אבטאליפופרוטאינמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
א-ביתא-ליפו-פרוטאינמיה
Abetalipoproteinemia - very high mag.jpg
צילום מיקרוסקופי של אנטרוציטים עם ציטופלזמה שקופה האופיינית לא-ביתא-ליפו-פרוטאינמיה
שם בלועזית Abetalipoproteinemia
ICD-10
(אנגלית)
E78.6
ICD-9
(אנגלית)
272.5
OMIM
(אנגלית)
200100
DiseasesDB
(אנגלית)
17
MedlinePlus
(אנגלית)
001666
eMedicine
(אנגלית)
med/1117 
MeSH
(אנגלית)
D000012

א-ביתא-ליפו-פרוטאינמיה היא בעיה גנטית, אשר דווחה לראשונה בשנת 1950. שכיחותה באוכלוסייה נמוכה יחסית, אך המחלה מהווה דגם שדרכו ניתן להגיע להבנה של עקרונות יסוד בחילוף החומרים של שומנים בגוף.

הסתמנות קלינית של א-ביתא-ליפו-פרוטאינמיה (אב"ל)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן מסורתי מתאפיינת אב"ל על ידי מעורבות ארבע מערכות:

  1. מערכת העיכול: הבעיה המרכזית במחלה היא תת-ספיגת שומן, המתרחשת לרוב בשלב מוקדם בחיים, ולעתים קרובות בליווי הקאות, שלשול וחוסר שגשוג. חומרת השלשול תלויה בכמות השומן הנכלל במאכלים והיא פוחתת עם הזמן, בין השאר, עקב סלידת החולים ממזון עתיר שומן. בבדיקה היסטולוגית של רירית המעי הדק ניתן לראות שימור הסיסים, אך האנטרוציטים גדושים בשומן. תת-ספיגת שומן מביאה גם לידי ליקוי בספיגת ויטמינים אשר קליטתם על ידי המעי והעברתם למחזור הדם מותנית בספיגה נאותה של שומן. המשמעות הרבה ביותר נודעת לחוסר בוויטמין E, הנישא אל הדם בעיקר עם כילומיקרונים, אף כי הוא מסוגל במידת מה לעבור גם דרך מערכת השער בכבד. וכך, בעוד שמרבית ה-toeopherol בדם נישא על גבי חלקיקי LDL, אפשר להשיג עלייה בתכולת הוויטמין ברקמות על ידי מתן ויטמין E בדרך נטילה פומית במינון פארמאקולוגי (8). תת-ספיגת שומנים תגרום גם לחוסר ויטמין A, העובר אף הוא למחזור הדם יחד עם כילומקרונים. גם כאן, מתן ויטמין בדרך פומית בכמות גדולה יביא לעלייה של רמתו בדם.
  2. המערכת ההמאטולוגית: במשטח הדם מבחינים בצורות של כדוריות שהיקפן בלתי סדיר ומשונן, מצב הקרוי acanthocytosis. אקנתוציטים אלה מהווים למעלה מ-50% מכלל הכדוריות האדומות, אך אינם קיימים בלשד העצם. אנו לומדים מכך, שהעיווגים בתבנית הכדוריות האדומות נרכשים ומשקפים את השינויים במערך השומנים בדם הגורם לחוסר איזון בגודל של שתי השכבות המרכיבות את קרום הכדורית. אורך חייו של אקנתוציט הוא קצר מזה של אריתרוציט תקין, ולעתים נצפית נטייה לתמס דם עקב חמצון יתר של חומצות שומן בלתי רוויות בקרום האריתרוציט. הנזק הפראוקסידטיבי ותמס הדם מתאפשרים בעיקר בשל החוסר בוויטמין E. מעבר לכך, תיתכן בחלק מהחולים אנמיה קשה הנובעת בעיקר מתת ספיגת ברזל וחומצה פולית.
  3. מערכת העצבים: הבסיס הנירופתולוגי של הליקויים הקשים במערכת העצבים קשור לתהליכי פגיעה בסיבי עצב ודהמיאליניזציה המתרחשים עקב חוסר בוויטמין E ו-A. לפני שהונהג הטיפול במתן ויטמין E במינון פארמאקולוגי, נצפתה מעורבעות עצבית מחמירה שאירעה כבר בעשור הראשון או השני לחיים. הסימן הראשון היה לרוב ירידה ברפלקסים הגידיים. מאוחר יותר חל אובדן של תחושת ריטרוט ומיקום במרחב. ובהמשך הסתמן שגשוג. לקראת העשור השלישי לחיים, היו החולים מרותקים לכיסא גלגלים עקב כווצות שריריות מרובות. מעורבות עצבית היקפית אינה שכיחה ומתבטאת בעיקר בליקויים בתחושה. אמנם דווחו חולים עם פיגור שכלי, אך לא נמצאה עדות נירופתולוגית שתדגים מעורבות קליפת המוח.
  4. עיניים: הממצאים הפתולוגיים הנראים בקרקעית העיניים של חולי אב"ל דומים לאלה הנגרמים על ידי חוסר של ויטמין E. בשני המצבים מדובר בניוון רשתי פיגמנטי. הביטוי הקליני, המתרחש לרוב אחרי העשור הראשון לחיים, שונה בחומרתו מחולה לחולה. הסימן ההתחלתי הוא איבוד ראיית לילה, ובהמשך מסתמן ליקוי ראיית צבעים, המחמיר והולך עד כדי איבוד ראייה מוחלט. בחלק גדול מהחולים, מוצאים ניד עין. לעתים רחוקות יותר קיימת גם מעורבות של העצב האוקולומוטורי המתבטאת בצנחת עפעף ובאי שוויון האישונים. ככל שהמעורבות העצבית חמורה יותר, כך מחמירה הפגיעה ברישתית. המנגנון של הפגיעה ברישתית מבוסס, גם כאן, על חוסר ויטמין E, אם כי תוספת ויטמין A יכולה אף היא לשפר את כושר הראייה בחולים אלה.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית החולים מאובחנים בגיל הילדות, אך בהיעדר שלשולים עלול האיבחון להתעכב עד גיל מאוחר. לא כל הביטויים שבוזכרו לעיל מופיעים אצל כל החולים, והדבר מעכב את האיבחון. בבדיקות סריקה ביוכימיות, כפי שנערכות באופן כמעט שגרתי בחולים רכים, מתקבל הרמז הראשון שמדובר באב"ל נוכח רמה אפסית של תלת-גליצרידים ורמה נמוכה מאוד של כולסטרול בפלסמה. במשטח הדם ניתן לצפות בריבוי אקנתוצטים, הפרדה אלקטרופורטית או אימונו-אלקטרופורטית של ליפופרוטאינים בדם מדגימה רמה נמוכה מאוד של ליפופרוטאינים המכילים כילומקרונים: LDL, VLD. ממצאים אלה מבססים ביתר שאת את האבחנה של אב"ל.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגבלת כמות השומן במזון מפחיתה במידה ניכרת את תסמינים של מערכת העיכול, ספיגת תת-גליצרידים בעלי שרשרת בינונית אינה טעונה יצירת כילומקרונים ומתרחשת ישירות אל תוך מערכת שער הכבד. אולם, מן הצורך להגביל את משך השימוש ב-MCT, עקב דיווחים על לייפת הכבד כתוצאה ממתן מתמשך של תכשירים אלה. מתן ויטמין E במינון פארמאקולוגי (1-2 ליום לתינוקות, 5-10 ליום לילדים ומבוגרים) מעכב את התקדמות הנזקים במערכת העצבים ובעיניים, ולעתים מביא לתסוגה של תופעות חולניות שכבר התהוו. מתן ויטמין E בשלב מוקדם של המחלה יש בכוחו למנוע התהוות סימני מחלה. מתן ויטמין A תורם גם הוא במידה מסוימת למניעת התקדמות הסימנים במערכת העצבים ובעיניים. ניסיון טיפולי על ידי השתלת כבד בילדה בת 16 שנים עם אב"ל הביא לתיקון פרופיל השומנים בדם, אך לא הביא להיעלמות התת-ספיגה ותוצאותיה. הגילויים בתחום הבסיס המולקולתי והגנטי של אב"ל סוללים את הדרך למחקר שיביא לידי מימוש התחזיות של טיפול גנטי בחולים הללו אך, עוד חזון למועד. כמו כן, גילויים אלה יכולים לפתוח פתח לטיפול ולמניעה במצבים חולניים, כמו היפרכולסט-רומיה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.