אבו ג'יהאד
ח'ליל אל-וזיר (בערבית: خليل الوزير), המוכר בכוניה אבו גִ'האד (ابو جهاد על שם בנו הבכור ג'יהאד) (10 באוקטובר 1935 - 16 באפריל 1988), ממייסדי תנועת פת"ח, שימש כסגנו של יאסר ערפאת וראש הזרוע הצבאית של אש"ף.
תוכן עניינים |
היסטוריה ופעילות [עריכה]
ח'ליל אל-וזיר נולד ברמלה, אותה נאלץ לעזוב במלחמת העצמאות. בעזה סיים את לימודיו התיכוניים, למד לימודים גבוהים באלכסנדריה, והיה מקושר ל"אחים המוסלמים". כבר בשנות לימודיו נעצר ונשלח לכלא. לאחר הצטרפותו לפת"ח השתלט על פעילותו הצבאית, ולמעשה פיקד על פעילות הארגון. בין השאר, נסע לסין העממית ולוייטנאם כדי ללמוד טקטיקות גרילה.
אבו ג'יהאד היה האיש השני בחשיבותו בפת"ח (אחרי יאסר ערפאת), הוא מיקד את פעילותו בפעילות הצבאית כנגד ישראל, ושאף לפתח צבא מסודר לפת"ח; לאחר שנסיון זה כשל והצבא קרס הוא נדרש לתת דין וחשבון לפני הארגון.
בשנות ה-70 היה אחראי בין השאר לפיגועים הבאים:
- הפיגוע במלון סבוי בשנת 1975: נחיתה ימית של שמונה מחבלים שהשתלטו על מלון סבוי בחוף תל אביב.
- אוטובוס הדמים במרץ 1978, מחבלים חדרו דרך הים לישראל ליד מעגן מיכאל, השתלטו על אוטובוס בכביש החוף, 37 מהנוסעים נרצחו.
אחרי מלחמת לבנון, בדומה לבכירי אש"ף רבים שעזבו את ביירות, התמקם בתוניס, ומשם ניהל את מבצעי ארגונו.
עודד רז, בכיר באמ"ן ובשב"כ לשעבר, אמר עליו ב-2009 (בהתייחס לפרשת הספינה "אטבירוס"; ראו להלן):
|
אבו ג'יהאד היה יריב חכם, בעל השקפת עולם מורכבת, אבל הוא לא הצליח להערים עלינו. כבר בשלבים הראשונים של ההכנות לפשיטה ידענו שהוא מתכנן משהו גדול... עד היום לא ברור לנו מהיכן הצליח אבו ג'יהאד לספק ללוחמים ששלח מודיעין כה מדויק על אודות המתרחש בתל אביב ובקריה." |
||
| – רונן ברגמן, מאבטחים את עצמנו לדעת, מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", 13.2.2009 | ||
החיסול [עריכה]
| ערך מורחב – מבצע הצגת תכלית |
בשנת 1985, לאחר שסוכל ניסיון לבצע פיגוע גדול במחנה הקריה[1] בתל אביב באמצעות הספינה "אטבירוס"[2], אותו יזם אבו ג'יהאד, "סומן" האיש כיעד לחיסול. שלושה נסיונות לחסלו נכשלו[3]. בשנת 1988 שימש אבו ג'יהאד בתפקיד מפתח בהתססת השטח בימי האינתיפאדה הראשונה, שפרצה בשלהי 1987. ביום 16 באפריל 1988 הוא נורה ונהרג בביתו אשר בפרברי תוניס על ידי כוח של סיירת מטכ"ל בפיקוד משה יעלון[4]. בשנת 2012 הותר לפרסום כי סיירת מטכ"ל ביצעה את החיסול.[5]
חייו האישיים [עריכה]
אבו ג'יהאד נישא ב-1962 לבת-דודו אינתיסאר אל-וזיר. לזוג נולדו חמישה ילדים. לאחר הסכם אוסלו עברה אלמנתו אינתיסאר (אום ג'יהאד) להתגורר בעזה, וכיהנה בשנים 1995 - 2005 כשרה לעניינים חברתיים בממשלה הפלסטינית. בנו ג'יהאד מונה בתחילת 2008 כיו"ר הרשות המוניטרית הפלסטינית, תפקיד המקביל בקירוב לזה של נגיד בנק מרכזי.
קישורים חיצוניים [עריכה]
- ג'לאל בנא, אוריה שביט, ילד המהפכה, הארץ, 18.04.2001
- רונן ברגמן, 52 קליעים בלב טוניס, באתר ynet, 23 במרץ 2012
- חדשות 2, לוחם סיירת מטכ"ל הודה: "אני יריתי באבו ג'יהאד", באתר mako, 1 בנובמבר 2012
- עמיר רפפורט, אבו ג'יהאד, הסיפור שלא סופר, "ישראל דיפנס", 01.11.2012 , כפי שהועלה ב"אתר הגבורה".
- עמיר רפפורט ומוריה בן יוסף, 25 שנה לחיסול בכיר אש"ף: הסיפור המלא, באתר nrg מעריב, 6 באפריל 2013.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ מיכל יעקב יצחקי, כך סיכל חיל הים פיגוע גדול בלב הקריה, באתר ישראל היום, 12 באפריל 2013.
- ^ חיל הים הישראלי הטביע את הספינה מצפון לפורט סעיד ב-20 באפריל 1985, 20 מחבלים נהרגו ו-8 נשבו.
- ^ עמיר רפפורט, ארבע הנשמות של אבו ג'יהאד, מוסף סופשבוע, "מעריב", 4/4/2008
- ^ יואב לימור ואלון בן דוד, "מקום ראשון: סיירת מטכ"ל", בלייזר, 18.02.08. כתבה על החיסול
- ^ חדשות 2, לוחם סיירת מטכ"ל הודה: "אני יריתי באבו ג'יהאד", באתר mako, 1 בנובמבר 2012