פטריס לומומבה
 | |||||
| לידה |
2 ביולי 1925 אונאלואה (אנ'), קונגו הבלגית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
17 בינואר 1961 (בגיל 35) אליזבת'וויל, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של קונגו (לאופולדוויל)  | ||||
| מפלגה | התנועה הלאומית הקונגולזית | ||||
| בת זוג | פולין לומומבה, לבית אופנגו | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
פטריס אמרי לומומבה (בצרפתית: Patrice Émery Lumumba; 2 ביולי 1925 – 17 בינואר 1961) היה מנהיג קונגולזי שנבחר וכיהן כראש ממשלתה הראשון של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לאחר שסייע בהשגת עצמאותה מבלגיה ביוני 1960, אך ממשלתו הופלה בהפיכה עשרה שבועות בלבד לאחר שנבחרה. לומומבה הושם במעצר בית, ניסה להימלט, נתפס ולאחר מכן הוצא להורג בידי כיתת יורים תחת פיקוד בלגי.
השתלשלות האירועים שהובילה למותו חוללה סערה גדולה בשל חוסר ההתערבות של כוח האו"ם המצומצם שהוצב במדינה ובשל אחריותן של בלגיה וארצות הברית, שהתנגדותו של לומומבה לקולוניאליזם ולאימפריאליזם הפכה אותו למטרה בעיניהן. על בסיס פרסומים מאוחרים, הן אף תכננו להדיחו. לומומבה היה ראש הממשלה הקונגולזי היחיד שנבחר בבחירות דמוקרטיות הוגנות במדינה ומותו הוביל לשלטון דיקטטורי מושחת ולאחריו למלחמת אזרחים עקובה מדם הנמשכת, ברמות משתנות של אלימות במשך השנים מאז[1].
הדרך לראשות הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות, משפחה ותחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטריס לומומבה נולד בשנת 1925 באונלואה במחוז קסאי בקונגו הבלגית והשתייך לקבוצה האתנית טטלה (Tetela). הוא גדל במשפחה קתולית כאחד מתוך ארבעה אחים והתחנך בבית ספר יסודי של מיסיון קתולי, אותו סיים בהצטיינות. קיבל הכשרה כאח בשנים 1943–1945 (הכשרה שנחשבה כמתקדמת ביותר עבור קונגולזי באותה תקופה) ועבד כפקיד בחברת מכרות באזור קיוו. לאחר מכן הועסק כפקיד דואר וכסוכן מכירות של בירה בליאופולדויל (קינשאסה של ימינו) וסטנליוויל (קיסאנגאני של ימינו). ב-1951 נשא לאשה את פולין אופאנגו (Pauline Opangu) ולזוג נולדו שישה ילדים. ב-1955 התמנה לראש היחידה האדמיניסטרטיבית (Cercles) של סטנליוויל והוא הצטרף למפלגה הליברלית של בלגיה, שם ערך והפיץ את ספרות המפלגה. לאחר טיול לימודים בן שלושה שבועות בבלגיה, נעצר לומומבה באשמת מעילה בכספי משרד הדואר. עונשו, שנתיים מאסר, הומתק לשנה לאחר שהחזיר את הכסף, והוא שוחרר ביולי 1956. לאחר שחרורו עזר בגיוס כספים לתנועה הלאומית הקונגולזית (MNC) ב-1958 והפך בהמשך לנשיא הארגון. לומומבה וצוותו ייצגו את ה-MNC בוועידה הכל-אפריקנית שנערכה באקרה שבגאנה בדצמבר 1958. ועידה בינלאומית זו שאירח נשיא גאנה רב ההשפעה קוואמה נקרומה, הגביר את נטיותיו הפאן-אפריקניות של לומומבה[2][3].
מנהיג ה-MNC[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף אוקטובר 1959 נעצר לומומבה בשנית באשמת הסתה למרי אזרחי[4]. מעצרו הביא למהומות אנטי-קולוניאליות בסטנליוויל, שבהן נהרגו כשלושים איש[5]. על אף כליאתו, זכה ה-MNC לרוב משכנע בבחירות המקומיות שנערכו במדינה בדצמבר. התאריך לפתיחת משפטו של לומומבה נקבע ל-18 בינואר 1960, שהיה גם יומה הראשון של ועידה שנערכה בבריסל ודנה בעתידה של קונגו. כתוצאה ממחאות נציגים בוועידה שזעמו על מאסרו, הוא שוחרר והורשה להגיע לוועידה, אשר ננעלה ב-27 בינואר 1960 בהכרזה על הענקת עצמאות לקונגו ב-30 ביוני 1960[6][7], ועל בחירות כלליות שייערכו בין ה-11 ל-25 במאי; היות שהבלגים סירבו לאפשר תקופת מעבר ומסירה מסודרת של מוסדות השלטון לפני הענקת העצמאות[8].
בבחירות זכתה ה-MNC בחלק גדול מן הקולות בחמישה מתוך ששת המחוזות, והיא הייתה למפלגה הגדולה ביותר, עם מעט פחות מ-30% מהקולות[9][10]. גם מפלגתו של ז'וזף קסא וובו זכתה במספר גדול של קולות ובין שני היריבים נפתח מרוץ לגיבוש קואליציה. תחילה הודיע קסא וובו כי הצליח לגבש רוב להקמת ממשלה[11], אולם לאחר יומיים הושגה הסכמה על הקמת קואליציה בראשות לומומבה[12]. ב-24 ביוני 1960, נבחר לומומבה, שהיה אז בן 34, כראש ממשלתה הראשון של קונגו על ידי בית הנבחרים, בעוד ז'וזף קסא וובו נבחר כנשיא בהצבעה משותפת של בית הנבחרים והסנאט[13].
נאום יום העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגיגות יום העצמאות נערכו ב-30 ביוני ונכחו בהן נכבדים רבים וביניהם גם בודואן, מלך הבלגים ועיתונאים זרים. לומומבה נאם את נאומו המפורסם לאחר שרשמית הוסר נאומו מתוכנית האירוע, זאת על אף ששימש כראש הממשלה[14]. נאומו של מלך בלגיה שיבח את התפתחותה של קונגו תחת הקולוניאליזם והתייחס ל"גאוניותו" של דודו מדרגה שנייה, לאופולד השני, שתחת שלטונו בוצעו זוועות באוכלוסייה המקומית בתקופת "מדינת קונגו החופשית". המלך הוסיף והזהיר בנאומו, שעל המדינה החדשה להיזהר מפני רפורמות פזיזות שעלולות לסכן את עתידה ולא להחליף את התשתית הארגונית שמשאירים הבלגים אחריהם עד שיהיו מוכנים לעשות כן. המלך הבטיח שבלגיה תישאר תמיד לצדה של קונגו, תייעץ ותסייע לה[15][16].
נאום התגובה של לומומבה הזכיר לקהל הנוכחים שעצמאותה של קונגו לא הוענקה בזכות אצילות לבם של הבלגים:
למען עצמאותה של קונגו, אף על פי שנחגגת היום בבלגיה, מדינה ידידותית עמה אנו נוהגים כשווים מול שווים, לא יוכל שום קונגולזי ראוי לשמו לשכוח שהלחימה הביאה לניצחון, לחימה יומיומית, נלהבת ואידאליסטית, לחימה בה ידענו מחסור וסבל ולמענה נתנו את כוחנו ודמנו. אנו גאים במאבק, של דמעות, של אש ושל דם עד לעומק הווייתינו, כי היה זה מאבק אצילי וצודק ולא ניתן היה לוותר עליו על מנת לשים קץ לעבדות המשפילה אשר נכפתה עלינו בכוח הזרוע.
— Kamalu, Chukwunyere. The Little African History Book - Black Africa from the Origins of Humanity. עמוד 115
בניגוד לנאום המפוייס של נשיא קונגו, קסא וובו, התייחסותו של לומומבה לסבל שנגרם בשל הקולוניאליזם הבלגי הביאה לחוסר שקט בקהל מחד, והשפילה את מלך בלגיה ופמלייתו מאידך[17]. אמצעי תקשורת מערביים רבים באותה תקופה ביקרו בחריפות את לומומבה ותיארו את נאומו כ"לא ראוי"[18]. מאידך, נאומו לא ספג ביקורת מאף אחת ממדינות אפריקה.
פעולות כראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר ימים לאחר שהוכרזה עצמאותה של קונגו, קיבל לומומבה החלטה גורלית והעלה את משכורותיהם של כל עובדי המדינה, מלבד הצבא. כמו כן, בקרב יחידות רבות בצבא הייתה קיימת התנגדות חזקה כנגד הקצונה הבלגית; מפקד הצבא, הגנרל יאנסנס (Janssens), הודיע לפקודיו שהעצמאות לא תשנה את מעמדם (כלומר, לא תהיה אפריקניזציה של הקצונה) והם התמרדו במחאה[19]. המרד התפשט במהירות ברחבי המדינה, תוך שהוא מביא להתמוטטות מוחלטת של החוק והסדר. על אף שהפרות הסדר לבשו ברובן אופי מקומי, נוצר הרושם כאילו המדינה נכבשת בידי כנופיות שודדים ובוזזים, מה שהביא גם לסערה תקשורתית שהשפיעה במיוחד על האירופאים, שנמלטו מהמדינה[20]. המרד דעך לאחר שהגנרל יאנסנס וקציניו הודחו ובמקומם מונו קצינים אפריקאים[21].
הקצינים הבלגיים שהודחו התרכזו בפרובינציית קטנגה (שאבה של ימינו) אשר בדרום מזרח קונגו. בהנהגתו של מואיז צ'ומבה ובתמיכת שכירי חרב, כוחות צבא בלגיים וחברות כרייה בלגיות, ששאפו לשמור על השקעותיהן ושליטתן במחוז העשיר במחצבים, הוכרז על פרישת המחוז מהרפובליקה של קונגו ב-11 ביולי 1960[22]. מחאה חריפה של ברית המועצות ומדינות נוספות מהגוש האסייתי-אפריקני הביאו להחלפתם של הכוחות הבלגיים בכוח משימה של האו"ם בעוד המהומות נמשכות. עקב סירובם של כוחות האו"ם לסייע בדיכוי המרד בקטנגה, ביקש לומומבה מברית המועצות סיוע בצורת נשק, מזון, ציוד רפואי, משאיות ומטוסים במטרה לחזור ולשלוט במחוז המורד. הסיוע שניתן לא הצליח לדכא את המרד, אך הדאגה מהתגברות השפעתה של ברית המועצות באזור הביאה ללחץ של ה-CIA על הנשיא קסא וובו, שהעדיף לנקוט בדרכים מתונות יותר[23].
התנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מת, חי, חופשי או כלוא בהוראת הקולוניאליסטים, לא אני הוא זה הנחשב. זוהי קונגו, אלו הם אנשינו שעצמאותם הפכה לכלוב עליו מביטים מבחוץ...יום אחד תיכתב ההיסטוריה, אך לא תהיה זו ההיסטוריה שבריסל, פריז, וושינגטון או האומות המאוחדות יכתיבו, אלא המדינות שהשתחררו מהקולוניאליזם וכלי השרת שלו...היסטוריה של תהילה וכבוד.
— פטריס לומומבה, אוקטובר 1960[24]
הדחה ומעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר הדיח הנשיא קסא וובו את לומומבה מתפקידו כראש הממשלה. לומומבה מחה על חוקיות המהלך ובתגובה הדיח את קסא וובו מתפקידו כנשיא וזכה להצבעת אמון מצד הסנאט, בעוד ראש הממשלה שמינה הנשיא נכשל בהצבעת האמון שלו. המדינה נקרעה בין שתי הקבוצות היריבות שכל אחת מהן טוענת לשליטה החוקית במדינה.
ב-14 בספטמבר התחוללה הפיכה צבאית בהנהגתו של קולונל ג'וזף מובוטו ובתמיכת ה-CIA האמריקני. לומומבה הושם במעצר בית, אולם כוחות של האו"ם הוצבו סביב הבית כדי להגן עליו, תוך הבטחת שלומו כל עוד יישאר במתחם אך ללא גישה לאמצעי תקשורת, דבר שניתק את לומומבה מתומכיו ולמעשה נטרל אותו פוליטית. עקב זאת, הוא החליט להימלט ולעורר את תומכיו במחוז האוט-קונגו בצפון מזרח המדינה. לאחר שהוברח מן הבית, ניסה לומומבה להגיע לסטנליוויל במטרה להקים שם צבא וממשלה משלו[25]. כוחות צבא הנאמנים למובוטו רדפו אחריו בסיוע ה-CIA[26] והוא נלכד ב-1 בדצמבר והוטס לליאופלדוויל (קינשסה). הוא פנה לעזרת כוחות האו"ם המקומיים, אך כבר לא היה תחת אחריותם. מובוטו החליט להעמיד את לומומבה לדין באשמת הסתת הצבא למרד ופשעים נוספים. מזכ"ל האו"ם, דאג האמרשלד, פנה לקסא וובו וביקש שללומומבה תשמר הזכות להליך הוגן. ברית המועצות האשימה את האמרשלד ואת מדינות המערב במעצרו ודרשה את שחרורו.
תגובת האו"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועצת הביטחון התכנסה ב-7 בדצמבר 1960 כדי לדון בדרישות ברית המועצות לשחרר מיידית את לומומבה, להשיבו לראשות ממשלת קונגו, לפרק את כוחותיו של מובוטו מנשקם ואת פינויים המיידי של הבלגים מהמדינה. בתגובה לדרישות הסובייטים, ענה האמרשלד שאם כוחות האו"ם יפונו הוא "חושש שהכל יתמוטט". האיום על פעילות האו"ם חוזק על ידי הודעתן של יוגוסלביה, איחוד האמירויות הערביות, סרי לנקה, אינדונזיה, מרוקו וגינאה על הוצאת כוחותיהם מכוח המשימה של האו"ם. ההצעה שהועלתה במועצת הביטחון של האו"ם על ידי ברית המועצות ותומכיה הובסה ברוב של 8 מול 2. באותו היום נחסמה הצעת החלטה מצד המערב לגבי הגדלת סמכויותיו של האמרשלד בטיפול במשבר בקונגו בווטו סובייטי.
ימיו האחרונים, ההוצאה להורג ותוצאותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לומומבה הועבר לבסיס צבאי, כ-150 ק"מ מליאופולדוויל. הבלגים לא הסתפקו בכך, ודרשו כי יוסגר לידי אויבו הראשי, צ'ומבה, עקב החשש שישוחרר בידי תומכיו. ב-15 בינואר 1961 דרשו הבלגים רשמית כי צ'ומבה יקבל לידיו את העציר, דבר שהיה כחריצת דין מוות ללומומבה. ב-17 בינואר הוא הוטס לאליזבטוויל (לובומבאשי של ימינו) והוחזק בבית ברואז (Brouwez House) שם עונה, בעוד צ'ומבה וממשלתו דנים מה לעשות בו[27][28].
לומומבה הוסע ליער שבו המתינו שלוש כיתות יורים בפיקוד בלגי. לומומבה ושניים מתומכיו, מוריס מפולו (Maurice Mpolo) וז'וזף אוקיטו (Joseph Okito), נקשרו לעץ והוצאו להורג ביריות בזה אחר זה, בנוכחות צ'ומבה, ארבעה משריו וקציני משטרה בלגיים שעבדו עבור הממשלה הקטנגית. ההוצאה להורג ארכה פחות מחמש עשרה דקות ולאחריה נקברו הגופות בסמוך, בקברים שנחפרו מראש[29].
יום לאחר מכן הוצאו גופותיהם של לומומבה ותומכיו מקברן, מחשש שלהוצאה להורג ולקבורה היו עדי ראייה, והועברו למקום בסמוך לגבול עם רודזיה לקבורה מחדש. גם במבצע זה נטלו חלק אנשי משטרה בלגיים[30]. ב-21 בינואר בוצע השלב האחרון בניסיון להפטר מהגופות: הן הוצאו מקברן בשנית, בותרו והומסו בתוך חבית שהכילה חומצה גופרתית בידי שני שוטרים בלגיים ועוזרים אפריקניים. שרידי הגופות (העצמות והשיניים) פוזרו בדרכם חזרה כדי להעלים כל זכר לגופות לומומבה ואנשיו[31].
במשך שלושה שבועות לא פורסם דבר אודות הרצח, אך שמועות אודותיו התפשטו, עד שרדיו קטנגה הודיע על דבר מותו. סופר, כי לומומבה נמלט ונרצח על ידי איכרי הסביבה הזועמים.
לאחר הידיעה על מותו של לומומבה, החלו הפגנות במספר ערים באירופה: בבלגרד בזזו מפגינים את השגרירות הבלגית והתעמתו עם המשטרה. בלונדון צעדו המפגינים מכיכר טרפלגר אל השגרירות הבלגית, אליה נשלח מכתב מחאה, והתעמתו גם הם עם המשטרה.
נאמני לומומבה בראשות אנטואן גיזנגה הקימו ממשלה בסטנליוויל, שטענה כי היא הממשלה החוקית של קונגו. ממשלה זו זכתה בהכרת ברית המועצות והגוש המזרחי, וכן המשטרים השמאלנים באפריקה.
בקונגו נוצרו שלושה מרכזי כוח: באליזבטוויל - בראשות צ'ומבה, בליאופולדויל - בראשות קסא וובו ובסטנליוויל - בראשות גיזנגה ונאמני לומומבה אחרים.
במשך כשנתיים נעשו ניסיונות לישב את המשבר בחסות האו"ם ומזכיר האו"ם דאג האמרשלד מצא את מותו בדצמבר 1962 כשמטוסו התרסק בטיסתו לפגישה עם צ'ומבה.
כוחות האו"ם פתחו במתקפה, ובינואר 1963 ביטלו את פרישת קטנגה. לאחר פינוי כוחות האו"ם פתחו נאמני לומומבה במרידה. צ'ומבה, שהתמנה לראש ממשלת קונגו, דיכא את המרד ואז החל מאבק בין צ'ומבה לקסא וובו עד שמפקד הצבא מובוטו התערב, הדיח את שניהם והקים, בעזרת סיוע אמריקני מסיבי, שלטון יחיד עריץ ומושחת שהחזיק מעמד עד 1997.
הרצח הפוליטי של לומומבה והמאורעות שקדמו לו או התרחשו אחריו, סימלו יותר מכל את הקשיים העצומים העומדים בפני מדינות אפריקה שזכו לעצמאות החל מסוף שנות החמישים.
לומומבה נפל קורבן לעוצמת הכוח הקולוניאלי הבלגי, שהמשיך להתקיים בקונגו גם לאחר הכרזת עצמאותה הפורמלית, כשהוא משרת את האינטרסים של חברות המחצבים שרצו בהמשך ניצול משאביה של קונגו. ארצות הברית ובלגיה עשו שימוש בעימות עם ברית המועצות במסגרת המלחמה הקרה כדי להצדיק את מעורבותן בסילוקו של לומומבה, בטענה שביקש סיוע סובייטי והיה בעל השקפת עולם קומוניסטית. למעשה, פנה לומומבה לעזרתה של ברית המועצות לאחר שמדינות המערב סירבו לסייע לו ונטה לכיוון "נייטרליות חיובית" בין מזרח למערב, תוך שימת דגש על הלאומיות האפריקנית ושחרור (פוליטי וכלכלי) מהקולוניאליזם[32].
לומומבה הפך במותו לסמל. בברית המועצות קידשו את זכרו והקימו אוניברסיטה הנושאת את שמו לסטודנטים ממדינות אפריקה והעולם השלישי.
המעורבות האמריקנית והבלגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
,_premier_of_Congo).jpg)
הפאן-אפריקניות של לומומבה וחזונו לקונגו מאוחדת העניקו לו אויבים רבים. ארצות הברית ובלגיה גם יחד, רצו במותו. ה-CIA הורה להתנקש בחייו אך לא היה מסוגל לבצע את המשימה. במקום זאת, תמכו ארצות הברית ובלגיה ביריביו הפוליטיים, שתפסו את השלטון ועצרו אותו[33]. נשיא ארצות הברית באותה תקופה, דווייט אייזנהאואר, "רמז לראש ה-CIA דאז, אלן דולס, ש'יש לנטרל את לומומבה'". מידע זה שוחרר במסגרת חקירת ועדת השירותים החשאיים של הסנאט באוגוסט 2000, במהלכו התברר שאף על פי שה-CIA תכנן לחסל את לומומבה, הוא לא לקח חלק פעיל בהתנקשות עצמה[34].
ועדת צ'רץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1975 פרסמה ועדת צ'רץ'[35], את הוראתו של ראש ה-CIA אשר תיאר (במילותיו שלו) את ההתנקשות בלומומבה כ"פעולה דחופה ובעלת עדיפות גבוהה לביצוע". בנוסף מסמכים שנחשפו הצביעו על שתי תוכניות חיסול: התנקשות באמצעות ירי, ובאמצעות רעל[36]. על אף שמספר מקורות מציינים שהתוכניות להתנקש בחייו הופסקו מרגע שנעצר, אין עדות לכך במסמכי ה-CIA.
החקירה הבלגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ועדת החקירה הבלגית שחקרה את ההתנקשות הגיעה למסקנות הבאות:
- בלגיה הייתה מעוניינת במעצרו של לומומבה
- בלגיה לא הביעה דאגה מיוחדת לגבי מצבו הפיסי של לומומבה
- אף על פי שהבלגים היו מודעים לסכנה הנשקפת לחייו של לומומבה, דבר לא נעשה כדי למנוע את מותו
עם זאת, הכחישו מסקנות הדו"ח הוראה ישירה מצד בלגיה להרוג את לומומבה[37].
בשל "חוק השומרוני הטוב" שלה, הייתה בלגיה אשמה באי מניעת ההתנקשות, וכמו כן הפרה את התחייבותה בפני החלטת האו"ם מס' 290 משנת 1949, "להימנע מפגיעה או החלשה של החירות, העצמאות או אחדותה של מדינה אחרת"[38].
ב-5 בפברואר 2002 פרסמה ממשלת בלגיה התנצלות רשמית בפני העם הקונגולזי והודתה ב"אחריות מוסרית" למותו של לומומבה[39].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Blum, William. Killing hope: US military and CIA interventions since World War II. Zed Books 2003. ISBN 9781842773697
- Devlin, Larry. Chief of station, Congo: a memoir of 1960-67. PublicAffairs 2007. ISBN 9781586484057
- De Witte, Ludo. The Assassination of Lumumba. Jacana Media 2005. ISBN 1919931155
- Kamalu, Chukwunyere. The Little African History Book - The Little African History Book - Black Africa from the Origins of Humanity to the Assassination of Lumumba and the turn of the 20th Century. Orisa Press 2011. ISBN 9780955713101
- Renton, Dave. Seddon, David. Zeilig, Leo. The Congo: plunder and resistance. Zed Books, 2007. ISBN 9781842774854
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על פטריס לומומבה, באתר iCast, 2 בפברואר 2014- משה דור, מבקתת העשב לראשות הממשלה, מעריב, 23 ביוני 1960
- How the U.S. Issued its First Ever Order to Assassinate a Foreign Leader
- פטריס לומומבה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- פטריס לומומבה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אביבה אבירם, בקש את הסכמת יהודי לקבל את שטן, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2002
- ^ Renton, עמוד 72–74
- ^ Kamalu, עמודים 112–113
- ^ למעלה מ-70 נהרגו בקונגו הבלגית, דבר, 2 בנובמבר 1959
- ^ מתפשטות המהומות בקונגו הבלג., הצופה, 3 בנובמבר 1959
- ^ קונגו תזכה בעצמאות ב-30 ביוני, הצופה, 28 בינואר 1960
- ^ עצמאות לקונגו ביוני, מעריב, 28 בינואר 1960
- ^ Renton, עמודים 75–76
- ^ קבוצת־־מיעוט הקימה ממשלה בקונגו, דבר, 9 ביוני 1960
- ^ ש. שפיר, ההסדר בקונגו, דבר, 26 ביוני 1960
- ^ חוששים שקונגו הבלגית תתפצל ביום עצמאותה לכמה מדינות נפרדות, חרות, 20 ביוני 1960
- ^ לומומבה ירכיב ממשלה בקונגו, דבר, 22 ביוני 1960
- ^ לומומבה זכה בהצבעת אימון כראש ממשלת קונגו - קאסבובו נשיא, הצופה, 26 ביוני 1960
- ^ "נאום יום העצמאות", AfricaWithin.com
- ^ De Witte, עמוד 1
- ^ Kamalu, עמודים 114–115
- ^ המלך נרגז - הנשיא נבוך, מעריב, 1 ביולי 1960
- ^ Renton, עמודים 80–82
- ^ De Witte, עמוד 6
- ^ Devlin, עמודים 8–9
- ^ Kamalu, עמודים 117–118
- ^ Devlin, עמוד 24
- ^ Blum, עמודים 157–158
- ^ Africa: A Continent Drenched in the Blood of Revolutionary Heroes by Victoria Brittain, הגרדיאן, 17 בינואר 2011
- ^ Kamalu, עמודים 121–122
- ^ Blum, עמוד 158
- ^ "Correspondent:Who Killed Lumumba-Transcript". BBC. נבדק ב-11 ספט' 2011.
{{cite news}}: (עזרה) 00.35.38-00.35.49 - ^ De Witte, עמודים 106–107, 113–119
- ^ De Witte, עמודים 119–121
- ^ De Witte, עמוד 140
- ^ De Witte, עמודים 140–141
- ^ "Lumumba Charts A Neutral Congo; Premier Rejects a Choice of East or West". רויטרס. 6 ביולי 1960. נבדק ב-2011-09-13.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Patrice Lumumba: 50 Years Later, Remembering the U.S.-Backed Assassination of Congo’s First Democratically Elected Leader, Democracy Now, 21 בינואר 2011
- ^ Kettle, Martin. President 'ordered murder' of Congo leader. הגרדיאן, 10 באוגוסט 2000, לונדון
- ^ שמה של ועדת החקירה של הסנאט לבדיקת מבצעי איסוף מודיעין שבוצעו בצורה לא חוקית על ידי ה-CIA וה-FBI. נקראת על שמו של יושב ראש הוועדה, הסנאטור הדמוקרט פרנק צ'רץ
- ^ תוכנית להרעיל את מנהיג קונגו פטריס לומומבה (עמוד 464). מתוך הארכיון לביטחון לאומי
- ^ "Report Reproves Belgium in Lumumba's Death". Belgium; Congo (Formerly Zaire): ניו יורק טיימס. 2001-11-17. נבדק ב-2011-09-11.
- ^ אתר האומות המאוחדות, החלטות הכינוס הרביעי
- ^ "Europe: Belgium: Apology For Lumumba Killing". 6 בפברואר 2002, ניו יורק טיימס