אבות ישורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבות ישורון
אבות ישורון בבית קפה בתל אביב בסוף שנות החמישים. צילום: מקסים סלומון
ביתו של אבות ישורון ברחוב ברדיצ'בסקי 8 בתל אביב

אבוֹת ישורון (שמו המקורי: יחיאל פרלמוטר; 1904, יום הכיפורים ה'תרס"ה22 בפברואר 1992 ה'תשנ"ב), משורר עברי ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ב (1992).

תולדותיו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1904 בעיירה נסכיז' (נסכיזש; כיום נייסוחוייז'ה),‏[1] במחוז קובל שבגוברניית ווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, באוקראינה. גדל בעיר קרסניסטב (קראַסניסטאַוו; Krasnystaw; כיום בפולין). בעת מלחמת העולם הראשונה יצא עם הוריו כפליט, ושב לקרסניסטב בתום המלחמה. בשנת 1925 בתקופת העלייה הרביעית עלה לארץ ישראל המנדטורית. עבד כפועל חקלאי. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת כרמלי, בצפון הארץ.

החל לפרסם שירים עבריים בכתב העת "טורים", בשנת 1934, ומאז פרסם כל השנים במוספים הספרותיים ובכתבי עת. ספרו הראשון "על חכמת דרכים" נדפס בשנת תש"ב (1942); שעליו חתם עדיין בשמו הראשון. ספריו הבאים, "רעם" (1961), "שלושים עמ' של אבות ישורון" (1965) ו"זה שם הספר" (1970) כבר נדפסו בשמו החדש.

"פרס השירה הישראלית" מטעם העמותה לעידוד השירה העברית הוענק לו כשלושה שבועות לפני פטירתו. על קבלת פרס ישראל הודיעו בימיו האחרונים, והוענק לו לאחר פטירתו.

אבות ישורון נפטר בתל אביב ב-1992, בן 88, שישה שבועות לאחר פטירתה של אשתו פֶּסְיַה. נקבר בקריית שאול בתל אביב.

בתו היא העורכת והמתרגמת הלית ישורון.

יצירתו והתקבלותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למלחמת יום הכיפורים היה אבות ישורון משורר צדדי, נידח ולא נחשב, ואף זלזלו בו. לאחר המלחמה, נתגלתה לפתע שירתו באור אחר. מנחם פרי ומשוררים צעירים מחבורת סימן קריאה ראו באבות ישורון משורר גדול, ועשו רבות לפרסומו ברבים.

הביטוי השירי החם והקרוב, לשונו המרוסקת, חיבתו הבסיסית לערביי הארץ, הזדהותו עם גורל הפליטים, שיבוצי היידיש המרובים בשיריו, משכו את לבו של דור משוררים צעיר. שירתו המאוחרת שונה לחלוטין משירתו המוקדמת, והביאה לו פרסום רב, פרסים ספרותיים וראיונות רבים בתקשורת. הסופרת אידה צורית כתבה ספר על חייו.

אחדים משיריו של ישורון הולחנו והוקלטו. עליהם נמנים השירים "בבית קפה מצד הרחוב" בלחנו וביצועו של אלון אולארצ'יק, "שתים עשרה בלירה" בלחנו של אילן וירצברג וביצועה של גלי עטרי, "אלוהיך" בלחנו של וירצברג וביצועה של נורית גלרון, "האיש מול מת" בלחנו של שלמה גרוניך וביצועו של אלי גורנשטיין ו"כמה זה שקל" בלחנה וביצועה של קורין אלאל. ב-2014 יצא האלבום "טוב שהעולם גדול- משירי אבות ישורון" בהפקת כרמי זיסאפל, ערן ויץ ושי צברי (ע"י נענע דיסק), ובביצועם של אמנים שונים, ביניהם ברי סחרוף, רונה קינן, אלי מגן, ותמר קפלנסקי.

הפולמוס על שירו "פסח על כוכים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין המבקרים וחוקרי הספרות יש התולים את נידויו הממושך של ישורון ממרכז הבמה השירית בארץ בהשקפתו הפוליטית בעניין הפליטים הערבים במלחמת העצמאות. בשנת 1952 פרסם ישורון במוסף הספרות של עיתון "הארץ" שיר ארוך בשם "פסח על כוכים", ובו השוואה בוטה, אשר הרגיזה רבים, בין הפליטים היהודים לפליטים הערבים. אחד מבתי השיר, לקראת סופו, כורך בכך גם את זכר השואה ומורשת יהדות פולין:

וְאַבָּא-אִמָּא, מִן מִלְקוֹחַ

אֵשׁ-אֵל-רַבְרַבָּא מִלְקָח -
צִוּוּנוּ יַהְנְדֶס לֹא לִשְׁכֹּחַ,
וְעַל פּוֹילִין לֹא לִשְׁכַּח.

השיר עורר פולמוס ארוך, והביא למעין נידויו של ישורון. ההדים שעורר השיר מכונים גם "הפולמוס על "פסח על כוכים". בין חוקרי הספרות והמבקרים שהתייחסו לפולמוס הזה, פרסמו בעניינו מאמרים ומסות, בדרך כלל ברוח ביקורתית, המצדיקה את עמדתו של ישורון, ניתן למצוא את אהרון אמיר, שחרף ההבדלים הפוליטיים ביניהם תמך בעמדתו, וכן את דן מירון במאמר חריף, "במבחן מבטם של האבות: על פרקים בשירתו של אבות ישורון" (נדפס ב"זמנים", בכ"ו באלול תשי"ד, 24 בספטמבר 1954); יוחאי אופנהיימר, במאמרו על כל שירי ישורון; חיה שחם, במאמרה "בצומת המשולש – הפולמוס סביב שירו של ישורון "פסח על כוכים", שנדפס בדפים למחקר בספרות, אוניברסיטת חיפה, תשנ"ו-1996; מיכאל גלוזמן, שפרסם מאמר על הפרשה בחיבורו "מומנטים ביקורתיים בתולדות מדינת ישראל", בהוצאת מכון ון ליר בירושלים; חגי רוגני, התייחס לפולמוס בספרו "מול הכפר שחרב – עמדות פוליטיות כלפי הסכסוך היהודי-ערבי בשירה העברית, 1929–1967", בהוצאת פרדס; יצחק לאור, במאמרו "ועל פוילין לא לשכוח", במוסף הספרותי של עיתון "הארץ"; המשוררת והחוקרת לילך לחמן בכתבה על שירתו, ואחרים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על חכמת דרכים: שירים, יחיאל פרלמוטר (אבות ישורון), תל אביב: הוצאת דביר, תש"ב-1942.
  • רְעֵם: שירים, תל אביב: תשכ"א-1961.
  • שלושים עמ’ של אבות ישורון, ירושלים – תל אביב: הוצאת שוקן, 1964.
  • זה שם הספר, תל אביב וירושלים: הוצאת שוקן, תש"ל-1970.
  • השבר הסורי אפריקני, תל אביב: ספרי סימן קריאה / מפעלים אוניברסיטאיים, 1974.
  • קַפֶלָה קולות: שירים, תל אביב: ספרי סימן קריאה / מפעלים אוניברסיטאיים, תשל"ז-1977.
  • שער כניסה שער יציאה: שירים, תל אביב: ספרי סימן קריאה / הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א-1981.
  • הומוגרף: שירים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה-1985.
  • אדון מנוחה: שירים, תל אביב: ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1990.
  • אין לי עכשו: תל אביב: שירים, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 1992.
  • מִלְּבַדְאַתָּה: מבחר, (עורכות: הלית ישורון, לילך לחמן), בני ברק: הספריה החדשה לשירה, ספרי סימן קריאה / הקיבוץ המאוחד, 2009.
  • אבות ישורון כל שיריו (הערות: בנימין הרשב, הלית ישורון), בני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2001.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אידה צורית, שירת הפרא האציל – ביוגרפיה של אבות ישורון, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995.
  • חיה שחם, "בצומת משולש – הפולמוס סביב השיר 'פסח על כוכים' לאבות ישורון", דפים למחקר בספרות, 10, תשנ"ו.
  • רועי גרינוולד, שפתו של אבות ישורון, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 2012.
  • דן מירון, "הקול קול ישורון : בשולי "הונא מחטטת" (כאן תחנת... מילות הפתיחה של קול ישראל בערבית), לאבות ישורון, זמנים, מרץ 1954.
  • דן מירון, "פולמוס ויקר בכרך אחד: הערות ל"שפתח [ערבית: מילת פתיחה] בגלוי וביקר אל אורי צבי גרינברג" מאת אבות ישורון, זמנים, ספטמבר 1955.
  • דן מירון, "על שירי אבות ישורון", מוסף הארץ, מאי 1961.
  • דן מירון, "ושוב, האגדה הבנאלית על המשורר הנידח", הארץ, יוני 1990.
  • דן מירון, "אבות : על דמותו האמנותית של המשורר אבות ישורון", ידיעות אחרונות, פברואר 1992.
  • דן מירון, "מעולם לא "כיסחתי" את שירת ישורון", מעריב, מרס 1992.
  • לילך לחמן (עורכת), איך נקרא אבות ישורון, בני ברק: הקיבוץ המאוחד, סדרת אדום כהה, 2011. - אסופה ראשונה של מאמרים העוסקים בשירתו של אבות ישורון.

מבחר מאמרים על יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
אבא קובנר
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אהרון אפלפלד

1979
הבא:
דב סדן