמת המזח החלה ב-1997, בידי קונצרן יונדאי שזכה במכרז להקמתו[12], בשיתוף החברות א. ארנסון ושפיר הנדסה ותעשייה[13]. המזח הושלם בפברואר 1999[14].
בשל קרבתה לרצועת עזה וחשיבותה האסטרטגית, התחנה, שניתן לראותה היטב מצפון רצועת עזה, מהווה מטרה לירי רקטות מרצועת עזה, וזאת אף על פי שתחנה זו מספקת גם את צורכי החשמל של תחנת הכוח של רצועת עזה עצמה. במהלך מבצע צוק איתן בקיץ 2014 פגעו מספר רקטות בשטח התחנה וגרמו נזק לרכוש[15]
בתחנה נמצא מרכז מבקרים ובו הסבר על ייצור החשמל בתחנה וסיור מודרך באוטובוס בתחנה כולל נסיעה על הגשר וצפייה בתהליך פריקת פחם מאניה.
אסון הארובה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-8 במאי 1998 במהלך עבודות הבנייה של הארובה החדשה ב"רוטנברג ב'" התרחשה תאונת עבודה קטלנית, במהלכה נספו 9 עובדים שנפלו ממשטח העבודה שלהם במרומי הארובה. חמישה עובדים נוספים חולצו על ידי יחידה 669.[16] בעקבות תאונה זו הוקמה ועדת חקירה ציבורית שמסקנותיה השפיעו על המשך הבנייה של התחנה.[17]
נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספק: 2,250 מגה וואט.
מקור אנרגיה: פחם.
צריכת פחם (בתפוקה מלאה): 18,240 טון ליממה.
צריכת מי קירור: 330,000 טון לשעה.
ארובות ומתקנים להפחתת פליטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארובות התחנה הן ציון דרך בולט במישור החוף הדרומי, ונראות ממרחק רב מאשדוד, קריית גת, שדרות, וצפון רצועת עזה. במקור נבנו בתחנה שתי ארובות בגובה של כ-250 מטר. הארובה של יחידות 4-3 נבנתה במקור עם סולקן לסילוק גפרית. בתהליך זה נוצרים אדי מים בלתי מזיקים לסביבה והם נפלטים מהארובה כאילו מדובר בעשן. בארובה המקורית של היחידות הישנות יותר (2-1) אין מתקן זה והגזים שנפלטים ממנה אמנם אינם נראים מרחוק אך הם מזהמים בהרבה מהגזים שנפלטים מהארובה של יחידות 4-3 שמכילים ברובם אדי מים.
בעשור השני של המאה ה-21 נבנתה ארובה חדשה וסולקן עבור יחידות 2-1 והופסק השימוש בארובה המקורית של יחידות אלו. ארובה חדשה וסולקן נוספו גם ליחידות 6-5 באתר אורות רבין במסגרת תוכנית כוללת בעלות של 8 מיליארד ₪ להפחתת פליטות בתחנות הכוח באשקלון ובחדרה. נכון לשנת 2022, יחידות הייצור הפחמיות הישנות בחדרה (שמספקות כחצי מכושר ייצור החשמל המותקן מפחם בחדרה) הין היחידות בארץ שפועלות ללא סולקן ובעקבות כך גורמות לבדן לרבע מכלל זיהום חלקיקי האוויר שנוצר בכל מדינת ישראל מכל מקורות זיהום האוויר למיניהם. יחד עם זאת, אין כוונה להתקין בעתיד סולקן עבור יחידות ייצור ישנות אלו והן אמורות להפסיק את פעילותן בשנת 2023. בשנה זו הספקן יוחלף ביחידות ייצור חשמל חדישות הפועלות על גז טבעי שבבניה באתר אורות רבין.
פרויקט D[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-2 בדצמבר 2007 אישר דירקטוריון חברת החשמל הקמת שתי יחידות ייצור נוספות אשר יפעלו אף הן על פחם. כל אחת מיחידות הייצור תהיה בעלת הספק של 630 מגה ואט והן תפעלנה על פי תקנות מחמירות לצמצום זיהום האוויר.[18][19] הפרויקט קיבל את אישור הוועדה לתשתיות לאומיות (הות"ל) בחודש יוני 2008,[20] ואמור היה להסתיים ב-2015.
אולם האישורים הסופיים להקמת המתקן לא התקבלו. בעקבות הגילויים המשמעותיים של גז טבעי בסמוך לישראל, סוכם על שינוי מתכונת הפרויקט, כך שהתחנה תתבסס על ניצול גז טבעי, ופחם כחומר דלק משני במקרי תקלה באספקת הגז. הפרויקט נדחה לתחילת העשור השלישי של המאה ה־21 בעקבות הצורך בתכנון מחדש להפעלה במתכונת של גז טבעי כדלק ראשי. באפריל 2017 ביטל שר התשתיות הלאומיות את הפרויקט.
ההתנגדות לפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]
גורמים שונים התנגדו לפרויקט. בין המוחים כנגד הפרויקט נמנו תושבים ועיריית אשקלון, ארגוני הסביבה, בנוסף למשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות אשר הביעו את התנגדותם.[21] לטענת המתנגדים, הפרויקט יגדיל את זיהום האוויר למרות אמצעי הסינון שיותקנו, ויסכן את בריאותם של תושבי אשקלון.
כמו כן, נטען כי קיימות חלופות נקיות זולות יותר, אם נלקחות בחשבון עלויות הזיהום בהתאם לפרוטוקול קיוטו. אנרגיה סולארית (מהשמש) ואנרגיית רוח הוצעו כחלופות זולות יותר בטווח הארוך. עם זאת, מבקר המדינה קבע שלא הוצג מידע מלא על החלופות, ועל כן הן לא נשקלו כראוי.[22]
בנוסף, על אף האישור הראשוני שניתן, פנו ארגוני הסביבה לבג"ץ במטרה לעצור את הפרויקט.[23]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר "רוטנברג" באשקלון - מרכז המבקרים
חברת החשמל, אתר תחנות הכוח - רוטנברג (אשקלון), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פנחס רוטנברג ביקש בצוואתו שלא יקראו שום אתר על שמו וכדי לעקוף זאת נקרא האתר על שם אחיו
- ^ דוד מושיוב ואהרן גבע, גבתי יציע לממשלה להקים תחנת־כוח גרעינית בהשקעה של 200 מיליון דולר, דבר, 13 באוגוסט 1971
עזרא ינוב, נציגי אשקלון ואשדוד חולקים על הממשלה בדבר מיקום תחנות הכוח בשפלת החוף, מעריב, 5 בנובמבר 1972 - ^ אשקלון נגד תחנת-כוח גרעינית באזורה, על המשמר, 6 בנובמבר 1975
עזרא ינוב, ועדת הפנים דנה בענין הכור הגרעיני, מעריב, 2 במרץ 1977 - ^ עיריית אשקלון מתנגדת להקמת תחנת הכוח בתחומה, דבר, 15 ביולי 1981
- ^ שעיה סגל ועזרא ינוב, אשקלונים הפגינו נגד תחנת הכח בפחם, מעריב, 29 באוקטובר 1981
- ^ אבי קרטין, התחילו לבנות את תחנת הכוח באשקלון, חדשות, 26 באוגוסט 1984
- ^ אורלי פלג-מזרחי, נאסר זמנית על חברת החשמל להקים מבנה פלדה בתחנת הכוח רוטנברג ב', באתר גלובס, 19 במאי 1997
- ^ מאת דוד חיון, גורמים בחברת החשמל: מתרבות התקלות בהשלמת הקמת תחנת הכוח באשקלון, באתר גלובס, 21 במאי 2000
- ^ דליה טל, הסיפור המוזר של מסוף הפחם בנמל אשדוד, באתר גלובס, 16 באוקטובר 2005
- ^ עזרא ינוב, רכבת הפחם הראשונה תגיע הבוקר לאשקלון, מעריב, 27 ביוני 1990
- ^ יגאל לביב, נבדקת האפשרות להקים מזח לפריקת פחם באשקלון, חדשות, 30 בספטמבר 1990
- ^ מאת דוד חיון, נחתם ההסכם להקמת מזח הפחם באשקלון בידי יונדאי, באתר גלובס, 26 במאי 1997
- ^ החלו עבודות בניית מזח הפחם באשקלון על ידי ארנסון-שפיר, באתר גלובס, 8 בדצמבר 1997
- ^ מאת דוד חיון, יונדאי הקדימה ב-4 חודשים סיום ההקמה של המזח הימי לפריקת פחם באשקלון, באתר גלובס, 8 בפברואר 1999
- ^ יואב זיתון, פגיעה באשקלון, ירי לחדרה: תחנות כוח בסכנה, באתר ynet, 8 בדצמבר 2015
- ^ ליאור שליין, למזלי עבר חתול שחור, באתר חיל האוויר הישראלי, יוני 1998
- ^ פולמן - האחראית העיקרית לאסון הארובה; חברת החשמל וסולל בונה נכשלו בפיקוח, באתר גלובס, 28 באפריל 1999
- ^ דירקטוריון חברת החשמל אישר את "פרויקט D", אתר NFC
- ^ דירקטוריון חברת החשמל נתן "אור ירוק" לפרויקט D, אתר חברת החשמל
- ^ אושרה הקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון מתוך ynet
- ^ משרד הבריאות מתנגד להקמת תחנה פחמית מאתר ערוץ 7
- ^ תחנת הפחם באשקלון וחלופותיה, אתר גרינפיס
- ^ עתירה נגד הקמת תחנת הכוח הפחמית מתוך אתר אדם טבע ודין
| אנרגיה בישראל | |||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תחנות כוח |
| ||||||||||||||||||
| שדות גז ונפט | חלץ • לווייתן • מגד • מרי • נועה • צוק תמרור • ראש זוהר • תמר • תנין • כריש | ||||||||||||||||||
| חברות וארגונים | תשתיות נפט ואנרגיה • חברת החשמל לישראל • נתיבי הגז הטבעי לישראל • נתיבי נפט • חברת קו צינור אירופה אסיה • ערבה פאוור קומפני | ||||||||||||||||||
| אנרגיה גרעינית בישראל • גז טבעי בישראל • משק החשמל בישראל • כלכלת ישראל – אנרגיה | |||||||||||||||||||
| פנחס רוטנברג | ||
|---|---|---|
| כללי | משק החשמל בישראל • הקמת תשתית החשמל בתל אביב • חברת החשמל לישראל |  |
| אישים | אברהם רוטנברג | |
| תחנות כוח שהקים | תחנת הכוח הראשונה של תל אביב • תחנת הכוח בטבריה • תחנת הכוח הראשונה בחיפה • תחנת הכוח הקיטורית בחיפה • תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים • תחנת הכוח רדינג | |
| מבנים אחרים שהקים | בית רוטנברג • בניין רוטנברג • סכר דגניה • תל אור • שכונת קריית חשמל | |
| מורשת והנצחה | תחנת הכוח רוטנברג • איש החשמל | |