אבוקדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאבוקדו
Avocado.jpeg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: עראים
משפחה: עריים
סוג: אבוקדו
מין: אבוקדו
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Persea americana
עץ אבוקדו

אבוֹקדוֹ (שמו הבוטני: Persea americana) הוא עץ פרי סובטרופי ירוק-עד ממשפחת העריים ולו כ-15 זנים. שמו של האבוקדו בא מהשפה האצטקית, שבה קוראים לו "ahuacatl".‏[1] משמעות המילה היא אשכים, כנראה בגלל הדמיון בצורה והאמונה שהפרי נותן סגולות מיניות. בספרדית לפרי קוראים, aguacate, אך ברוב השפות לפרי קוראים אבוקדו.

מוצאו של האבוקדו במקסיקו ומרכז אמריקה, ומשם הפיצו אותו הספרדים, בהתחלה לדרום אמריקה, ומשם, בהמשך לאפריקה וחלקים מאסיה. לארצות הברית הגיע האבוקדו רק בתחילת המאה ה-20.

גובהו של עץ אבוקדו בר יכול להגיע ל-15 מטר. הזן המתורבת קטן ממנו, ירוק-עד, ובעל תפרחת לבנה. צורתו של הפרי כצורת אגס והוא פרי סובטרופי. מטעי אבוקדו נפוצים כיום במרכז אמריקה, דרום אמריקה: (מקסיקו, פרו, צ'ילה, ארגנטינה, ברזיל); ארצות הברית: (פלורידה, קליפורניה); אפריקה: (קניה, דרום אפריקה; אסיה:(אוסטרליה, ניו זילנד); אגן הים התיכון: (ספרד וישראל).

בתחילת שנות המאה ה-20 ניסתה חברת פיק"א לאקלם את האבוקדו בארץ, אך גידולו כגידול מסחרי החל רק בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.

נהוג לאכול את האבוקדו חי כשהוא רך. המאכל המקסיקני גווקמולי, שמקורו אינדיאני, עשוי מפרי האבוקדו. יש אנשים שרגישים לאכילת הפרי.

האבוקדו הפתוח אינו נשמר, גם במקרר, ומקבל צבע שחור. בארץ, נמכרים ממרחי אבוקדו עם חומר משמר. מכיוון שהאבוקדו הרך נימוח וצורתו מתקלקלת כמו גם קליפתו הניקבת בקלות, לרוב מוכרים את הפרי כשהוא קשה, והוא מתרכך תוך ימים אחדים בבתי הלקוחות. לשם הבחלתו, מומלץ לשמור את האבוקדו עטוף בנייר או קרטון, ביחד עם בננות או תפוחים. אלו מפרישים חומר המאיץ את תהליך ההבשלה של הפרי. ככלל, פרי האבוקדו אינו מבשיל על העץ אלא רק אחרי קטיפתו.

האבוקדו משמש גם בתעשיית הקוסמטיקה, לייצור תכשירי שיער (שמפו) וקרמים טבעיים לעור, וזאת משום אחוז השומן הגבוה בפרי.

צמח האבוקדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבוקדו
ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 70 ג'
קלוריות 160 קק"ל
חלבונים 1.7 ג'
פחמימות 6.8 ג'
פחמימות זמינות 5 ג'
שומן 15.3 ג'
שומן רווי  %17
שומן חד בלתי רווי  %69
שומן רב בלתי רווי  %14
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמין A 65 מק"ג
ויטמין B1 0.10 מ"ג
ויטמין B2 0.15 מ"ג
ויטמין B3 1.6 מ"ג
ויטמין B6 0.257 מ"ג
ויטמין C 8 מ"ג
ברזל 1.0 מ"ג
סידן 11 מ"ג
אשלגן 450 מ"ג
נתרן 10 מ"ג

צמח האבוקדו הוא חד-ביתי. הפרחים קטנים ודו-מיניים. לאבוקדו אין יכולת האבקה עצמית, שכן החלק הנקבי והחלק הזכרי באותו פרח אינם מבשילים באותו זמן. לכן, בדרך כלל במטעי אבוקדו נעשים מאמצים להגביר את סיכויי ההפריה על ידי שימוש בדבורים. קליפתו של פרי האבוקדו היא בשרנית וצבעה ירוק או שחור, עתירת שומן, חלבונים וויטמינים B, A ו-C. גלעינו של האבוקדו יחיד וקשה. האבוקדו פורח בדרך כלל באביב והפרי מבשיל בחורף. כל עוד לא קוטפים את הפרי אחוז השומן בו עולה; נהוג לקטוף רק אחרי שהפרי עבר את סף 9 אחוזי השומן.

זני אבוקדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה גזעים של אבוקדו:

  1. גזע מקסיקני בעל פרי קטן וקליפה דקה.
  2. גזע גוואטמלי, בעל פרי בינוני וקליפה עבה.
  3. גזע מערב הודי בעל פרי גדול.

זנים נפוצים בעולם

שם לועזי תעתיק עברי צורה קליפה גדל בישראל *טעם קל לקילוף הערות
Ardith ארדיט עגול-אליפטי כן *** לא
Bacon בקון אליפטי דקה, ירוקה, חלקה
עם ההבשלה הירוק מתכהה מעט
* לא
Edranol אדראנול אגסי ***
טעם עדין
כן
Ettinger אטינגר אליפטי צר דקה ירוקה חלקה כן ** לא פיתוח ישראלי מהזן פוארטה
Fuerte פוארטה אליפטי דקה ירוקה חלקה
עם ההבשלה נשארת ירוקה
כן *** כן
Gwen גווין אליפטי מחוספסת ירוקה עבה וגמישה
הצבע הירוק עמום יותר לאחר ההבשלה
***
דומה להאס
כן
Hass האס אגסי אליפטי מחוספסת עבה וגמישה
ירוקה-שחורה כאשר הפרי בשל
כן *** כן הזן הנפוץ בעולם
Lamb Hass למב האס אליפטי כמו האס ***
טעם אגוזי
כן פיתוח של האס, מבשיל מאוחר יותר
Nabal נבאל עגול כן ** כן
Pinkerton פינקרטון אגסי ירוקה בעובי בינוני מחוספסת קלות
ירוק כהה לאחר ההבשלה
כן *** כן הכלאה של האס
Reed ריד עגול ירוקה עבה מחוספסת קלות
עם ההבשלה נשארת ירוקה
כן *** כן
Ryan ראיין אגסי *
Zutano זוטאנו אליפטי ירוקה-צהבהבה דקה ומבריקה
צבע נשאר כאשר הפרי מבשיל
*
טעם עדין
לא
* דירוג טעם לפי משרד החקלאות.

אבוקדו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטע אבוקדו
אבוקדו מזן האס בשוק ואדי ניסנאס

בישראל מגדלים זנים שונים של אבוקדו בהתאם לסוגי הקרקעות והאקלים באזורים השונים. האבוקדו נחשב כיום בישראל לפרי היצוא השני בחשיבותו אחרי ההדרים. האבוקדו הישראלי זוכה לפופולאריות רבה בשוקי אירופה, ובייחוד בגרמניה ובצרפת.

לאבוקדו מספר זנים, בארץ מגדלים את הזנים:

  • אטינגר, זן מקדים גדול בעל קליפה חלקה ומבריקה.
  • פוארטה, זן של אמצע העונה, מחוספס, יותר אגסי.
  • האס, מזני המחצית השנייה של עונת הקטיף, בעל טעם אגוזי. הקליפה מחוספסת מאוד, קשקשית, והפרי הבשל משחיר.
  • פינקרטון, זן של אמצע העונה, מחוספס וצבעו ירוק כהה, נפוץ במטעים של עמק הירדן.
  • גליל, זן אמצע העונה קליפתו חלקה ומבריקה, צורתו מוארכת וצרה. מועצת הצמחים ב-2009 המליצה לא לקנות את הפרי לפני העונה הרשמית כיוון שאז לא יצליח להבשיל כהלכה.
  • נבאל וריד, זני סוף העונה, עגולים כדוריים וגדולים. הזן ריד מחזיק מעמד על העצים כל הקיץ, ובממשק נכון ניתן לשמור עליו על העץ עד חודש ספטמבר.

עצי האבוקדו הראשונים הובאו לישראל על ידי נזירים ממנזר השתקנים בלטרון, ויש אומרים שבחצר המנזר נמצאים עצי האבוקדו הוותיקים ביותר בישראל. העצים המורכבים הראשונים הובאו בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20 וניטעו באדמות ביה"ס החקלאי "מקוה ישראל". בשנים האחרונות שוקדים קברניטי ענף האבוקדו בארץ לשלב בין זנים מקדימים מאד, לבין זנים מאחרים. בארץ נטועים כ-55 אלף דונם אבוקדו, והיבול השנתי הוא בין 60 ל-120 אלף טון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ĀHUACA-TL avocado; testicle / fruta conocida, o el campañón (M), ahuacate, fruta conocida (R) [Source: Frances Karttunen, An Analytical Dictionary of Nahuatl (Norman: University of Oklahoma Press, 1992), 7.]