אבו אלעבאס הנבאתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אבו אלעבאס, אחמד בן מחמד בן מפרג' אבן רומיה אלאשבילי (בערבית: أبو العباس النباتي, באנגלית: Abu’l-ʿAbbās al-Nabātī), חי בשנים 1165- 1239, היה רופא ועשבונאי אנדלוסי. נולד בסביליה בדרום מערב ספרד. במולדתו הוכר כאיש הלכה המתמחה בחדית', אולם יותר מכל התפרסם בידיעותיו המפליגות על צמחי המרפא ותועלתם, ומכאן גם כינויו "הנבאתי" (עשבונאי).

תחום התמחותו של אבו אלעבאס היה בהגדרה מדויקת של מיני צמחים, מוצאם ובית גידולם. ידיעותיו לא היו מוגבלות רק לתחומי ספרד, אלא להכרה נרחבת של צמחים מכל אזורי השליטה המוסלמית, שאותה רכש מהספרות, ובעיקר מתוך היכרות אישית במהלך מסעותיו בעולם.

למרות ההכרה שלה זכה אבו אלעבאס בימיו כבר סמכא בענייני הלכה ורפואה בספרד, נהג תמיד בפרישות ואת זמנו הקדיש ללימודים. למחייתו מכר עשבים והעתיק ספרים בחנותו שבסיביליה.

מסעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו אלעבאס ערך כנראה במהלך שנות חייו מספר מסעות למזרח, להם שתי מטרות: העמקת לימודיו במדע החדית' לפי האסכולות הנהוגות במזרח, והרחבת היקף ידיעותיו הרפואיות. את רשמי מסעותיו תיעד בספרו "המסע המזרחי".

מסע אחד ערך עוד בצעירותו, בשנת 1185, אז קיים לראשונה את מצוות החג' למכה. אולם את המסע המקיף ביותר למזרח ערך בשנת 1215. משם כנראה המשיך לעיראק ולערי סוריה הגדולה (שכללה את ארץ ישראל), ובשובו ממסעו לספרד בשנת 1228, חנה בדרכו גם בסיציליה.

אבו אלעבאס תיאר בספרו צמחים שהכיר או ראה במסעותיו, ביניהם צמחים הגדלים במספר אזורים המאפשרים לנו להתחקות אחר חלק ממסעו בארץ ישראל: יהודה, דרום הר חברון, בקעת הירדן ויריחו, אזור החוף ודרך אשקלון. ביצירתו משוקע מידע רב חשיבות למחקר תולדות הצומח בארץ ישראל בימי הביניים ושימושיו. בין הצמחים שהוא מתאר את שימושם: סירה קוצנית, סולנום החדק, עירית גדולה, רכפה לבנה ומיני חרחבינה‏[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר, "אבו אלעבאס הנבאתי: עשבונאי אנדלוסי בארץ ישראל האיובית", אריאל 100-101, תשנ"ד, עמ' 235- 239