אבו דיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבו דיס
أبو ديس
Abudis33.jpg
אבו דיס
מדינה / טריטוריה הרשות הפלסטינית
נפה נפת אל-קודס
שטח 28.30 קמ"ר
גובה 640 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר

12,100‏  (נכון ל-2006)
קואורדינטות 31°45′40.57″N 35°15′38.66″E / 31.7612694°N 35.2607389°E / 31.7612694; 35.2607389קואורדינטות: 31°45′40.57″N 35°15′38.66″E / 31.7612694°N 35.2607389°E / 31.7612694; 35.2607389
מיקום אבו דיס
אבו דיס
אבו דיס
אבו דיס ביחס לעיר העתיקה בירושלים
גדר עוטף ירושלים באבו דיס

אַבּוּ דִיס (ערבית ابو ديس) הוא ישוב פלסטיני ממזרח לירושלים בגבול מדבר יהודה הצפוני, בשטח הרשות הפלסטינית. אבו דיס נמצאת בגובה של כ-640 מטר, וכיום מתגוררים בה כ-12 אלף תושבים.

השם אבו דיס משמר, כנראה, את שמו של הכפר "בית אבודיסון" שהיה במקום במאה החמישית לספירה. בית אבודיסון נזכר בכתביו של הנזיר קירילוס מסקיתופוליס כחלק מסיפור תולדות חייו של הנזיר סבאס שפעל באזור זה.

מקור אפשרי אחר לשם "אבו דיס" מציע זאב וילנאי בספרו על ירושלים. לדבריו יש בידי מי מתושבי אבו דיס מסורת שכפרם נקרא על שם הצמח "דיס". צמח זה הוא הסמר הגדל בערבות יריחו ובעבר קלעו סלים מצמח זה. הראשון להתיישב באבו דיס נהג לקלוע לפרנסתו סלים מצמח הדיס ומכאן שם הכפר.‏[1]

הפעם הבאה שישנו איזכור היסטורי של אבו דיס הוא ברשימות מס עות'מאניות מסוף המאה השש עשרה. אז נמנו ביישוב כשמונים חייבי מס וכארבע מאות תושבים. בתקופת שלטונם של מוחמד עלי ובנו איברהים פאשה בארץ ישראל בשנות השלושים של המאה התשע עשרה נחרב היישוב. כנראה שבראשית שנות השישים של המאה התשע עשרה החלה התיישבות מחודשת במקום.

במפקד התושבים שערך המנדט הבריטי באבו דיס בשנת 1931 נמנו 1297 תושבים ו-272 בתים. ערב מלחמת העצמאות התגוררו בכפר כ-1600 תושבים, וחלק משטח הכפר שימש לחקלאות.

לאחר מלחמת ששת הימים חלו באבו דיס שינויים מפליגים. חלק משטח היישוב (כ-10%) סופח לשטחה של ירושלים, ותושביו הפכו למחזיקי תעודת זהות ישראלית. כמו כן גדלה בתקופה זאת אוכלוסיית אבו דיס כתוצאה של מעבר תושבים מחברון ליישוב, ושל התיישבות בדואים שנדדו באזור במגורי קבע באבו דיס. נראה שהסיבה לכך היא אפשרויות הפרנסה שהיו באבו דיס כעיר שסמוכה לירושלים. בנוסף, עברו לאבו דיס תושבים ערביים שגרו ברובע היהודי וגורשו ממנו לאחר מלחמת ששת הימים.

לאחר חתימת הסכמי אוסלו גדלה חשיבותה הפוליטית של אבו דיס. אבו דיס אמנם הוגדרה כשטח B, אך הרשות הפלסטינית הקימה ביישוב מוסדות שלטון רבים ביחס לגודלו של היישוב. באבו דיס מוקמו משרדיו של "מושל ירושלים" מטעם הרשות הפלסטינית. כן הוקם במקום בנין גדול שהיה אמור לאכלס בתוכו את הפרלמנט הפלסטיני. ממוסדות אלו קיוותה הרשות הפלסטינית להשפיע על הנעשה במזרח ירושלים, שבה נמנע ממנה לפעול בגלוי. בנוסף למוסדות ממשל פלסטיניים, אוניברסיטת אל-קודס הבנויה על אדמות בבעלות יהודית‏[2] ממוקמת אף היא ביישוב.

במסגרת הקמת גדר ההפרדה נבנתה חומת בטון גבוהה שחוצצת בין אבו דיס לבין מזרח ירושלים. מאז הקמת החומה מתבצעת תנועת התושבים מאבו דיס לירושלים ומירושלים לאבו דיס דרך מספר מחסומים. הפרדה זאת מקשה מאוד על חיי התושבים, שהתרגלו לראות בשכונות הירושלמיות שגובלות באבו דיס ואבו דיס עצמה מרקם עירוני אחד. הגדר מפרידה בין 6,000 דונם של אדמה חקלאית, הנמצאים בשטח הישראלי, לבין שאר העיר, ששיטחה הוא 28,332 דונם.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב וילנאי, ירושלים - חלק ב, עמ' 403
  2. ^ אדמות בבעלות יהודית באבו דיס