אבו רודס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבו רודס הוא יישוב בדרום חצי האי סיני, לחוף מפרץ סואץ. אבו רודס הוא גם שמם של שדות נפט הנמצאים באותו מקום, ביבשה ובים. שדות הנפט התגלו על ידי חברה איטלקית, והנפט הופק על ידה בשיתוף חברת הנפט הלאומית המצרית.
לראשונה כבשה ישראל את אבו רודס במהלך מלחמת סיני, ב-1956. מיד נבדקה האפשרות לנצל את שדות הנפט לצרכיה של ישראל, אך הרעיון לא מומש עקב נסיגת ישראל מסיני.
במהלך כיבוש סיני על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים, נכבש גם אבו רודס, על ידי כוחות של חיל הים בסיוע כוח מבית הספר לצניחה. מתקני הנפט שנפגעו במלחמה שוקמו על ידי ישראל, והשדה הופעל על ידי חברת "נתיבי נפט" הישראלית. במקום הוקם יישוב בשם "שלהבת", שבו התגוררו העובדים בשדות הנפט ובני משפחותיהם. בתקופה זו סיפקו בארות הנפט באבו רודס למעלה ממחצית מתצרוכת הנפט של ישראל.
במהלך מלחמת ההתשה, בדצמבר 1969, שימש אבו רודס כנקודה קדמית לכוחות הלוחמים במבצע תרנגול 53: שם ניתנו ללוחמים התדריכים המסכמים, משם יצאו למשימתם, ולשם הביאו את שללם - תחנת מכ"ם מצרית.
במהלך מלחמת יום הכיפורים נותר אזור אבו רודס בשליטת ישראל, אך חלק ממתקני הנפט נפגעו כתוצאה מפעילות אנשי קומנדו מצרים וכתוצאה מפגיעה של טיל הוק ישראלי שנורה בשוגג וגרם להבערת חלק מהשדות.
שדות הנפט והיישוב פונו בעקבות חתימת הסכם הביניים בין ישראל למצרים בסוף נובמבר 1975.
