אבי פרימור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבי פרימור בפרנקפורט ב-2010

אברהם (אבי) פּרִימוֹר (נולד ב-8 באפריל 1935 בתל אביב) הוא דיפלומט ישראלי, שכיהן כשגריר ישראל באיחוד האירופי, ובמקביל בבלגיה ולוקסמבורג. בתפקידו האחרון כיהן כשגריר בגרמניה. משמש נשיא המועצה הישראלית ליחסי חוץ, ועומד בראש המרכז ללימודים אירופיים באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרימור נולד בתל אביב ליוסף וזלמה הלפרין. סבו הוא יעקב הלפרין, מייסד שכונת זיכרון מאיר בבני ברק. הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בלימודי מדע המדינה ויחסים בינלאומיים, מוסמך הסיטי קולג' של ניו יורק בלימודים בינלאומיים, ובעל תואר (DEA (Diplome d'Etudes Approfondies מטעם אוניברסיטת סורבון, פריז.

ב-1960 הצטרף כצוער לסגל משרד החוץ, כיהן בשגרירויות ישראל במאלי, בחוף השנהב וכיהן כממונה על שגרירות ישראל בדהומיי, כיום בנין. כיהן כנספח העיתונות ובהמשך כציר בשגרירות ישראל בצרפת, דובר משלחת ישראל לועידת ז'נבה (1973), ב-1976 מונה לדובר ולמנהל מחלקת העיתונות של המשרד. הושאל להסתדרות הציונית ושימש נציגה בצרפת. בהמשך מונה לסמנכ"ל לענייני אפריקה, אסיה ואוקיאניה במשרד החוץ.

בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20 כיהן פרימור כשגריר ישראל לאיחוד האירופי, וכן כיהן כשגריר בבלגיה ובלוקסמבורג. בשנת 1999, בעת ששימש שגריר בגרמניה, העניק ריאיון לעיתון הגרמני "די וולט" ובו מתח ביקורת על מפלגת ש"ס וטען שהיא אינה מפלגה דמוקרטית. הריאיון גרם לסערה פוליטית ובעקבותיו ננזף על ידי שר החוץ דאז אריאל שרון ונאלץ לסיים את תפקידו‏[1].

בנובמבר 2000 נבחר פרימור כנשיא לשכת המסחר ישראל-גרמניה. בחירתו הייתה תקדימית, שכן עד אז נבחרו לתפקיד אנשי עסקים ותעשייה.

באוקטובר 2004, עם הקמת המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי בהרצליה, נבחר פרימור לעמוד בראשו‏[2],

בשנת 2006 תיווך פרימור בין עיתון הארץ לקבוצת משקיעים מגרמניה, קבוצת דומונט-שאוברג, שרכשה 25 אחוז ממניות העיתון. במשך מספר שנים הוא כיהן מטעמה כדירקטור בעיתון. ‏[3].

פרימור הוא נשיא המועצה הישראלית ליחסי חוץ. הוא כיהן כסגן נשיא אוניברסיטת תל אביב וכיושב-ראש פורום ישראל-האיחוד האירופי הפועל באוניברסיטה זו.

פרימור הוא מרצה מבוקש בתחום היחסים הבינלאומיים של ישראל.

אשתו מיכל, אם שני ילדיו התאומים גיא ואדר, נפטרה בשנת 1982. כיום הוא נשוי לציונה הרשנברג, ולהם בן, דניאל.

עיטורים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרימור זכה בעיטור "קצין מסדר הכבוד" של חוף השנהב (1963). הוא חתן פרס תרבות אירופה (1997) ופרס המצוינות האירופית (1998). פרימור הוא חתן מסדר הכבוד הגרמני - Bundes Verdienst Kreuz בדרגתו העליונה (2003). ביוני 2006 קיבל פרימור את עיטור "מפקד מסדר לאופולד", שהוא העיטור הגבוה ביותר של בלגיה. העיטור הוענק לו על ידי אלברט השני, מלך הבלגים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

mit Ausnahme Deutschlands. Berlin, Ullstein Verlag, 1977

Europa, Israel und der Nahe Osten. Dusseldorf, Droste Verlag, 1998

Le Triangle des Passions. Paris, Bayard Presse, 2000

Terror als Vorwand. Dusseldorf, Droste Verlag, 2003

Du Terrorisme et de ceux qui l´exploitent. Paris, Bayard Presse, 2004

Mit dem Islam gegen den Terror. Dusseldorf, Droste Verlag, 2008

An allem sind die Juden und die Radfahrer schuld. Piper Verlag GmbH, München, 2010

Frieden in Nahost ist möglich. edition Körber-Stiftung, Hamburg, 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרון החליט לא להאריך את כהונת פרימור המסתיימת בקיץ, גלובס, 7 בפברואר 1999
  2. ^ גורי אבנר כלב, אירופה אירופה, הבינתחומי הרצליה
  3. ^ המשקיע הגרמני של שוקן בא בזמן, אתר גלובס