אאורל ולאייקו
אאורל ולאייקו (רומנית Aurel Vlaicu; 19 בנובמבר 1882 - 13 בספטמבר 1913 היה מהנדס רומני, ממציא, בונה מטוסים וטייס מחלוצי התעופה בעולם.
ולאייקו נולד בבינצינצי (Binţinţi) במחוז טרנסילווניה שבאותו זמן הייתה חלק מאוסטרו-הונגריה ולימים הוסב שמה לאאורל ולאייקו. הוא למד בבית ספר תיכון קלויניסטי שאותו סיים בשנת 1902. המשיך ללמוד באוניברסיטה הטכנית של בודפשט ובאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, גרמניה. בשנת 1907 קיבל תעודת גמר כמהנדס.
ולאייקו עבד זמן מה במפעל המכוניות אופל בעיר ריסלדיים (Rüsselsheim) בגרמניה. ולאייקו חזר לעיר הולדתו בינצינצי כדי לבנות דאון, שאותו הטיס בקיץ שנת 1909. באותה שנה עבר לבוקרשט בה החל לבנות את המטוס שסימנו Vlaicu I. ב-17 ביוני 1910 הטיס ולאייקו את המטוס שלו לראשונה. המטוס השני בסדרה שסימונו היה Vlaicu II נבנה והוטס בשנת 1911. מטוס זה זיכה את בעליו בפרסים כספיים בערך של 7,500 קרונה אוסטרו-הונגרית, הודות להצלחותיו בטיסה ובנחיתה ובתחרות שהייתה בשנת 1912 בתצוגה האווירית בקמפינה (Câmpina) ליד וינה בה התחרה ב-42 טייסים אחרים.
המטוסים שבנה ולאייקו היו בצורת חץ כאשר בקרת הטיסה וההיגוי הייתה שונה מהמקובל היום, ונעשתה בקידמת המטוס. למטוסים היו שני מדחפים משותפי ציר, טבעת מיוחדת סביב המנוע ומערכת מתלים עצמאית לשלושת הגלגלים עם תמסורות ומעצורים.
ולאייקו מצא את מותו בשנת 1913 ליד קמפינה כאשר מטוסו מדגם Vlaicu II התרסק עת ניסה לחצות את הרי הקרפטים. הוא נטמן בבית הקברות בלו (Bellu) בבוקרשט. באותה עת החל לבנות דגם של מטוס דו מושבי עבור חברת מרקוני לנסיונות בתחום הרדיו האלחוטי. המטוס שנבנה רק בחלקו לפני מותו של ולאייקו, הושלם על ידי חברים והוטס בשנת 1914. בהפעלת המטוס ובבקרה שלו היו קשיים שטייסים ומתכננים בני התקופה לא ידעו לפתור. בשנת 1916 במלחמת העולם הראשונה כאשר הגרמנים החזיקו בבוקרשט, הם תפסו מטוס מדגם Vlaicu III אותו הביאו לגרמניה. המטוס נראה טס בתצוגה האווירית בברלין בשנת 1942.
