אבחון ציורי ילדים
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: ליקויים בביבליוגרפיה: ברוב ההפניות מצוין הקיצור הביבליוגרפי בלבד ללא פרטי המקור; אין הפניות לעמודים ספציפיים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
אבחון ציורי ילדים הוא שיטת מדידה והערכה בפסיכולוגיה של האישיות הנעזרת בציורי ילדים. השיטה מסייעת באבחון בעיות בתחומים הקשורים לגוף, לנפש וליחסים של הילדים עם סביבתם הקרובה.
תחום זה כולל שיטות שונות של אבחון וטיפול באמצעות אמנות ונמצא בשימוש פסיכולוגים ומטפלים באמנות. השיטה מסתמכת על מחקרים שנערכו על ידי פסיכיאטרים, פסיכולוגים, אמנים, אנשי חינוך וגרפולוגים, ואשר מצאו קשרים חיוביים בין ההבעה החזותית והבחירות הלא מודעות לבין מאפיינים מנטליים ורגשיים. כן נסמכת השיטה על הידע והמחקר אודות התפתחות ציורי ילדים.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית המחקר בתחום
המחקר בתחום החל לפני כ-200 שנים[1] והוא קשור לתחום הגרפולוגיה, שמקורותיה נתגלו לפני כ-2,500 שנים בכתביו של הפילוסוף הסיני קונפוציוס. בשנת 1805[1] שמו לב שבשלבי הציור הראשונים, גילאי 3, ילדים מציירים דמות "ראשן" (פנים שיוצאות ממנו זרועות ורגליים), דמות המקבילה להתפתחות הראשונית של האורגניזם."תחילה מצייר הילד את הראש ואת הרגליים בלבד, בגיל 4. במרוצת הזמן הוא מוסיף לראש גוף, שאינו אלא הארכת הראש. בגיל 5 מוסיפים מחצית הילדים את הגוף. הזרועות מופיעות מאוחר מהגוף והרגליים, צוואר מופיע מאוחר למדי..." חוקרים אחרים בדקו את חוקיות ציורי דמויות אדם[2], והיו אחרים שחיפשו ומצאו קשרים בין ציורי איש לכושר מספרי ותפישה מרחבית[3].
החוקרת רודה קלוג[4] חקרה בשנות ה-50 וה-60 כמיליון ציורי ילדים אשר נאספו משלושים מדינות מתרבויות שונות, והסיקה מהם כי קיים מכנה משותף רחב מאד לכל ציורי הילדים ללא קשר לסביבתם. נמצא קשר ישיר בין שלבי התפתחות פיזיולוגיים, מנטאליים ורגשיים של הילד למאפיינים חזותיים של הציור כגון איכות הקו, שימוש בסמלים, תפיסת עומק וקומפוזיציה. על קשר בין גורמים אלו ואחרים מושתתים האבחונים השונים.
[עריכה] משמעותם של הצבעים
גם לבחירת הצבעים בציור על יש משמעות באבחון, בעיקר בכל הנוגע למימד הרגשי. לצבע משמעויות בהיבטים שונים: משמעות קולקטיבית (הכחול כצבע לשמיים ולים, הצהוב כסמל לשמש), משמעות תרבותית (לבן כצבע של טוהר בתרבות המערב ושל מוות בתרבות מזרח), משמעות מקומית (כחול ולבן כצבעי הלאום) ומשמעות אישית. בשנת 1810 חילק גיתה את הצבעים לצבעים קרים (בעלי אורך גל קצר) וצבעים חמים (בעלי אורך גל ארוך). הוא ייחס משמעויות שליליות לצבעים הקרים וחיוביות לחמים. אבחנתו זו קשורה לרגשות אותן מעוררים הצבעים יחד עם תחושת הפרספקטיבה: קרבה או ריחוק. צבעים קרים נראים רחוקים מהעין וצבעים חמים נראים קרובים.[5]
אומנים רבים ובראשם קנדינסקי[6] חיפשו את משמעותם הפסיכולוגית של הצבעים. בהמשך, חקרו את הנושא אחרים תוך בדיקת העדפות הצבעים בגיל הרך[7], בגיל בית ספר[8], בגיל מבוגר[9], בקרב עדות המזרח ואשכנז[10] ובקרב ילדים חולי סרטן במהלך האשפוז[11].
[עריכה] תחומים בהערכת ציורי ילדים
[עריכה] מחלות
רופאים ופסיכיאטרים רבים גילו עניין בהבדלים בין ציוריהם של ילדים בריאים לילדים חולים. המחקרים בתחום מתחלקים לשלוש קבוצות: חולי פיזי, חולי נפשי ולקויות שונות. בתחום הפיזי נבדקה איכות הקו אצל ילדים הסובלים מאפילפסיה, פתולוגיה מוחית, א. א.ג לא תקין[12], פיגור שכלי[13], דלקת מוח כרונית[14], הפרעות נוירוטיות והתפתחותיות[15], לקות שמיעה[16] ואחרים. בתחום הנפשי נבדקו הפרופורציות בציור והקשר שלהן לתכונות הנפש[17], צפיפות הפריטים[18], הקשר בין סימטריה ועיוותים בציור לעולם הרגש של הילד[19] ולקויות למידה כגון דיסלקציה[20].
[עריכה] משפחה
ציורי משפחה הם חלק נרחב בתחום ציורי הילדים. מכובר[21] הייתה הראשונה שהתייחסה לציורי איש ואישה כאל השלכה של עולמו הפנימי של הנבדק. בהמשך, נחקר הנושא במקביל לחוות דעת פסיכולוגית קלינית[22]. הומצאו טכניקות נוספות לציורי משפחה, למשל: משפחה קינטית[23] ומחקר אחר השווה בין ציורי משפחה של ילדים והורים לבנים, שחורים ופורטוריקאניים[24].
[עריכה] אלימות
כבר בשנת 1965[25] נבדקו ציוריהם של ילדים תוקפניים, ובהמשך גם ציוריהם של ילדים עבריינים[26].
[עריכה] אינטליגנציה
בכדי להקל על תהליך בדיקת ציורי דמויות אנוש והקשר ביניהם לרמת אינטליגנציה קוגניטיבית ורגשית, נעשו ניסיונות לכמת את איכות הציורים על ידי הענקת ציון בכל פעם שהילד מצייר או משמיט את אחד האיברים בהתאם לקריטריונים נוספים: סולם גודנאף (1926), סולם האריס (1963), סולם קופיץ (1968).
[עריכה] מחקרים בארץ
גם בארץ נערכו מחקרים בתחום אבחון ציורי ילדים, בהם: רימרמן[27][5], האס[28], אמיתי[29], קרייטלר[30], אברהם[31] ושתיל[32], ושל הגרפולוגיות: להב[33], רצון[34], אנשל[35], וימר[36] ואורון[37].
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- יהודה רימרמן, הילד ניכר בציוריו, אוצר המורה, 1975.
- יהודה רימרמן, ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה, אוצר המורה, 1983.
- עדה אברהם, הגלוי והנסתר בציורי דמויות אנוש, מודן, 2002.
- קת'י א. מלקיודי, הבנת ציורי ילדים, אח, 2004.
- רחל לב-ויזל, ציור דמות אנוש וציור משפחה - כלי עזר לאבחון פגיעה מינית ופיזית, אח, 2005.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיכל וימר, רקע מחקרי של פענוח ציורי ילדים
- לינור שטיינהרדט, טכניקת השרבוט הצבעוני בשמונה משבצות, מתוך "בין המילים" (כתב עת לטיפול ביצירה והבעה)
- מ. כהן, 1955, הצבעים בציורי ילדים, באתר דעת
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 סולי, 1805
- ^ Levinstein, S. (1905). Kinderzeichnunger bis zum 14 Lebensjahre. Mit Parallelen aus der Urgeschichte, Kul- turgeschichte, und Volkerkunde. Leipzig: Voigtlander
- ^ האריס, 1961
- ^ Rhoda Kellogg, 1967, Rhoda Kellogg Child Art Collection. Washington, DC., Microcard Editions, Inc.
- ^ 5.0 5.1 יהודה רימרמן 1983 ציורי ילדים כאמצעי הבעה ואבחנה, אוצר המורה:תל אביב
- ^ קנדינסקי, 1943
- ^ פיאז'ה, 1926
- ^ אלשולר 1952, פפיסטר וסספרין 1951
- ^ לישר, 1949
- ^ פולוצקי, 1979
- ^ דידיה רושה ומוניק ז'ולי מתה, 1986
- ^ סמית, 1933
- ^ בריל, 1937
- ^ בנדר, 1940
- ^ בנדר,1968
- ^ זילר, 1959
- ^ וולף, 1956
- ^ Elkisch, P. (1960). Free Art Expression. In: Rabin, A. I., Haworth, M. R. (Eds.). Projective techniques with children. New York: Grune & Stratton, 273-287.
- ^ Koppitz, E. M. (1968). Psychological evaluation of children’s human figure drawings. New York: Grune & Stratton.
- ^ Di Leo, J. H. (1973). Children’s drawings as diagnostic aids. New York: Brunner/Mazel.
- ^ Machover, K. A. (1949). Personality projection in the drawings of the human figure: a method of personality investigation. Springfield, IL : Charles C. Thomas.
- ^ האלס, 1952
- ^ Burns, R. C., Kaufman, S. H. (1970). Kinetic family drawings (K-F-D) : an introduction to understanding children through kinetic drawings. New York: Brunner/Mazel.
- ^ Deren, S. (1975). An empirical evaluation of the validity of the Draw-a-Family Test. Journal of Clinical Psychology, 31, 542-546.
- ^ ויסוצקי
- ^ היינריך וטריבה, 1972
- ^ יהודה רימרמן 1975, הילד ניכר בציוריו. אוצר המורה:תל אביב
- ^ מלכה האס 1984, ילדים מציירים. אורנים: חיפה
- ^ דן אמיתי 1985, הילד ויצירתו האמנותית. זמורה-ביתן: תל אביב
- ^ שולמית והנס קרייטלר 1980, פסיכולוגיה של האמנויות. ספריית פועלים: תל אביב
- ^ עדה אברהם 1989, הגלוי והנסתר בציורי דמויות אנוש. רשפים: תל אביב
- ^ יונתן שתיל 1993, הפסיכוגרפיה של הילד. רמות: תל אביב
- ^ צפרה להב 1987, ציורי ילדים ככתב. ציפור: תל אביב
- ^ חוה רצון 2002, ילדים כותבים. אח: קריית ביאליק
- ^ רותי אנשל וזיוה רוזן 2001, דעת העץ. אח: תל אביב
- ^ מיכל וימר 2007, ציורים מדברים. מנטור: תל אביב
- ^ זהבה אורון 1997, גרפולוגיה, ציור וילד. אור עם: תל אביב
