אבן א-רוואנדי
| לידה |
827 כאשאן, איראן  |
|---|---|
| פטירה |
911 (בגיל 84 בערך) בגדאד, בית עבאס |
| השקפה דתית |
אסלאם, מועתזילה, אסלאם שיעי |
| זרם |
אתאיסט, א-דהריה |
| תחומי עניין |
פילוסופיה |
| עיסוק |
היסטוריון, פילוסוף, סופר |
| מדינה |
בית עבאס |
  | |
אבן א-רוואנדי (בערבית: ابن الراوندي, תעתיק מדויק: אבן אלראונדי) או בשמו המלא אבו אל-חסן אחמד בן יחיא א-רוואנדי (820–911), פילוסוף פרסי. תפיסותיו התאולוגיות, בייחוד ראייתו בנוגע לאלוהים, הפכו אותו לאחד מהאנשים השנויים ביותר במחלוקת בתולדות האסלאם.
תחילה היה מועתזילי אך לאחר מכן הפך להוגה חופשי, והתנגד לאסלאם ולדתות ההתגלותיות. אף אחד מכתביו לא השתמר, אך בכל זאת ידועות לנו דעותיו דרך הספרים שענו לביקורתו לאורך השנים[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבן א-רוואנדי נולד למשפחה פרסית מסורתית בכפר רוואנד, לאביו יחיא, יהודי שהתאסלם. בגיל צעיר עבר לעיר ריי, בה רכש השכלה דתית. באותה תקופה חיבר ספרים דתיים רבים שהעידו על בקיאותו בתאולוגיה (כלאם) ובשריעה המוסלמית המסורתית. עם הגירתו לעיר בגדאד באמצע המאה התשיעית, חל שינוי משמעותי בתפיסותיו הדתיות כאשר הצטרף לזרם התאולוגי המועתזילה. באותה תקופה הצליח אבן א-רוואנדי לבסס את מעמדו החברתי הן בעיר בגדאד והן בקרב זרם המועתזילה, עד שנחשב לאחד מחכמי ההלכה הבולטים במדינה העבאסית. אולם, עקב תמיכתו בשיעה נרדף קשות הן על ידי השלטון הסוני והן על ידי המועתזילה (באותה תקופה המועתזילה העדיפו לא להתעמת עם הסונים). כדי להתרחק מרודפיו, שראו את תפיסותיו הפילוסופיות כמנוגדות לאסלאם, נאלץ אבן א-רוואנדי לנדוד ממקום למקום.
יחסו לדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת דרכו ניסה אבן א-רוואנדי לאמץ את תפיסת הרציונליזם בפילוסופיה היוונית כדי לתמוך בטענותיו הדתיות. על פי השקפתו, על ההיגיון להיות מקור האמונה באסלאם, וההיגיון גם צריך להיות הגורם המעצב העיקרי של הדת. אולם, התעמקותו הרחבה בחקר הרציונל הביאה אותו למסקנה כי הדת אינה יכולה להתקיים בלי ההיגיון האנושי, אך, במקביל, יכול ההיגיון להתקיים בלי הדת. בכך הגיע אבן א-רוואנדי לאמונתו העיקרית שההיגיון חשוב יותר מן הדת. בראייתו, ניתן לקבל את הדת אם היא תואמת את ההיגיון, אולם יש לדחות אותה לחלוטין אם היא מנוגדת להיגיון האנושי. אבן א-רוואנדי דחה גם את הטענה הדתית לפיה הטבע מעיד על קיומו של אלוהים. בהתאם לדעתו, הטבע היה קיים עוד לפני האלוהים, ואלוהים הוא תוצר של הטבע עצמו, ובכך האלוהים הוא מוצר חומרי שמזהה אותו עם הטבע עצמו אולם איננו היוצר שלו. אבן א-רוואנדי ראה באלוהים את מקור ההשראה לדת, אך לא את המקור הישיר ליצירת הדתות, שהושפעו יותר, על פי השקפתו, מתפיסתן המוטעית באשר ליצירת היקום. לטענת אבן א-רוואנדי, תפיסה מוטעית זו בנוגע ליצירת היקום אינה נובעת מהתערבות מצד אלוהים, משום שהאל הוא גורם המשקיף מן הצד, שאין ביכולתו להשפיע על מאורעות הטבע שהוא חלק ממנו.
דמותו בקרב המוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבן אל-רוואנדי נתפס בקרב מרבית חכמי ההלכה המוסלמית בימי הביניים כאחד האנשים שפעלו נגד מקורה האלוהי של הדת. עוד בתקופתו היה ניסיון מצד חכמי ההלכה לאסור על פרסום ספריו הפילוסופיים, שנתפסו כאיום משמעותי לדת האסלאם. דעותיו העיקריות השתמרו בזכות שני גורמים: האחד - זרמים שיעיים אשר שמרו על ספריו, בשל הזדהותם עם תפיסותיו הפוליטיות, שעל פי השקפתם תמכו באידאולוגיה הפוליטית של אותם זרמים. הגורם השני היו חכמי ההלכה הסונים והמועתזילים, שכתבו ספרים שנועדו לדחות את טענותיו של אבן א-רוואנדי, ולבסס את התפיסה המסורתית באסלאם. בספרים אלה נהגו חכמי ההלכה להעתיק את דעותיו ולאחר מכן ניסו לדחות אותן. בצורה זאת, באופן אירוני, השתמרו מרבית דעותיו של אבן אל-רוואנדי.
בעת החדשה ניסו הוגי דעות חילונים שראו בספריו מקור השראה, לפרסם את מרבית דעותיו הפילוסופיות במטרה להדגיש את הפן החילוני באסלאם. במקביל ניסו חכמי הדת השמרנים להשוות הוגים אתאיסטים עם אבן א-רוואנדי כדי להפחית את הלגיטימציה של הספרים שהתפרסמו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עבד אלרחים אלח'יאט (מת 912), אלאנתצאר ואלרד עלא אבן אלראונדי אלמלחד, ביירות: מכתבת אלת'קאפה אלדיניה, 1988
- עבד אלאמיר אלאעסם, תאריח' אבן אלרוינדי: נצוץ וות'אאק מן אלמצאדר אלערביה ח'לאל אלף עאם, בירות: דאר אלאפאק אלג'דידה, 1975
- אבן א-רוואנדי מנקודת מבטם של מוסלמים חילונים
- אבן א-רוואנדי בשיח האסלאמי המודרני (אורכב 02.03.2007 בארכיון Wayback Machine)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Mehmet Karabela, The Oxford Encyclopedia of Philosophy, Science, and Technology in Islam, edited by Ibrahim Kalin, vol. 1, New York: Oxford University Press, 2014., Oxford University Press