אבן לבנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.

אבן לבניה - האבן הטבעית היא אחד מחומרי הבניה שהיו נפוצים בשימוש בעת העתיקה. דוגמאות לבנייה מאבן ניתן למצוא בכל רחבי העולם החל מהאלף החמישי לפני הספירה. עם התפתחות טכנולגיות הבניה החליפו את הבניה באבן הפלדה והבטון המזוין. כיום השימוש באבן כמרכיב עיקרי בבניה הינו מצומצם מאוד וכמעט שאינו קיים מחוץ לפרויקטים מיוחדים של שימור ושיחזור מבנים. שימוש כזה מכונה בנייה אבן .

ערך מורחב – בנייה באבן

בבנייה המודרנית משתמשים באבן טיבעית לחיפוי חיצוני ופנימי של קירות מבנים , לריצוף בתוך מבנים ומחוצה להם ומשטחי עבודה במטבחים.

תוכן עניינים 1 איפיון של סוגי אבן לבניה 1.1 איפיון גיאוגראפי 1.2 סוגי אבן הנפוצים בארץ 1.3 סוגים נפוצים של אבן לבנייה המיובאים לישראל 1.4 איפיון גוון 1.5 איפיון גאולוגי 1.6 איפיון קטלוגי 1.7 אבן גוויל ואבן גזית 2 שימושים באבן לבניה 2.1 ריצוף אבן בתוך בניינים 2.2 ריצוף אבן בחצרות ,במדרכות ובכבישים 2.3 קירות מורכבים מאבן ובטון 2.4 שיטת ברנוביץ' 2.5 חיפוי אבן על קירות חיצוניים 2.6 חיפוי קירות באבן בשיטה הרטובה 2.7 חיפוי מבנים באבן בשיטה היבשה 2.8 חיפוי מבנים בהדבקה 2.9 חיפוי קירות בסגנון טיליאני 2.10 חיפוי אבן על קירות פנימיים 2.11 חיפוי קירות בסגנון חאמי 2.12 משטחי עבודה מאבן טיבעית 2.13 רכיבי פיתוח מאבן טיבעית 3 עיבוד אבן טיבעית 3.1 שיקוף 4 ראו גם 5 לעיון נוסף 6 הערות שוליים

[עריכה] איפיון של סוגי אבן לבניה

ישנם מספר קריטריונים לפיהן מאופיינת האבן המשמשת לעבודות הבניה השונות.

[עריכה] איפיון גיאוגראפי

האיפיון הגיאוגראפי הינו האינדיקציה העיקרית לקביעת סוג האבן. בדרך כלל מקובל לכנות את האבן בשם המתאים לאזור בו נחצבה. אבן מסוג "חברון" (בערבית : "חָ‏לִילָ‏א") מוצאה מאזור צפון הר חברון. אבן "מצפה" מקורה במחצבות המצויות במצפה רמון בנגב.
האיפיון הגיאוגראפי נפוץ גם בהתייחסות לאבן במדינות אחרות כמו שיש קארארה ,שיש מארמרה ושיש ג'ורגיה.

[עריכה] סוגי אבן הנפוצים בארץ

• חלילה - אבן לבנה צהבהבה מאזור דרום חברון, בעלת מרקם נקבובי כמעט קירטוני, מה שגורם לקבלת גידים שקועים בגוון בז' לאחר הסיתות.
• ביר זית - אבן דולמיטית קשה ,צהובה אפרפרה הנכרית מצפון מערב לירושלים. האבן מסוג "ביר זית" הינה בעלת תכונות מכאניות מצוינות ולפיכך נחשבת מתאימה לשימושים רבים בבנייה. האבן מופיעה במספר רב גוונים החל בצהוב בהיר וכלה בחום כהה.
• עצמון - אבן גיר צפופה וקשה הניתנת לליטוש בקלות ולפיכך משמשת גם כתחליף לשיש. אבן עצמון נחצבת בגליל באזור הכפר ירקא ומופיעה בגווני לבן, אפור וחום בהיר. אבן זו מכונה גם בשם הערבי גָ'ת או גִ'ית.‏
• בזלת - אבן וולקנית קשה ובדרך כלל שחורה ,המצויה בארץ באזור השבר הסורי-אפריקני ונחצבת באצבע הגליל ובחוף הדרומי של הכנרת.

• סלָ‏איֶ‏יבּ‏ - האבן הירושלמית המקורית. אבן דולומיטית קשה בצבע אדום או צהוב ,ממנה בנויים מרבית המבנים בעיר העתיקה ובסביבותיה. מקור השם הוא גבעה שעליה בנויה כיום שכונת גילה ושבה הייתה מחצבה מפורסמת.לעתים מכונה אבן מסוג "סלאייב" גם בשם "מיזי יהודי".
• מצפה - אבן גיר צהובה או אפורה שנחצבית בנגב באזור מצפה רמון.
• רותם - חלוקי נחל שחורים ונקבוביים שמקורם באזור מכתש רמון.
• חברון - אבן גיר צהובה לבנה הנחצבית בעיקר באזור הכפר תפוח ממערב לעיר חברון.
• שיוך - אבן גיר לבנה ונוחה לסיתות המצויה בעיקר באזור מזרח גוש עציון, מכונה גם אינג'יזה.
• חלחולה - אבן גיר רכה , בצבע קרם או לבן ,הנחצבת באזור חלחול צפונית לחברון.
• אבן חאמי - אבן גיר רכה שהינה בדרך כלל תוצר של עבודות חציבה בצפון הארץ ובשומרון. האבן מסופקת בצורת גושים בגודל ראש ומשמשת בעיקר לבניית גדרות וקירות תומכים.
• כורכר - אבן חול צהובה שמוצאה מאזור מישור החוף, ממנה בנויים מבנים רבים בעיר העתיקה יפו.כיום נחצבת בעיקר בסביבת הכפר ג'סר א-זרקא.
• נקב - אבן גיר קשה בצבע צהוב אפור הנחצבת באזור בין דהרייה לבאר שבע.

[עריכה] סוגים נפוצים של אבן לבנייה המיובאים לישראל

• שחם (גרניט) - אבן קשה וצפופה שמוצאה מסלעי יסוד בעלי הרכב מינראלי מגוון ולפיכך מוצעת במספר רב של צבעים ודוגמאות. עיקר השימוש בה היה במשטחי עבודה במטבחים ,אך כיום משתמשים בה גם לריצוף ולחיפוי מבנים.
• שיש מארמרה - סוג של שיש לבן ונוצץ שמקורו בטורקיה ומשמש בעיקר לריצוף.
• טרוורטין - אבן המכילה בעיקר מינראל מסוג פחמת הסידן , מקורה בסלעי משקע הנמצאים בסביבה רוויית מים הממיסים את האבן ויוצרים בה חורים מפותלים ומכורסמים המעניקים לה מראה מתולע.
• וורדֶ‏ה - אבן ירוקה שמוצאה מסין או הודו.
• פורטואורו - שיש שחור בעל גידים זהובים הנכרה במקור באיטליה, אך ניתן למצוא מסלעים דומים לו בפאקיסטן.

[עריכה] איפיון גוון

מאפיין זה נותן אינדיקציה לגבי צבע האבן, כלומר צהוב, לבן , אפור, אדום וכן הלאה. בדרך כלל משתמשים באיפיון הצבע יחד עם האיפיון הגיאוגראפי , לדוגמה: מצפה צהוב או סלייב אדום.

[עריכה] איפיון גאולוגי

יש מקרים בהם אבן לבנייה מוגדרת ע"פ מוצאה הגאולוגי מינרולוגי כדוגמת שיש, אבן חול או בזלת. גם במקרה הזה תיתכן הגדרה המשלבת מספר סוגים של איפיונים כמו "שיש חברון" או "שיש איטלקי לבן".

[עריכה] איפיון קטלוגי

בעקבות התפתחות תעשיית האבן הסינית החלה מגמה של הגדרת סוגי אבן לפי מספר קטלוגי, במיוחד בנוגע לאבנים מסוג שחם (גרניט) הנכרות בסין במגוון של צבעים ודוגמאות. לצורך המחשה ניתן לציין כי שחם סיני מספר GWT02 הוא אבן בצבע בהיר מכוסה בנקודות קטנות אפורות ושחורות ואילו G562 הוא מספר קטלוגי לאבן שחם סינית בעלת כתמים גדולים אפורים בהירים ואדומים וכמות קטנה של נקודות בהירות זעירות.

[עריכה] אבן גוויל ואבן גזית

התקנים ^[1]מבדילים בין שני סוגי אבן עיקריים , אבן גוויל ואבן גזית.

• אבן גוויל היא אבן במצבה הטיבעי , כפי שהיא מצויה בשטחים הפתוחים או בשדות, או שהיא נוצרת כפסולת מעבודות חציבה ואין לה צורה וגודל מוגדרים.
• אבן גזית - אבן מנוסרת ומסותתת, המונח אבן גזית מיוחד לאבנים מלבניות בעלות פאות צדדיות הניצבות זו לזו.

[עריכה] שימושים באבן לבניה

בבניה המודרנית נעשה שימוש רב באבן טיבעית הן לצרכים מעשיים כגון משטחי עבודה וריצופים והן לצרכים אדריכלים קישוטיים כמו חיפוי קירות פנימיים ובניית עמודי אבן ברחובות. נעמוד על מספר שימושים נפוצים של אבן בבניה המודרנית.

[עריכה] ריצוף אבן בתוך בניינים

אבן טיבעית משמשת כחומר לריצוף יוקרתי בתוך מבנים. הריצוף יכול להתבצע במגוון של צורות ודוגמאות וסוגי אבן רבים מתאימים לשימוש כזה. בתקופה המודרנית מבצעים בדיקות באבנים המיועדות לריצוף מבנים כדי להבטיח שהן תהיינה עמידות לשחקה ולבלאי. כמו כן ניתן להספיג את פני האבן העליונים בחומרים כימיים שונים כדי למנוע מליכלוך להצטבר בנקבוביות האבן או כדי להיטיב את התכונות המכאניות של הריצוף. לאחר הרכבת האבן לריצוף ,ניתן לבצע ליטוש של האבן כדי לשפר את מראה הריצוף ואת הליטוש הזה ניתן ורצוי לחדש אחת לכמה שנים.
במהלך ההיסטוריה היה מקובל לרצף באבן מסוג שיש ארמונות ומקדשים כאשר גמר האבן היה מלוטש , כיום בנוסף על גמר הליטוש המסורתי ,ישנו ריצוף אבן המסותת בעדינות וכן ריצוף אבן העובר התזת חול לצורך קבלת שטח פנים מחוספס.
ניתן להשתמש להטביל אבן בחומצות שונות כדי להעניק לאבן חדשה מירקם וגוון שיזכיר אבן עתיקה.

פסיפס - הינו סוג יוקרתי ומיוחד של אבן בתוך מבנים, כאשר הריצוף נעשה באמצעות אבנים בודדות בצבעים שונים היוצרות מגוון דוגמאות וציורים.

[עריכה] ריצוף אבן בחצרות ,במדרכות ובכבישים

ריצוף אבן מחוץ למבנים בוצע כבר בתרבויות העתיקות ברחבי העולם. ישנן דרכים מרוצפות מתקופת האימפריה הרומית הנמצאות בשימוש עד היום. בבניה המודרנית ריצוף אבן בשטחי חוץ אינו כלכלי בדרך כלל ,כיוון שישנם פיתרונות זולים בהרבה כמו ריצוף באבן משתלבת, יציקת מרצפים מבטון או בטון מזוין וסלילת דרכי אספלט.למרות העלות הגבוהה יחסית של הריצוף החיצוני באבן , מתחזקת בשנים האחרונות מגמת השימוש באבן למגוון רחב של שימושים בריצוף חוץ. ריצוף אבן מבוצע בחצרות בתים פרטיים ,במדרכות, בכבישים , בכיכרות ואפילו ברציפים בתחנות רכבת. בריצוף חוץ באבן יש להקפיד על מספר פרמטרים:

1. על האבן להיות בעלת ספיגות נמוכה ,כדי שלא תצטבר שכבת ליכלוך כהה על פניה החיצוניים.
2. על האבן לעמוד במבחני שחיקה^[2] כדי שלא תהרס כתוצאה משימוש.
3. לאבן חייב להיות עובי מינימאלי במיוחד כאשר מדובר בריצוף כבישים והאבן אמורה לעמוד בעומסי תנועה ממונעת. התקן הבריטי ^[3] דורש מאבן לריצוף כבישים להיות בעובי מינמאלי של 6 ס"מ.

מדרגות גושניות

מדרגות רום ושלח

תת קבוצה של ריצוף אבן בשטחי חוץ הוא ביצוע מדרגות אבן. האבן לשימוש במדרגות חייבת לעמוד באותם הקריטריונים של האבן לריצוף. ישנם שני סוגים עיקריים של מדרגות אבן.

1. מדרגות רום ושלח - מדרגת בטון המכוסה בלוחות אבן מצידה הקידמי וצידה העליון.
2. מדרגות גושניות - מדרגות מאבן מלאה בצורת טרפס המונחות על משטח משופע זו ליד זו עם כיוון השיפוע.

[עריכה] קירות מורכבים מאבן ובטון

זו שיטת בנייה שבמידה מסוימת מחקה את הבנייה המסורתית של אבן ומלט סידי. בשיטה הזו בונים קיר מאבנים עבות יחסית (20-30 ס"מ) וחמברים ביניהן באמצעות מלט. לאחר מכן מניחים ברזל לזיון מצידו הפנימי של הקיר וואחרי הברזל יוצרים משטח טפסנות ויוצקים בטון בחלל שנוצר בין הטפסה לבין האבן, כך שהאבן מהווה טפסה חיצונית והטפסה הפנימית היא טפסה רגילה^[4]. מעל הקיר שנוצר באופן הזה ניתן לצקת תקרה ומעליה שוב ליצור קיר מורכב. שיטת הבניה הזו מכונה גם בשם בניה כפרית והיא הייתה מקובלת מאוד בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20.
הבניה בשיטה המורכבת נעשית פחות פופולרית גם בגלל שהיא דורשת אבן עבה יחסית לבנייה בשיטת החיפוי, אבל עדיין השימוש בה מצוי בישובים הערביים ביהודה ושומרון.

[עריכה] שיטת ברנוביץ'

שיטת ברנוביץ' היא גרסה מודרנית לבניית קירות מורכבים. משתמשים בה ליציקת קירות בתבניות פלדה משני הצדדים של הקיר. בתבנית החיצונית מניחים את האבן בתוך פסי פלדה מיוחדים המיועדים לכך ובתבנית הפנימית מניחים בלוקים בדרך כלל בלוקים מסוג איטונג. בין שתי התבניות מכניסים רשת פלדה וקודחים בכל אבן שלושה או ארבע קדחים אליהם מכניסים ווי פלדה הנקשרים אל הרשת במרכז. את התבניות סוגרים ויוצקים בטון במרווח בו נמצאת הרשת , בין האבן לבלוקים. בדרך כלל משתמשים בשיטת ברנוביץ' ליציקת קירות בקומה שלמה בפעם אחת כאשר התבניות מיוצרות במידות מדויקות וכוללות גם פתחים לאשנבים ולדלתות.

[עריכה] חיפוי אבן על קירות חיצוניים

חיפוי קירות חיצוניית בלוחות אבן, הינו השימוש הנפוץ ביותר באבן בבנייה המודרנית בישראל. החיפוי מתבצע בלוחות בעובי של מספר סנטימטרים והוא דחק בהדרגה את בניית קירות מורכבים אבן ובטון. חיפוי האבן מתבצע על גבי קירות בטון או לבנים והוא מהווה את שכבת הגמר החיצונית של הבניין. לחיפוי האבן יתרונות על סוגי גמר אחרים (כגון:טיח ובטון גלוי) וזאת מפני שהאבן עמידה לאורך שנים וקלה לתחזוקה ולניקוי.

[עריכה] חיפוי קירות באבן בשיטה הרטובה

חיפוי קירות בשיטה הרטובה הוא שיטת החיפוי המקובלת ביותר בארץ. בשיטה הזו מצמידים רשת פלדה אל קיר בטון באמצעות ברגים ואל הרשת הזו מחברים לוחות אבן באמצעות חוטי ברזל או עוגנים מפלב"ם. מותירים רווח של חמישה סנטימטרים בין קיר הבטון לאבן וברווח הזה יוצקים בטון שפיך. בשיטה הזו , המכונה גם שיטת הבניה , בונים נדבך אחד של אבנים לכל אורך הקיר ויוצקים בטון מאחורי האבן ולאחר התקשות הבטון ניתן לקשור את האבנים של השורה הבאה אל הרשת וכן הלאה.

התמיכה התחתונה של חיפוי האבן היא קורת בטון נמוכה בתחתית הקיר , ובמקרה שלא ניתן לבצע כזו קורה , מצמידים אל הקיר פרופיל פלדה בצורת זוויתן.בשיטה הזו רצוי^[5] להשתמש באבנים עבות ונמוכות כיוון שבשעה שיוצקים בטון מאחורי האבן ,האבן צריכה לעמוד ב לחץ ההידרוסטטי שמפעיל הבטון היצוק מאחוריה. במידה ונדרש להשתמש באבנים דקות או גבוהות , ניתן לתמןך באבן בטפסנות ארעית מצידה החיצון.

לשיטה הרטובה ישנה עוד גרסה שנקראת שיטת ההרכבה בה מרכיבים את הרשת על הקיר לחיפוי , מורחים עליה שכבת טיט בעובי 2-3 סנטימטרים ואז מרכיבים את האבן בשיטה זו משתמשים במקומות צרים כאשר לא ניתן לצקת מאחורי האבן,או כאשר מדובר באבני חיפוי בעלות מידות גדולות באופן חריג.
לפי התקן^[6] ניתן להשתמש בשיטה לחיפוי מבנים שאינם גבוהים יותר משלושים מטר, ולא ניתן להשתמש בה לתליית אבן אופקית.

[עריכה] חיפוי מבנים באבן בשיטה היבשה

בשיטה זו משתמשים במערכת של ווים ועוגנים כדי לחבר את האבן על הקירות המחופים. בשיטה הזו נעשה שימוש רב בחיפוי מבנים בחו"ל ובארץ משתמשים בה בעיקר כאשר לא ניתן להשתמש בשיטה הרטובה. בתכנון החיפוי בשיטה היבשה, מסתמכים בדרך כלל על יצרן אביזרי התלייה, שעליו להיות אחראי לכך שהאביזרים שהוא מייצר מתאימים לביצוע חיפוי אבן בתנאים הממדים המתאימים לפרויקט.
חיפוי מבנים באבן טיבעית בשיטה היבשה מקובל מאוד בפרויקטים מודרניים באירופה, ואילו בארצות הברית , שם השימוש בחיפוי אבן נדיר, משתמשים אך ורק בשיטה היבשה.
ישנם שני חסרונות מובהקים לשיטה היבשה על פני השיטה הרטובה. החיסרון הראשון הוא הצורך בשימוש באביזרי תליה מוזמנים במיוחד ואילו החיסרון השני הוא בשיטה היבשה , קירות המבנים המיועדים לחיפוי חייבים להיות בנויים באופן אנכי ומדויק.כמו כן יש לזכור כי בשיטה הרטובה חיפוי האבן הוא חלק מונוליטי של הקיר ואילו בשיטה היבשה החיפוי הוא עומס נוסף.

[עריכה] חיפוי מבנים בהדבקה

שימוש בדבק כאמצעי עיגון לחיפוי אבן על קירות מבנים נדיר יותר וקיים החל מראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. ישנן שתי שיטות עיקריות בחיפוי באמצעות הדבקה. השיטה הראשונה היא שימוש בדבק רגיל, כמו דבק שבאמצעותו מדביקים אריחי קרמיקה.בשיטה הזו מנקים היטב את קיר הבטון עליו רוצים להדביק את האבן ולפעמים גם מחספסים אותו ואז מורחים דבק על גב האבן ומצמידים אותה לקיר.בשיטה השניה משתמשים בדבקים מיוחדים בעלי חוזק גבוה במיוחד לרוב מבוססי אפוקסי כדוגמת לטיפוקסי המיובא על ידי חברת לטיקריט, או מגהפוקסי תוצרת חברת שחל, או אפוקסי סטון של חברת אשקלית. דבק כזה אין מורחים על כל שטח גב האבן, אלא מורחים אותו בארבע או שלוש נקודות מרוחקות.
המפרט המיוחד ^[7] מטיל את האחריות להבטחת כל פרטי הביצוע על יצרני הדבקים, וזאת בשתי השיטות.

[עריכה] חיפוי קירות בסגנון טיליאני

מקור השם טִיליָ‏אנִי הוא כנראה "בסגנון איטלקי" בשפה הערבית. החיפוי הטיליאני הוא סגנון מיוחד של חיפוי אבן ,שנפוץ בחיפוי מבני מגורים באזור ירושלים, ובחיפוי גדרות וקירות תומכים בכל רחבי ישראל. החיפוי הטיליאני מבוצע תוך שימוש באבני לקט בגדלים שונים, בצבעים שונים ובצורות שונות תוך שימוש במישקים משופעים ועקומים. התוצר המתקבל הוא קיר כאוטי בעל חזות פראית ומיוחדת.

[עריכה] חיפוי אבן על קירות פנימיים

חיפוי אבן על קירות פנימיים הינו נדיר יחסית ושימושיו העיקריים הם ארכיטקטוניים. החיפוי מבוצע בדרך כלל בבנייה פרטית יוקרתית או בבניה ציבורית של של מבנים בעלי חשיבות רבה. אין הנחיות טכניות מיוחדות לביצוע חיפוי כזה והוא מתבצע בכל שלושת השיטות לחיפוי אבן חיצוני של מבנים ("השיטה הרטובה", "השיטה היבשה" והדבקה). בשנת 2005 בוצע בבניין הכנסת חיפוי אבן מסוג סלאייב בשיטה הרטובה בתוך אגף הוועדות וכמה שנים קודם לכן בוצע חיפוי של לוחות שחם בתוך לובי מלון סיטי טאוור ברמת גן באמצעות הדבקה במגהפוקסי.

[עריכה] חיפוי קירות בסגנון חאמי

אבנים מטיפוס "חאמי" , הן סוג של עיצוב אבני בניין בצורה רבועה וכרסתנית. מקור השם חאמי הוא בהריסות עיר בשם חאמי בזימבוואה שם נבנו מרבית המבנים מאבן שעוצבה בצורה כזו. בארץ מדובר בעיקר באבני גיר בהירות, נקבוביות ורכות , מה שהופך אותן קלות לחציבה ולשבירה. האבנים מעוצבות לצורתן האופיינית כלומר ,לצורת תיבה עבה עם הבלטה מעוגלת לצידן החיצוני ואז הן משמשות לחיפוי של קירות תומכים ,גדרות ואף מבני ציבור ומבני מגורים.

[עריכה] משטחי עבודה מאבן טיבעית

השימוש באבן טיבעית בתור משטחי עבודה במטבחים ובחדרי אמבטיה מצוי מאוד בארץ. משטח העבודה מאבן מכונה בדרך כלל שיש, למרות שלעתים נדירות הוא מיוצר משיש אמיתי ובפועל מיוצר בעיקר מלוח אבן גיר מלוטשת או שחם מלוטש. החל מאמצע שנות השמונים החל ייצור משטחי עבודה במטבחים מאבן מלאכותית כדוגמת אבן קיסר ובשנות האלפיים החלו גם בבניית מטבחים בעלי משטחי עבודה ממתכת או מעץ בעיקר בעקבות כניסתה לישראל של רשת החנויות השבדית לריהוט איקאה.למרות המגמות האלו הדוגדלות בשימוש בחומרים חדשים, השימוש באבן טיבעית למשטחי עבודה , מעוגן הייטב במסורת הבניה הישראלית ומוסדר בתקינה‏‏^[9] והוא עדיין הפתרון הנפוץ לשימוש במטבחים ובחדרי אמבטיה.

[עריכה] רכיבי פיתוח מאבן טיבעית

התפשטות השימוש באבן טיבעית לריצוף כבישים ומדרכות גם בבנייה המודרנית ,הביא להתפתחות השימוש באבן טיבעית גם לרכיבי פיתוח כמו אבני שפה, אבני תעלה ועמודי מחסום. דוגמה יפה לעמודי מחסום מאבן טיבעית ניתן לראות ברחוב קפלן בטבריה שם מוצבים על שפת המדרכה עמודי מחסום רבועים עשויים בזלת.רכיבי הפיתוח העשויים אבן הם עדיין חזון בלתי נפרץ ברב ערי ישראל וטרם זכו להתייחסות בתקנים הישראלים. כרגע מבוצעים מספר פרויקטים מרכזיים בירושלים עם רכיבי פיתוח מאבן ובתוכם פרויקט רחוב ממילא, גשר המיתרים והקונסוליה האמריקאית החדשה בארנונה.
ההנחיות העיקריות לתכנון וביצוע של רכיבי פיתוח, דומות לאלו של ריצוף אבן בכבישים , כלומר האבן צריכה להיות בעלת ספיגות נמוכה ועמידה בפני שחיקה.

[עריכה] עיבוד אבן טיבעית

ישנם מספר שיטות לעיבוד אבן טיבעית לבנייה. שיטות העיבוד מקנות לאבן את תצורתה הסופית והן משפיעות על השימוש האפשרי בה ובמידה מסוימת גם על תכונותיה המכאניות. בין שיטות העיבוד ניתן למנות שיקוף, ניסור, סיתות וליטוש.

[עריכה] שיקוף

השיקוף הוא שיטת עיבוד פשוטה ומהירה , ועניינו חיתוך קצוות בולטים באבן לקט כדי לשלב אותה בלי הפרעה בתוך ציפוי האבן של הקיר.

[עריכה] ראו גם

1. אבן ירושלמית
2. שיש
3. אבן ראשה
4. אבן פינה

[עריכה] לעיון נוסף

• תקן ישראלי 2378 - "חיפוי קירות באבן טיבעית"
• "מדריך להנדסה אזרחית" - פרופסור מקס רייס
• תקן ישראלי 5566 - "מערכת רצפה מאבן טבעית: לוחות ואריחים לריצוף"
• תקן ישראלי 1554 חלק 2 - "לוחות לציפוי מדרגות:לוחות מאבן טיבעית"

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ ראה המפרט הבינמשרדי לעבודות בנייה פרק 14 סעיף 14002 הוצאת משרד הביטחון 2003
2. ^ ראה תקן ישראלי מס' 1554 חלק 2
3. ^ BS 7533 part I
4. ^ ראה "המפרט הבינמשרדי לעבודות בניה סעיף 14020
5. ^ ראה מפמ"כ 378 הוצאת מכון התקנים הישראלי 1994
6. ^ ת"י 2378 חלק שני הוצאת מכון התקנים שנת 2005
7. ^ מפמ"כ 378 , הוצאת מכון התקנים 1994 חלק ה'
8. ^ סוג האבן נקבע הוגדר על ידי המתכנן כ"ביר זית" אם כי אין ודאות שמדובר באבן מאזור הכפר ביר זית
9. ^ ‏ראה תקן ישראלי מס' 4440 חלק 1: משטחי עבודה מאבן: משטחים מאבן טיבעית שנת 2002‏