אבוקה (קיבוץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבוקה
מיקום אבוקה
אבוקה
אבוקה
אנדרטת "יד לאבוקה"
יד לאבוקה

אבוקה היה קיבוץ בעמק בית שאן, שהתקיים בשנים 1941 - 1952.

קיבוץ אבוקה עלה על הקרקע ב-11 ביולי 1941 בעמק בית שאן, דרומית לקבוץ נווה איתן. מייסדיו היו קבוצת "אבוקה", מחניכי תנועת גורדוניה, שהגיעו לארץ ישראל בשנת 1934 והתיישבו בהכשרה בפרדס חנה. חברי הקבוצה עבדו בפרדסי המושבה ורכשו מחסכונותיהם פרות, תרנגולות, סוסים וכלי עבודה חקלאיים. באביב 1941, הציע להם פנחס לבון את הנקודה בעמק בית שאן ולאחר שמשלחת שלהם סיירה במקום וחזרה עם דווח חיובי קיבלה הקבוצה את ההחלטה לעבור למקום. חלק מהחברים שלא היו מרוצים מההחלטה פרשו מהקבוצה.

בתחילה התיישבו חברי הקבוצה בחאן ערבי ישן בן שתי קומות, בנוי לבנים ומוקף חומת אבנים. בחאן הוקם מטבח והוכשרו חדרים למגורי משפחות. לחברים הבודדים הוקמו בתי קש. לרשותם הועמדו 2,000 דונם שהוכשרו לגידולי פלחה, ירקות ומטעים, הגם שרק 1,200 הוקצו להם באופן קבוע והשאר היו מיועדים לקיבוץ עין הנצי"ב[1]. למרות הימצאותם בין שני נחלים שזרמו בקרבתם הם נאלצו להביא מים ממרחק ומים הייתה אחת הבעיות המרכזיות של המקום‏[2].

בפברואר 1942 הצטרפו למקום חברי קבוצת "שדמות", אף היא מחניכי "גורדוניה", שעלו ב1939 מאוסטריה ומפולין ושהו בהכשרה בהרצליה. האיחוד בין שתי הקבוצות הציל את משק "אבוקה" מקיפאון והכניס רוח חדשה בחיים החברתיים.

תוך שנה נבנו במקום ארבעה בתי קבע ומספר מבני משק, והקבוצה כללה 102 חברים ו-15 ילדים. חברי הקבוצה גידלו בשנה הראשונה 1,300 דונם תבואות חורף, 300 דונם תבואות קיץ, ו-50 דונם תלתן. כן קיימו רפת קטנה, לול עופות ועדר צאן, והמשיכו לעבד 300 דונם באזור ההכשרה שלהם בפרדס חנה‏[3]. באוקטובר 1942 נשרפו מטבח הקבוצה והמחסן בדליקה‏[4]. בשנת 1943 נקבע שהקיבוץ יישא את שמו של יצחק בן יעקב[5]. באוגוסט 1944 חוברה הקבוצה לרשת החשמל‏[6].

בהמשך ענפי המשק התרחבו, גידול העופות התרחב, שדות הפלחה עובדו, סודר גן ירק, ניטע כרם גפנים, ברפת היו כחמישים ראשי בקר וכן עדר צאן ובריכות דגים. נבנו בתי מגורים, מגדל מים, בתי מלאכה ועוד. מספר החברים הגיע למאה ושישים. למרות המצב הכלכלי הטוב, החלו ויכוחים בין שתי הקבוצות, בעיקר בנושאי סידור עבודה והזכות לדיור בבתי הקבע. חברי "אבוקה" טענו שהם ותיקים יותר, ולכן זכאים לעדיפות בדיור בבתים החדשים. גם חינוכם והרגליהם של יוצאי רומניה היו שונה מיוצאי אוסטריה ופולין למרות השתייכותם לאותה תנועה.

הוויכוחים הבלתי פוסקים והיחסים האישיים המשובשים הכבידו מאד על החיים במקום ובסוף 1945 עזבו את המקום אחדים מהמייסדים של הקבוצה והנאמנים ביותר לדרכה. עזיבתם גרמה לזעוע קשה והשפיעה לרעה על הנשארים. בשנים 1946 - 1948 פרשו עשרות חברים נוספים. בינואר 1946 היו בקבוצה 70 חברים אליהם הצטרפו , בתחילת פברואר 25 מעולי אנצו סרני , ששוחררו ממחנה עתלית ת והקבוצה תבעה תוספת כח אדם‏[2].

תנועת חבר הקבוצות שלחה ל"אבוקה" גרעינים שונים בתקווה שיישבו במקום באופן קבוע אך ללא הצלחה. באפריל 1948 הגיעה למקום קבוצת שגב מעולי בלגיה והקיבוץ גדל ל-160 חבר‏[7]. בשנת 1952 נשארו במקום עשרים חברים שהחליטו לעבור ליישובים אחרים. אדמות "אבוקה" נמסרו לעיבוד לקיבוצי הסביבה.

בשטחי "אבוקה" נמצאת שמורת טבע, שמורת אבוקה, המשמרת את שם הקיבוץ שננטש.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בנובמבר 2011 נחנכה אנדרטת "יד לאבוקה" במקום בו עמד הקיבוץ. האנדרטה שעוצבה על ידי יליד אבוקה יואב שרל, מורכבת משלדת טרקטור ועליה לוח זכוכית המנציח את המתיישבים ותולדות הקיבוץ. בשני צידי הטרקטור מופיעים שמות הגרעינים שעברו בקיבוץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיתוף שכנים קרובים, דבר, 17 באפריל 1944
  2. ^ 2.0 2.1 קבוצת אבוקה, דבר, 25 באוקטובר 1946; המשך - שני הטורים השמאליים.
  3. ^ בעמק בית שאן: אבוקה, דבר, 23 באוגוסט 1942
  4. ^ דליקה בקבוצת אבוקה, דבר, 15 באוקטובר 1942
  5. ^ לזכר יצחק בן יעקב, דבר, 28 בדצמבר 1943
  6. ^ אור באבוקה, דבר, 30 באוגוסט 1944
  7. ^ מיזוג קבוצת אבוקה עם שגב מחדרה, דבר, 8 באפריל 1948