אבטיח הפקועה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאבטיח הפקועה
Citrullus colocynthis - Köhler–s Medizinal-Pflanzen-040.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: דלועאים
משפחה: דלועיים
סוג: אבטיח
מין: אבטיח הפקועה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Citrullus colocynthis

אֲבַטִּיחַ הַפַּקּוּעָה (שם מדעי: Citrullus Colocynthis. ידוע גם בשם חנדל, מן הערבית حنظل) הוא צמח עשבוני רב שנתי ממשפחת הדלועים הצומח באזורי ערבה ומדבר.

תיאור הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענפי אבטיח הפקועה משתרכים על האדמה, ואורכם עשוי להגיע עד למטר וחצי. עליו גדולים ומחולקים לאונות והם בעלי קנוקנות. צבע הפרחים הוא צהוב-לבן. פריחת האבטיח היא בחודשים מרץ עד יולי. פירותיו הם מעין אבטיחים המגיעים לגודל של עד 12 סנטימטרים. בניגוד לפירות האבטיח המתוקים, אבטיח הפקועה הנו מר ולא אכיל. עם זאת, הצמח הוא בעל ערך רפואי רב.

בארץ ישראל הצמח גדל בחולות עמק החוף, בנגב הצפוני ובערוצי נחלים במדבר.

כמה מפרשני ימי הביניים זיהו את הצמח הקרוי בלשון הערבית "חנט'ל" עם "פקעת שדה" המופיעות במקרא בסיפור אלישע ובני הנביאים (מלכים ב', ד לט). החוקרים המודרניים נוטים לקבל זיהוי זה, ומכאן גם התקבל בימינו השם המדעי העברי לצמח זה.

Cquote2.svg

וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל-הַשָּׂדֶה, לְלַקֵּט אֹרֹת, וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה, וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה מְלֹא בִגְדוֹ; וַיָּבֹא, וַיְפַלַּח אֶל-סִיר הַנָּזִיד--כִּי-לֹא יָדָעוּ. וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים, לֶאֱכוֹל; וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ, וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים, וְלֹא יָכְלוּ, לֶאֱכֹל

Cquote3.svg

(מלכים ב' ד' לט-מ)

העלים הדומים לעלי צמח הגפן והפירות מזכירים אבטיח גרמו להם לחשוב שהוא אכיל. אולם, כשאכלוהו, נכחו לדעת כי הפרי מר מאוד.

שימושי הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערבים משתמשים בפרי כתרופה לכאבי בטן, כחומר משלשל כנגד עצירות ולטיפול בתולעים בדרכי העיכול. כמו כן, הוא משמש כתרופה לנפיחות ברגליים , לכאבי פרקים, לטחורים, לשיתוק זמני של אברי הגוף, לכאבי גב, לדלקות עור ולכאבים בכל הגוף.

אבטיחים מיובשים שימשו ככלי קיבול לשמן למאור.

אבטיח הפקועה לאורך התקופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרעים של אבטיח הפקועה נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בנחל חמר שבדרום ים המלח, והם מתוארכים לאלף השביעי לפסה"נ לערך. ממצא זה מעיד על השימוש בו עוד קודם לתקופת הביות. ממצא בוטני- ארכיאולוגי נוסף מימי בר כוכבא נמצא באזור יריחו.

מימי הביניים קיימות מספר עדויות לגידול צמח זה ולמסחר בו. פרטים על מועד גידולו ואופן גידולו מובאים בחיבור על עבודת האדמה שנכתב בספרד במאה התשיעית, ושימושו לצרכים רפואיים נזכר אצל רופאים שפעלו בארץ, דוגמת ר' דוד די סילוה הרופא.

השימוש הרפואי באבטיח הפקועה היה מקובל מאוד באירופה גם בעת החדשה, אולם רק מאמצע המאה התשע עשרה יש ראיות לכך שתושבי הארץ ניצלו צמח נדרש זה לצורכי מסחר. לפי דיווחו של סגן הקונסול הבריטי ביפו, בשנת 1862 ייצאו מנמל יפו לאנגליה ולאיטליה 4.5 טונות אבטיח פקועה בשווי 242 לירות שטרלינג. מקורם של האבטיחים היה באזור החולות של דרום הארץ. הפרי גדל בר ונאסף בכמויות גדולות בידי הבדווים וערביי הסביבה. בתחילה היה זה מסחר בהיקף קטן יחסית, אך הביקוש הרב באירופה משך אליו יזמים יהודים שגילו את הפוטנציאל הכלכלי הרב הטמון באבטיח זה, הגדל בשפע בסביבות העיר עזה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה היה המסחר באבטיח במגמת ירידה, והוא הוחזק בעיקרו בידי סוחרים ערבים. נראה שבין שתי מלחמות העולם גווע מסחר זה לחלוטין ונדחק, כמו הרבה מוצרי תעשייה ורפואה קדומים, מפני תכשירים מודרניים וזולים יותר‏[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכה לבנה, לקסיקון החי והצומח של ארץ ישראל, כרך א', עורך: עזריה אלון, מדינת ישראל - משרד הביטחון, תשנ"ד - 1994

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבטיח הפקועה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר עמר ועידית חזות, "אבטיח הפקועה בכלכלת העיר עזה בעת החדשה", קורות, ט"ז (תשס"ג), ירושלים, עמ' קג- קיט.