אביגדור דגן

ד"ר אביגדור דגן (ויקטור פישל) (30 ביוני 1912 – 28 במאי 2006) היה סופר ודיפלומט ישראלי.

ביוגרפיה

דגן נולד בעיר הראדץ-קראלובה (Hradec Kralove) שבאוסטרו-הונגריה (כעבור שנים ספורות במדינה החדשה צ'כוסלובקיה; כיום בצ'כיה) בשם ויקטור פִישְל (Viktor Fischl) ונשא את שם זה עד שעיברת את שמו בשנת 1955. הוא למד באוניברסיטת קארל בפראג, עד שקיבל תואר דוקטור למשפטים ומדע המדינה. נשאר בפראג עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנותיו בפראג ערך שבועון ציוני והיה מזכיר הסיעה היהודית בבית הנבחרים הצ'כוסלובקי.

בשנת 1939 יצא ללונדון ועבד שם לצד שר החוץ הצ'כוסלובקי הגולה, יאן מסריק. ב-1948, בעצת מסריק, נמלט דגן מצ'כוסלובקיה, שעמדה בפני השתלטות קומוניסטית. עלה לישראל והתקבל לעבודה במשרד החוץ. במהלך הקריירה הדיפלומטית שלו כיהן ביפן ובבורמה, היה ציר ביוגוסלביה ושגריר בפולין, נורבגיה ואוסטריה. ניהל את המשא ומתן לכינון יחסים עם נפאל ב-1962. ב-1977 פרש דגן ממשרד החוץ והחל מקדיש את כל זמנו לכתיבה.

אביגדור דגן התחיל לכתוב בפראג, שם הוציא לאור ספרי שירה אחדים. ספרו "מנגינות עבריות" זכה בפרס ספרותי חשוב. הוא המשיך בכתיבת שירה גם בלונדון. הפואמה שלו, "הכפר המת", המספרת על חורבן הכפר לידיצה בידי הנאצים, כגמול על רצח היידריך, תורגמה למספר שפות. הנובלה "ליצני החצר" עוסקת אף היא בשואה, והיא יצירה מטלטלת בעלת עומק תאולוגי ופילוסופי, שאף עובדה למחזה.

הרומן הראשון שלו, "שיר הרחמים", נאסר לפרסום בצ'כוסלובקיה אחרי שהקומוניסטים תפסו שם את השלטון בשנת 1948. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת עם עובד בשנת 1951. הרומן השני של דגן, "בינת השכוי", יצא לאור בשווייץ בשפה הצ'כית, ודורג במקום הראשון במשאל שערך רדיו אירופה החופשית. דגן כתב גם שני ספרים לא-בדיוניים: "שיחות עם יאן מסריק", שיצא במקור ב-1952, ו"מוסקבה וירושלים", סקירה של יחסי ישראל והגוש המזרחי.

בשנת 1997 העניק נשיא צ'כיה ואצלב האוול לדגן אות הצטיינות על כתיבתו. דגן קיבל גם תואר דוקטור לשם כבוד בתאולוגיה מאוניברסיטת קרל בפראג, כהוקרה על תרגום תהילים ושיר השירים לצ'כית מודרנית.

היה נשוי לסְטֶלה לבית ברגר, ואב לשני בנים.

אחיו הצעיר, גבריאל דגן, היה פסיכולוג, מחזאי ושחקן במה ידוע.

ספריו של אביגדור דגן בעברית

להלן רשימה חלקית של ספריו אשר תורגמו לעברית:

• בינת השכוי, תירגם מאנגלית צבי ארד, עם עובד, 1978.
• ליצני החצר, ספרית פועלים, 1983.
• חתונת הזהב של פיגרו, מגרמנית - צבי ארד, דביר, 1988.
• כובע הצילינדר הישן, מאנגלית - נורית לוינסון, ספרית פועלים, 1991.
• כולם היו דודי, מאנגלית - נורית לוינסון, ספרית פועלים, 1989.
• כתב אישום, סיפורים, מצ’כית - יהודה להב, ספרית פועלים, 1987.
• סיפורים ירושלמיים, מגרמנית - אברהם הוס, דביר, 1983.
• פרידה מירושלים, מאנגלית - נתן יונתן, ספרית פועלים, 1998.
• קפקא בירושלים, מצ’כית - אפרים פרויד, ספרית פועלים, 1994.
• הרובע החמישי, מצ'כית - אברהם יבין, עם עובד, 1989.
• השען מסימטת המזלות (יחד עם אחיו גבריאל), מאנגלית - עופר גיא, עם עובד, 1984.
• קשה להיות צ'כי - שיחות עם יאן מסריק, מצ'כית - רות בונדי, 2000.
• רחוב ושמו ממילא
• מינואט
• מסיפורי עובדיה הסבל

אביגדור דגן לא כתב עברית במקור וספריו תורגמו אל העברית בידי מתרגמים שונים מצ'כית, גרמנית ואנגלית.

קישורים חיצוניים

• מרב יודילוביץ', הלך לעולמו הסופר והמחזאי אביגדור דגן, ynet
• אלישיב רייכנר, כתבה על אביגדור דגן כסופר וכדיפלומט, מקור ראשון
• יוסי גרנובסקי, הקורא נשאר עם החידה, מאמר על יצירתו של דגן
• פרקים ראשונים מתוך "בינת השכוי" באתר עם עובד
• אביגדור דגן ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• הספרים של אביגדור דגן באתר סימניה
• השען מסמטת המזלות, ביקורת על הספר