אבו עבאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

מוחמד זיידאן (10 בדצמבר 19488 במרץ 2004), הידוע גם בכינויו אבו עבאס (ערבית: ابو عباس) או מוחמד עבאס, היה המייסד והמנהיג של ארגון הטרור הפלסטיני החזית לשחרור פלסטין (חש"פ - PLF).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968 הצטרף זיידאן לארגון הפרו-סורי החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית (PFLP-GC) בהנהגת אחמד ג'יבריל. ב-1977 התגלעו חילוקי דעות רציניים בין החזית העממית - המפקדה הכללית, אש"ף וסיעות פלסטיניות אחרות שבסיסן בלבנון. זיידאן, שהתנגד למעורבות הסורית במלחמת האזרחים בלבנון, עזב את החזית העממית (PFLP) והקים את החזית לשחרור פלסטין (חש"פ), אשר בהמשך התפצלה לשלושה פלגים נפרדים ואחר כך חזרה והתאחדה. הפלג של זיידאן בחש"פ, אשר היה הגדול ביניהם, העביר את מפקדתו לתוניסיה.

מעורבות בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתו בשנת 1977, ארגון החזית לשחרור פלסטין בהנהגתו של עבאס היה חבר בארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) וקיבל תמיכה הן מאש"ף והן מתנועת הפת"ח של יאסר ערפאת. שלא כחזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, חש"פ תמכה במשא ומתן לשלום בין הפלסטינים לבין ישראל. זיידאן נבחר לוועד הפועל של אש"ף בשנת 1984 וייצג את המועצה הלאומית הפלסטינית (מל"פ, PNC – הפרלמנט הפלסטיני בגולה) בשנת 1989 בעת המשא ומתן לשלום עם ישראל. הוא היה אמנם מבוקש על ידי ישראל בשל מעורבותו בפעילות חבלנית עוינת נגדה במהלך שנות השבעים, השמונים והתשעים, אולם בשנות התשעים ישראל התירה לו לנוע בחופשיות ברצועת עזה עקב תמיכתו בשיחות השלום.

התקפת הטרור הבולטת ביותר שזיידאן עמד מאחוריה הייתה פעולת החוליה בראשותו של סמיר קונטאר בנהריה באפריל 1979, פיגוע שבו נרצחו בני משפחת הרן דני (בן 28) ובתו עינת (בת 4), ובתו השנייה יעל (בת שנתיים) נספתה אף היא בנסיבות טראגיות.

חטיפת האונייה אקילה לאורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אקילה לאורו

במהלך שנות השמונים ביצעה החזית לשחרור פלסטין פיגועים מגבול לבנון הן נגד יעדים אזרחיים והן נגד יעדים צבאיים בצפון ישראל. עם זאת, הפעולה שבעטיה נודע אבו עבאס לשמצה במערב היא חטיפת ספינת השעשועים האיטלקית "אקילה לאורו". במהלך החטיפה, הנוסע היהודי המרותק לכיסא גלגלים לאון קלינגהופר נורה למוות והושלך אל הים. פעולה זו גרמה לזעזוע בינלאומי ולהפעלת לחץ רב על אש"ף. אבו אבאס לא היה בין החוטפים, אלא רק הגה ותיכנן את הפעולה.

לאחר החטיפה, תחת לחץ מדיני אדיר מצד ארצות הברית ומצד איטליה, גירשה תוניסיה את זיידאן מתחומה. הוא נמלט לבגדאד, שם העניק לו סדאם חוסיין מקלט מפני הסגרה לאיטליה. הוא נשאר בעיראק ופיקד על החזית לשחרור פלסטין (שהתאחדה מחדש בשנת 1989), עד שכוחות הקואליציה הדיחו את סדאם משלטונו ב-2003.

איטליה (שממשלתה הניחה בעבר לאבו עבאס לעזוב את תחומיה בלי לעוצרו, ועקב כך נפלה הקואליציה של ראש הממשלה בטינו קראקסי) שפטה את זיידאן בהיעדרו ונגזרו עליו חמישה מאסרי עולם על חלקו בחטיפת האונייה אקילה לאורו. כמו כן הוא היה מבוקש בארצות הברית בגין טרור, פיראטיות ורצח. בשנת 1996 הוא התנצל על חטיפת אקילה לאורו ועל רצח לאון קלינגהופר ותמך בשיחות השלום בין הפלסטינים לבין ישראל; ההתנצלות נדחתה הן על ידי ממשל ארצות הברית והן על ידי משפחתו של קלינגהופר, אשר עמדו על כך שהוא יועמד לדין.

מוות בכלא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 באפריל 2003 נתפס זיידאן על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית בעיראק כאשר ניסה להימלט מבגדאד לסוריה. איטליה ביקשה מארצות הברית את הסגרתו ובהמשך הודיע הפנטגון ב-9 במרץ 2004 כי זיידאן מת יום קודם לכן מוות טבעי בכלא האמריקני. החזית לשחרור פלסטין האשימה את האמריקאים ברצח מנהיגה. שלטונות ארצות הברית הסכימו למסור את גופתו של זיידאן לסהר האדום הפלסטיני כדי שייקבר בעיר רמאללה אולם ישראל התנגדה לקבורתו שם, ובסופו של דבר הוא נקבר בבית קברות בדמשק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]