אביעזר רביצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביעזר רביצקי
לידה 13 ביוני 1945 (בן 78)
ירושלים, פלשתינה (א"י)
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עניין מחשבת ישראל, פילוסופיה יהודית, מדעי היהדות, תאולוגיה פוליטית, מחשבה מדינית, היסטוריה של הרעיונות
עיסוק פילוסוף, חוקר יהדות, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ יצחק יוליוס גוטמן, נתן רוטנשטרייך, אפרים אלימלך אורבך, אליעזר שביד, ישעיהו ליבוביץ, יהודה עמיטל
השפיע על אבינועם רוזנק, מנחם לורברבוים
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אביעזר (אבי) רביצקי (נולד ב-13 ביוני 1945) הוא הוגה דעות ישראלי, פרופסור אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית וחוקר מדעי היהדות, ממקימי ומראשי תנועת מימד, וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל לשנת תשס"א.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביעזר רביצקי נולד בשנת 1945 בירושלים, וגדל בשכונות מקור ברוך ורחביה. הוא למד בבית הספר היסודי "לדוגמה" ובבית הספר התיכון "מעלה". שירת בנח"ל וריכז את סניף "בני עקיבא" בתל אביב. בשנת 1966 החל בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית והפסיק לאחר שנתיים. בשנת 1968 החל ללמוד פילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. במהלך לימודיו נבחר ליושב ראש אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית.

בשנת 1977 קיבל תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית על מחקרו "משנתו של ר' זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל חן וההגות המימונית-תיבונית במאה ה-י"ג" בהנחיית פרופ' יוסף ברוך סרמוניטה.

בשנת 1978, לאחר סיום הדוקטורט, זכה במלגת רוטשילד ויצא ללימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטת הרווארד, שם למד וחקר בהדרכתו של פרופ' יצחק טברסקי.

ב-16 באוקטובר 2006 נפצע קשה בתאונת דרכים ועבר תהליך שיקום ארוך[1].

רביצקי נשוי לרות, אחותו של הבמאי שמואל הספרי, ואב לארבעה: תמי ביטון, ראש מדרשת 'אמי"ת באר' בירוחם ובאשדוד; רננה רביצקי פילזר, המנהלת החינוכית של המרכז לזהות יהודית-ישראלית במכון הרטמן וראש בית המדרש במדרשיית הרטמן לבנות; שלומית רביצקי טור-פז, מנהלת מרכז ג'ואן וארווין ג'ייקובס לחברה משותפת במכון הישראלי לדמוקרטיה; ורואי רביצקי, המנהל את היוזמה הדתית לשלום 'מוזאיקה'; חתנו הוא חבר הכנסת משה טור-פז.

מחקר ופעילות אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביצקי שימש פעמיים כראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ובשנת 1989 כיהן בה גם כראש המכון ללימודי היהדות.

מחקריו הרבים עוסקים במחשבה היהודית בימי הביניים ובעת החדשה. במאמריו ובהרצאותיו שפך רביצקי אור חדש על הגותם של ר' חסדאי קרשקש, הרמב"ם והרב קוק.

במקביל לעבודתו באוניברסיטה שימש עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש תחום מדעי הרוח בבית הספר למנהיגות חינוכית של מכון מנדל.

בשנת 2001 הוענק לו פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל.

בשנת 2006 החלה לראות אור בעריכתו סדרת ספרים על "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי", בהוצאת מרכז זלמן שזר.

בשנת 2012 יצא לאור ספר יובל לכבודו, "על דעת הקהל: דת ופוליטיקה בהגות היהודית", בעריכתם של בנימין בראון, מנחם לורברבוים, אבינועם רוזנק וידידיה צ' שטרן.

בשנת 2016 יצא ספר נוסף לכבודו, "בנתיבי השלום והדעת", בעריכתם של דב שוורץ, אבי אלקיים וחנוך בן פזי.

עמדותיו ופעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביצקי הוא אחד מהמייצגים המובהקים של השמאל הדתי בישראל וממייסדי תנועות השלום הדתיות "עוז ושלום" ו"נתיבות שלום" בשנות השבעים והשמונים. במשך שנים כיהן כיו"ר תנועת מימד. התנגד לגוש אמונים וסבר שגרם לערעור "הברית ההיסטורית" בין המפד"ל לשמאל, אך עם זאת הכריז רביצקי כי גוש אמונים "זקף את גווה של כלל הציונות הדתית" ו"שחרר אותה מחלק מתסביכיה"[2].

בשנת 1999 הודיע אהוד ברק שרביצקי יכהן כשר החינוך בממשלתו, אולם הרעיון לא יצא לפועל, גם מפני שרביצקי עצמו לא שש לתפקיד. גם כמה יוזמות להציע את מועמדותו של רביצקי לתפקיד נשיא המדינה לא יצאו אל הפועל.

רביצקי תמך בתוכנית ההתנתקות אך הסתייג מאופן ביצועה[3].

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארץ-ישראל בהגות היהודית בימי הביניים - קובץ מחקרים (יחד עם משה חלמיש), הוצאת יד בן-צבי, תשנ"א 1991
  • קדושת החיים וחירוף הנפש: קובץ מאמרים לזכרו של אמיר יקותיאל (יחד עם ישעיהו גפני), מרכז זלמן שזר, תשנ"ג 1992
  • ארץ-ישראל בהגות היהודית בעת החדשה, הוצאת יד בן צבי, תשנ"ח 1998
  • ארץ-ישראל בהגות היהודית במאה העשרים, הוצאת יד בן צבי, תשס"ה 2005
  • דת ומדינה בהגות היהודית במאה העשרים, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשס"ה 2005
  • ש"ס - היבטים תרבותיים ורעיוניים, הוצאת עם עובד, תשס"ו 2006
  • אורתודוקסיה יהודית - היבטים חדשים (יחד עם יוסף שלמון ואדם פרזיגר), הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו 2006
  • ישעיהו ליבוביץ: בין שמרנות לרדיקליות, מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשס"ז 2007
  • דברים ושברי דברים: על יהדותה של מדינה דמוקרטית (יחד עם ידידיה שטרן), הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, תשס"ז 2007
  • עיונים חדשים בפילוסופיה של ההלכה (יחד עם אבינעם רוזנק), מכון ון ליר והוצאת מאגנס, תשס"ח 2008
  • הרמב"ם - שמרנות, מקוריות, מהפכנות, מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2008
  • חלק מהסדרה "גדולי הרוח והיצירה בעם היהודי" שבהוצאת מרכז זלמן שזר, 2006 ואילך

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס ישראל, פולברייט, רוטשילד, ליידי דייוויס, ורבורג, קרן הזיכרון לתרבות יהודית, והתנועה לארץ ישראל טובה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זאב הרוי, אביעזר רביצקי, "דרשת הפסח לר’ חסדאי קרשקש ומחקרים במשנתו הפילוסופית", תרביץ, נ"ח, תשמ"ט 1989
  • יוסף שלמון, הקץ המגולה ומדינת היהודים, על אביעזר רביצקי, "הקץ המגולה ומדינת היהודים - משיחיות, ציונות ורדיקליזם דתי בישראל", תשנ"ג, מדעי היהדות 34, 1994
  • אבינועם רוזנק, הגיונות במחשבת ישראל: בעקבות שיעוריו של אביעזר רביצקי, מרכז זלמן שזר, ירושלים, תשע"ה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אביעזר רביצקי בוויקישיתוף

ממאמריו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיטל יסעור-בית אור, פרופסור רביצקי שב להכרה וזיהה את משפחתו, באתר ynet, 5 בדצמבר 2006
    מיטל יסעור בית אור, פרופ' אבי רביצקי השתחרר מבית החולים, באתר ynet, 19 במרץ 2008
  2. ^ ישראל הראל, ‏"קטר חדש, נהגים חדשים", השילוח, גיליון 1, אוקטובר 2016
  3. ^ טל רוזנר, הרב יואל בן-נון: "כבר היתה התנתקות", באתר ynet, 13 באפריל 2005