אבן אילת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פיר כרייה עתיק בבקעת תמנע

אבן אילת הוא שמה של אבן חן ירוקה-כחולה, הנחשבת לאבן הלאומית של ישראל וידועה גם כ"אבן המלך שלמה".[1] אבן אילת נכרתה בבקעת תמנע, וקיבלה את שמה מסמיכות הימצאה לעיר אילת.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה גאולוגית אבן אילת היא סלע המורכב ממינרלי נחושת דוגמת מלכיט, אזוריט, טורקיז, פסאודומלכיט,[2] כריזוקולה ואחרים. מינרלים אלה מצויים בסלע בהרכבים הטרוגניים שונים.

נוסחת הרכבה של אבן אילת (Cu3P2O8Cu(OH ומשקלה הסגולי 2.8–3.2.

בבואה במגע עם חומצה מלחית מוכתמת אבן אילת בגווני צהוב.[3]

כרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבקעת תמנע התבצעה כרייה נרחבת של נחושת ומינרלי נחושת עוד בימי מצרים העתיקה, ושרידים לכרייה זו ניכרים ברחבי הבקעה. בשנת 1954 הוקמה חברת מכרות נחושת תמנע שעסקה בכרייה מסחרית של נחושת, אולם כרייה זו פסקה כעבור שלושה עשורים.

פיסות סלע גולמי ואבני חן מלוטשות הנמכרות כיום תחת אותו שם מגיעות ממכרות ברחבי העולם, בעיקר מאפריקה ומאמריקה הדרומית. אחד המקורות העיקריים לאבן חן בהרכב דומה הוא פרו.[4]

אבן אילת גולמית בתליון

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש העיקרי באבן אילת הוא ליטושה ושיבוצה בתכשיטים. מבחינה גמולוגית נחשבת אבן אילת כאבן חן יקרה למחצה בעלת חשיבות מועטת בעולם, אך בעלת חשיבות מקומית בשל היותה אבן החן היחידה שנכרתה בישראל.[3]

אבן אילת נחשבת לאבן אספנות. עם זאת, הפסקת כרייתה של אבן אילת בישראל חשובה בעיקר לאספנים המקפידים על מקורה.[5]

אבן אילת בבולאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הנפיק השירות הבולאי גליונית מזכרת בשם "גאולוגיה של ארץ ישראל"[6] שעוצבה על ידי משה פרג. מוצגים בה ממצאים מאוספי המכון הגיאולוגי לישראל והאוניברסיטה העברית שצילם ד"ר דוד דרום. ברקע הגליונית מוצגים מפה גאולוגית של ארץ ישראל ואת סלעי המשקע של נחל ארדון והדייק החוצה אותם.

במרכז הגליונית מוצגת אבן אילת, בין מאובני דג ואמוניט.

המינרלים המרכיבים את אבן אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ' סברדמיש וא' משיח, אבני חן, הוצאת מדע אבנים יקרות, 1986

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבן אילת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]