אבן אל-אתיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עלי אז-א-דין אבן אל-אתיר אל ג'זריערבית: علي عزالدین ابن الاثیر الجزری) או עלי בן מוחמד אבן עבד-אל-כרים בן עבד אל -וחיד אבו ל-חסן אל ג'זרי אל-שייבאני עז-א-דיןערבית: علي بن محمد ابن عبد الكريم بن عبد الواحد, أبو الحسن الجزري الشيباني , عز الدين) (12 במאי 1160, ג'יזרה - 1233, מוסול) הוא היסטוריון קלאסי ערבי ממוצא כורדי שנולד בעיר ג'יזרה (Cizre) שנמצאת על גדת החידקל, במה שכיום הוא מחוז שרנק (Sirnak) בדרום-מזרח טורקיה.

אל-אתיר נולד לאבא שהיה פקיד בכיר של השושלת הזנגית במוסול, ושני אחיו, מג'ד א-דין (1149-‏1210) ודיא א-דין (1163-‏1239), היו אנשי רוח שהיו מאוד מעורים במדינתם. בגלל מרכיב בשם משפחתם (אל-שייבאני), בני משפחתו של אל-אתיר טענו לייחוס אל השבט "באנו שייבאן", שהתגורר עוד מאז התקופה הטרום-איסלאמית בחצי האי ערב ומאוחר יותר היגר לעיראק.
לעומת בני משפחתו, אל-אתיר חי חיים צנועים של למדן.‏[1][2]

אל-אתיר למד במוסול ובבגדאד,‏[3] ולפי מקורות מסוימים למד גם בירושלים ובדמשק[דרוש מקור], אבל רוב הזמן פעל בעיר מוסול, עם ביקורים תכופים לבגדאד. בגיל 28 ליווה את צבאו של צלאח א-דין בסוריה ולאחר מכן חי בחאלב ובדמשק. בהמשך גם מילא כמה משימות דיפלומטיות בשרות הח'ליפים מבגדאד, ואירח את גדולי המלומדים בביתו.

עיקר עבודתו הוא בתחום תולדות העולם ("אל כּ‏אמיל פי- ל-תאריך" שמתרגם ל"ההיסטוריה השלמה"), כולל מידע חשוב על העם הרוסי של זמנו. אל-אתיר לבסוף נפטר בעיר מוסול בשנת 1233, וכיום הוא נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים הערבים שחיו בימי הביניים.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תולדות האטאבקים הסורים - מוכרות כספר "אל בהיר" (1218-1212) ("אל תאריך אל בהיר פי אל-דאוולה אטאבקייה" - הוצאת הספרים א.א.טוליימט, קהיר, 1963)
מדבר על ה"אטאבקים" של מוסול (אל בהיר), על בסיס ניסיונו וניסיון אביו כמשרתי הזנגים שם. פורסם באירופה תחת הכותרת בגרמנית "Geschichte der Atabekiden".
  • שלמות ההיסטוריה או "ההיסטוריה השלמה" (אל כּ‏אמיל פי-ל-תאריך - ידוע גם כ"כּ‏אמיל את-תוואריך"; בערבית: "الكامل في التاريخ") - 13 כרכים בעריכת ק.י. תורנברג, ליידן, 1867-‏1874, תחת השם "Chronicon, quod perfectissimum dicitur".
דן בתולדות העולם מאז אדם ועד שנת 1231 (שנת 628 לפי הספירה המוסלמית) ומבוסס על ספרי היסטוריה קודמים (כמו למשל ספריו של א-טברי) שמחלקם לא שרדו עותקים והם נחשבים יצירות אבודות.
סדרת הספרים מכילה, בין השאר, מידע חשוב על העם הרוסי של זמנו ועל השלכות פלישת המונגולים למזרח התיכון. בכרכים י', י"א וי"ב יש תרומה מקורית על תקופת מסעי הצלב (פלישות ה"פרנג'ים") - בעיקר על מסע הצלב השלישי, שלו הוא היה עד. בנוסף, בכרך ט' ציטט את עדות בנו של צלאח א-דין על הקרב בחיטין, ותיאר את כיבוש אנטיוכיה וכיבוש ירושלים על ידי הצלבנים, בהתבסס על עדויות מבעבר. בכרוניקה זו צלח-א-דין לא הוצג בצורה אוהדת.‏[4][5]
  • אריות היער והידע על החברים (אוסד אל ר'אבה פי מעריפה אל סחבה; בערבית: أسد الغابة في معرفة الصحابة) - קהיר, 5 כרכים, 1230 לפי הספירה המוסלמית.
מעין לקסיקון אונומסטי וביוגרפי על אודות כ-7,500 מרעיו (סחבה) של הנביא מוחמד.
  • כיתאב אל לובאב - פורסם בעריכת ויסטנפלד בגטינגן, 1835, תחת השם הלטיני "specimen al-Lobabi sive Genealogiarum" (לפי א-סמנאי).
  • כיתאב אל ג'יחאד

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ D.S.Richards in Enc. of Arabic Literature
  2. ^ אבן אל-אתיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
  3. ^ D.S.Richards
  4. ^ (Philip K.Hitti (1970 עמוד 392
  5. ^ אמין מעלוף (1983)