אביבה ברושי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביבה ברושי (נולדה ב-1934), מתרגמת, עורכת וסופרת ישראלית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
ילידת תל אביב להורים מבני העלייה השנייה. לאחר סיום לימודיה התיכוניים שירתה בצה"ל כסמלת מודיעין, השלימה תואר ראשון ושני (פילוסופיה וספרות) באוניברסיטה העברית בירושלים, והשתלמה באוניברסיטה של מכסיקו, שם כתבה את עבודת הדוקטורט שלה בנושא "מושג המרכז - טבור הארץ וציר העולם בתרבויות אמריקה הלטינית".
ספרה הראשון, "איש ומעגלו" (פרס ברש תשי"ז), ראה אור בהיותה בת עשרים וזכה לביקורת אוהדת כיצירת נעורים מבטיחה. סמוך לאחריו זכה קובץ שיריה בפרס אנה פרנק מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בה למדה. בשנת 1958 נישאה לפסנתרן שאול בן-אז"ר, וילדה את בתה הבכורה, דפנה. המשפחה חיה זמן-מה בקיבוץ נען ולאחר מכן עברה לירושלים, שם עבדה אביבה כעורכת לשון באנציקלופדיה החינוכית (מוסד ביאליק); וכעורכת ראשית ב"פנקס הקהילות" (הוצאת יד ושם; פרס ישראל 1973); עם תום לימודיה הועסקה כמרצה במכינה האקדמית של אוניברסיטת תל אביב וכעוזרת מחקר במכון כץ לחקר הספרות (1961 - 1971). באותן שנים נולדו שני בנים נוספים: ניב, מוזיקאי, ונועם, שחקן ובמאי תיאטרון.
בשנת 1971 יצאה אביבה עם משפחתה לשליחות באורוגואי מטעם הסוכנות היהודית. שם עסקה בפעילות ציבורית ענפה, הרצתה על תרבות ישראלית וערכה "פינה עברית" בעיתונות המקומית וברדיו. היא השתלמה בשפה הספרדית והחלה ללקט מיתוסים ולתרגם סיפורים מהמורשת האינדיאנית. באורוגוואי ובארגנטינה ראו אור שני ספרים נוספים פרי עטה: "שירים פשוטים" (פרס אנה פרנק לשירה, 1973) ולקט הסיפורים "המבוך" (1974) וכמה מסיפוריה תורגמו לספרדית ופורסמו בכתבי עת מקומיים. באותה שנה נולד בן הזקונים תומר, כיום במאי סרטים ואיש יחסי ציבור.
עם חזרתם ארצה ב-1976 עבדה ברושי כעורכת, מביאה לדפוס ומתרגמת בהוצאות ספרים שונות; כמעצבת חוברות לימוד לאוניברסיטה הפתוחה (1977 - 1984); וכעורכת כתב-העת "מדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים" מטעם מכון דיוויס, האוניברסיטה העברית בירושלים (עד 1990). מאוחר יותר עברה לגור בצפת, בגפה.
בשנים 1990 - 1991 זכתה לחופשת יצירה, ככלת פרס ראש הממשלה למתרגמים, ובפרס אקו"ם בעילום שם על ספרה קצה החוט (ליידי X). בשנים 1996 - 1997 השתלמה באוניברסיטה של מכסיקו (במסגרת חילופי תרבות מקסיקו-ישראל) והעמיקה את מחקרה בתרבות האינדיאנית, בהשוואה עם מוטיבים מסוימים בתרבויות ישראל והעמים. על עבודתה זו הוענק לה התואר ד"ר לפילוסופיה מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
מאז חזירתה ממכסיקו היא מרצה לספרות ולתרבות משווה במכללת צפת ומכללת עמק יזרעאל.
ברושי היא אם לארבעה, וסבתא לתשעה נכדים.
[עריכה] כתבים עיקריים
- איש ומעגלו (רומן), מסדה, רמת-גן 1954. פרס ברש תשי"ז
- שירים פשוטים, זריעה, מונטוידאו, 1973. פרס אנה פרנק
- המבוך (קובץ סיפורים), זריעה, מונטוידאו, 1974
- קצה החוט (רומן), שוקן, תל אביב 1991. פרס אקו"ם בעילום שם 1990
- רגע של חסד (רומן), בדפוס. פרס אקו"ם בעילום שם 2007
- המבוך וסיפורים אחרים, בדפוס.
[עריכה] תרגומים
- פול תרו, תיק הקונסול (מאנגלית), זמורה-ביתן, 1987;
- פול תרו, יריד הרכבות הגדול (מאנגלית), זמורה-ביתן, 1988;
- איזבל איינדה, בית הרוחות (מספרדית), שוקן 1989;
- איזבל איינדה, על אהבה וצללים (מספרדית), שוקן 1990;
- גרהאם סויפט, ארצמים (מאנגלית), זמורה-ביתן, 1991;
- וירג'יניה וולף, המסע אל החוץ (מאנגלית), זמורה-ביתן, 1991;
- וירג'יניה וולף, לילה ויום (מאנגלית), זמורה-ביתן, 1993;
- איזבל איינדה, אוה לונה (מספרדית), שוקן 1992;
- איזבל איינדה, סיפורי אוה לונה (מספרדית), שוקן 1993;
- אדוארדו מנדוסה, עיר הפלאות (מספרדית), שוקן 1993;
- סידני רוזן, קולו של מילטון אריקסון (מאנגלית), נורד 1996;
- איזבל איינדה, הסדר האינסופי (מספרדית), שוקן 1996;
- איזבל איינדה, פאולה (מספרדית), שוקן 1997;
- אדוארדו מנדוסה, האי הנעלם (מספרדית), שוקן 1998;
- פול סלומון, בית ספר לחלומות (מאנגלית, על פי המקור ההונגרי), שוקן 1998
- קרלוס פואנטס, המחברות של דון ריגוברטו (מספרדית), כנרת-זב"מ-דביר 2002
- איזבל איינדה, בת המזל (מספרדית), שוקן 2002;
- חואן מרסה, זנב הלטאה (מספרדית), שוקן 2003;
- איזבל איינדה, דיוקן חום אדמדם (מספרדית), שוקן 2004;
- איזבל איינדה, זורו (מספרדית), כנרת-זב"ם-דביר 2005;
- האלדור לקסנס, פעמון איסלנד (מאנגלית, על פי המקור האיסלנדי)שוקן, בדפוס
- חיים ביילי, ולפתע, מלאך (מספרדית) שוקן, 2007;
- כריס אבני, להיות אביגיל (מאנגלית), שוקן, בדפוס;
[עריכה] פרסים
- פרס אשר ברש תשי"ז על רומן הביכורים 'איש ומעגלו';
- פרס אנה פרנק מטעם האוניברסיטה העברית, על 'שירים פשוטים';
- ציון לשבח מטעם המועצה לעידוד הסרט הטוב, על תסריט;
- ציון לשבח מטעם ועדת פרס הארי הרישון, על שלושה תרגומים;
- פרס תחרות הסיפור הקצר 1989, מטעם 'את' ו'מעריב';
- פרס אקו"ם בעילום שם לספרות 1990, על 'ליידי איקס' (קצה החוט);
- פרס ראש הממשלה למתרגמים, 1993;
- פרס אקו"ם בעילום שם לספרות 2007, על 'רגע של חסד'.
