מכתשי מונו איניו

מכתשי מונו – איניו הם שרשרת וולקנית של מכתשים, כיפות וזרמי לבה במחוז מונו, מזרח קליפורניה . השרשרת משתרעת על פני 25 מיל (40 קילומטרים) מהחוף הצפוני של אגם מונו מדרום להר מאמות . שדה הגעש אגם מונו מהווה את החלק הצפוני ביותר של השרשרת ומורכב משני איים געשיים באגם ומר הגעש חרוט חרון אחד על חופו הצפון-מערבי. רוב המכתשים מונו, אשר מהווים את חלק הארי של החלק הצפוני של שרשרת מונו-איניו, הם פראיטיך (פיצוץ קיטור) געש שיש מאז כבר מחובר או או יתר שבראשו רוילייט כיפות לבה זורמת. השרשרת הוולקנית אינוי מהווה חלק גדול מחלקה הדרומי של השרשרת ומורכבת מבורות התפוצצות הזרעיים, ולבה זורמת וכיפות ראוליטיות. החלק הדרומי ביותר של השרשרת מורכב מפומארולות ובורות פיצוץ בהר ממות 'וסט של חרוטי חרס מדרום להר; האחרונים נקראים הקונוסים האדומים .

מכתשי מונו

התפרצויות לאורך מערכת הפיסורה הצרה שמתחת לשרשרת החלו בחפיר המערבי של קלדרה העמק של לונג לפני 400,000 עד 60,000 שנה. הר הממותה הוקם בתקופה זו. התפרצויות מרובות מלפני 40,000 עד 600 שנה יצרו את מכתשי מונו והתפרצויות לפני 5,000 עד 500 שנה הקימו את השרשרת הוולקנית אינוי. לבה זורמת לפני 5,000 שנה בנו את הקונוסים האדומים, ובורות פיצוץ בהר ממות 'נחפרו באלף השנה האחרונות. הרמת האי פאוחא באגם מונו לפני כ -250 שנה היא הפעילות האחרונה. התפרצויות אלה מקורן ככל הנראה מגופי מאגמה קטנים ולא מחדר מאגמה גדול וגדול כמו זה שייצר את התפרצות מסיבית בקאלדרה העמק הארוך לפני 760,000 שנה. במהלך 3,000 השנים האחרונות התרחשו התפרצויות כל 250 עד 700 שנה. בשנת 1980, שורה של רעידות אדמה והרמה בתוך קלדרה העמק של דרום עמק ודרומה, העידו על פעילות מחודשת באזור.

האזור שימש את בני האדם במשך מאות שנים. אובסידיאן נאסף על ידי מונו פאיוטים לצורך הכנת כלים חדים ונקודות חץ. סלע מזוגג ממשיך להיות מסולק בעידן המודרני לשימוש כסקראט מסחרי וקישוט בחצר. מונה מילס עץ מעובד כרות על או ליד הגעש עבור הפורחת סמוך הבודים ב -19 עד המאה ה -20. הסטות מים למערכת האמה בלוס אנג'לס משקעים טבעיים באגם מונו החלו בשנת 1941 לאחר שנחתכה מנהרת מים מתחת למכתשי מונו. שדה וולקני של אגם מונו וחלק גדול ממכתשי מונו זכו להגנה מסוימת תחת אזור הנוף הלאומי ביער אגן מונו בשנת 1984. השימוש במשאבים לאורך כל הרשת מנוהל על ידי שירות היערות של ארצות הברית כחלק מהיער הלאומי של איניו . פעילויות שונות אפשריות לאורך הרשת, כולל טיולים רגליים, צפייה בציפורים, שייט בקאנו, סקי ואופני הרים.

גיאוגרפיה ותיאור

מכתשי המונו יוצרים קשת של כיפות לבה חופפות וזורמות.

מכתשי האיניו הם קבוצה של בורות פיצוץ.

הגדרה

מכתשים מונו – איניו מהווים שרשרת וולקנית במזרח קליפורניה היושבת לאורך מערכת פיסורה צרה צפון – דרום המשתרעת מהחוף הצפוני של אגם מונו דרך קלדרה המערבית של עמק הלונג, דרומית להר מאמות . הרשת נמצאת בתוך היער הלאומי של איניו ומחוז מונו ; הקהילה המאוחדת הקרובה ביותר היא Mammoth Lakes . המכתשים נמצאים באזור הגיאוגרפי של האגן הגדול .

מכתשי מונו

מכתשי המונו הם 10.5 מיל (16.9 קילומטרים) שרשרת של לפחות 27 כיפות וולקניות, שלוש זרימות זכוכית גדולות הנקראות קואלות ובורות פיצוץ שונים ותכונות וולקניות נלוות אחרות.  : 289 כיפות השרשרת שוכנות על קשת מגמתה צפונית-דרום בערך, שקעורה מערבה ונמצאת דרומית לאגם מונו. הגבוה ביותר מכיפות מכתשי מונו הוא הר המכתש (גובה 9,172)   רגל או 2,796   מ ', המתנשא לגובה 2,400 רגל (730 מטרים) מעל עמק האומסה ממערב.  : 290 תכונות וולקניות Associated ממוקמות אגם מונו ( Paoha ו איי Negit ) ועל החוף הצפוני שלה (נקודה שחורה). הצמדים מקבצים מצפון ודרום לשרשרת הכיפות החופפות.  : 290

אקלים ואקולוגיה

מכתשי המונו – איניו נמצאים באגן המרכזי ובאזור האזור הטבעי של המדבר הצפון אמריקאי . הסביבה המדברית של אגן מונו מקבלת כ- 14 אינץ' (36 סנטימטרים) משקעים בשנה. המשקעים השנתיים סביב אגמי מאמות ', הקרובה לשרשרת הוולקנית אינוי, הם בערך 23 אינץ' (58 סנטימטרים) . לחות עוברת מעל סמל סיירה מהאוקיאנוס השקט דרך פער סן חואקין.  : 30 הטמפרטורות באגן מונו נעות בין שפל בחורף הממוצע של 20 עד 28   ° F (−7 עד −2   ° C) לשיאי קיץ ממוצעים של . הטמפרטורות בסמוך לשרשרת הגעשית אינוי ואגמי Mammoth Lakes נעות בין שפל ממוצע לחורף של 16 עד 21   ° F (−9 עד −6   ° C) לשיאים ממוצעים בקיץ של . מרבית פני השטח של מכתשי מונו עקרים אך מורדותיו מכוסים ביער האורנים של ג'פרי וירק חלקי.  : 4 עמק האומק, היישר מערבה, מכוסה על ידי שטחי קרקע של סגרוש.  : 4 האדמה מורכבת בעיקר מאביב עמוק, שאינו מחזיק מים היטב.  : 30 פטריות Mycorrhizal בקרקע פולשות לשורשי עצי האורן ג'פרי בקשר סימביוטי המסייע לאורן לספוג מים ומספק חומרים מזינים לפטריות.  : 30 יערות האורנים של ג'פרי מקיפים גם את הר געש ה Inyo ואת הר ממות '. צבי פרדות, זרעים, דובים שחורים, מרמוט בצהוב צהוב, דביבונים ואריות הרים - כולם טווחים חופפים ביערות המכסים חלקים מכתשי מונו – איניו.

השפעות

מגוון רחב של השפעות צפויות מהתפרצויות עתידיות לאורך מכתשי מונו – איניו. שברי אפר וסלע (צפירה) עשויים להצטבר לעובי של 10 מטרים (33 רגל) ליד מפרץ מונו-איניו המתפרץ. הצטברות רוח גבית של רוח גבית עשויה לעלות על 20 סנטימטרים (7.9 אינץ') במרחק של 35 קילומטרים (22 מיל) 5 סנטימטרים (2.0 אינץ') 85 קילומטרים (53 מיל) .  : 8 הרוחות באזור נוטות לנשוב לכיוון מזרח או צפון-מזרח יותר מ- 50 אחוז מהזמן, ולכיוון מזרח-מזרח יותר מ- 80 אחוז מהזמן.  : 8 גודל התבואה ועובי הדגירה בדרך כלל פוחת בהדרגה עם המרחק מאוורור. אפר וולקני ככל הנראה מזהם נתיבי אוויר ממזרח למתקן.

קישורים חיצוניים

• Young, Bisset E. (ביוני 2008), Evolution of the Mono–Inyo Volcanic Chain (PDF), נבדק ב-2011-05-28 {{citation}}: (עזרה)
• Photos of the Mono Craters, California, USGS Hazards Program, Long Valley Observatory, אורכב מ-המקור ב-2010-06-02, נבדק ב-2008-12-20
• Photos of Inyo Craters, California, USGS Hazards Program, Long Valley Observatory, אורכב מ-המקור ב-2010-06-14, נבדק ב-2008-12-20
• Hill, David; et al. (2002), Response plan for volcano hazards in the Long Valley Caldera and Mono Craters region, California, United States Geological Survey, ISBN 978-0-607-98488-0, Bulletin 2185, נבדק ב-2011-05-27
• Miller, C. Dan; Mullineaux, D.R.; Crandell, D.R.; Bailey, R.A. (1982), Potential hazards from future volcanic eruptions in the Long Valley – Mono Lake area, east-central California and southwest Nevada; a preliminary assessment, United States Geological Survey, Report 877, נבדק ב-2011-05-27