אבן לבנייה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזית בניין מאבן בעלת עיטורים וקישוטים, דרך חברון ירושלים
בניית אבן לחיפוי קירות בשיטה הרטובה, ממילא, ירושלים

אבן לבנייה היא אבן טבעית המשמשת לבנייה. היא הייתה אחד מחומרי הבנייה הנפוצים בשימוש בעת העתיקה וניתן למצוא דוגמאות לשימוש בה ברחבי העולם החל מהאלף החמישי לפני הספירה. עם התפתחות טכנולוגיות הבנייה החליפו את הבנייה באבן הפלדה והבטון המזוין. כיום השימוש באבן כמרכיב עיקרי בבנייה מצומצם מאוד וכמעט שאינו קיים מחוץ לפרויקטים מיוחדים של שימור ושיחזור מבנים. שימוש כזה מכונה בנייה באבן.

בבנייה המודרנית משתמשים באבן טבעית לחיפוי חיצוני ופנימי של קירות מבנים, לריצוף בתוך מבנים ומחוצה להם ומשטחי עבודה בחדרי מטבח.

תוכן עניינים

אפיון של סוגי אבן לבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר קריטריונים לפיהן מאופיינת האבן המשמשת לעבודות הבנייה השונות.

אפיון גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפיון הגאוגרפי הוא האינדיקציה העיקרית לקביעת סוג האבן. בדרך כלל מקובל לכנות את האבן בשם המתאים לאזור בו נחצבה. אבן מסוג "חברון" (בערבית : "חָ‏לִילָ‏א") מוצאה מאזור צפון הר חברון. אבן "מצפה" מקורה במחצבות המצויות במצפה רמון בנגב.

האפיון הגאוגרפי נפוץ גם בהתייחסות לאבן במדינות אחרות, כמו שיש קאררה, שיש מארמרה ושיש ג'ורג'יה.

סוגי אבן הנפוצים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חלילא - אבן לבנה צהבהבה מאזור דרום חברון, בעלת מרקם נקבובי כמעט קירטוני, מה שגורם לקבלת גידים שקועים בגוון בז' לאחר הסיתות.
  • ביר זית - אבן דולמיטית קשה, צהובה אפרפרה הנכרית מצפון מערב לירושלים. האבן מסוג "ביר זית" הינה בעלת תכונות מכניות מצוינות ולפיכך נחשבת מתאימה לשימושים רבים בבנייה. האבן מופיעה במספר רב גוונים החל בצהוב בהיר וכלה בחום כהה.
  • עצמון - אבן גיר צפופה וקשה הניתנת לליטוש בקלות ולפיכך משמשת גם כתחליף לשיש. אבן עצמון נחצבת בגליל באזור הכפר ירכא ומופיעה בגווני לבן, אפור וחום בהיר. אבן זו מכונה גם בשם הערבי גָ'ת או גִ'ית.‏
  • בזלת - אבן געשית קשה ובדרך כלל שחורה, המצויה בארץ באזור הבקע הסורי-אפריקני ונחצבת באצבע הגליל ובחוף הדרומי של הכנרת.
חיפוי קיר באבן דמוית סלאייב צהוב ואדום, ממילא ירושלים
  • סלָ‏איֶ‏יבּ‏ - האבן הירושלמית המקורית. אבן דולומיטית קשה בצבע אדום או צהוב, ממנה בנויים מרבית המבנים בעיר העתיקה ובסביבותיה. מקור השם הוא גבעה שעליה בנויה כיום שכונת גילה ושבה הייתה מחצבה מפורסמת. לעתים מכונה אבן מסוג "סלאייב" גם בשם "מיזי יהודי".
  • מצפה - אבן גיר צהובה או אפורה שנחצבית בנגב באזור מצפה רמון.
  • רותם - חלוקי נחל שחורים ונקבוביים שמקורם באזור מכתש רמון.
  • חברון - אבן גיר צהובה לבנה הנחצבית בעיקר באזור הכפר תפוח ממערב לעיר חברון.
  • שיוך - אבן גיר לבנה ונוחה לסיתות המצויה בעיקר באזור מזרח גוש עציון, מכונה גם אינג'יזה.
  • חלחולה - אבן גיר רכה, בצבע קרם או לבן, הנחצבת באזור חלחול צפונית לחברון.
  • אבן חאמי - אבן גיר רכה שהינה בדרך כלל תוצר של עבודות חציבה בצפון הארץ ובשומרון. האבן מסופקת בצורת גושים בגודל ראש ומשמשת בעיקר לבניית גדרות וקירות תומכים.
  • כורכר - אבן חול צהובה שמוצאה מאזור מישור החוף, ממנה בנויים מבנים רבים בעיר העתיקה ביפו. כיום נחצבת בעיקר בסביבת הכפר ג'סר א-זרקא.
  • נקב - אבן גיר קשה בצבע צהוב אפור הנחצבת באזור בין דאהרייה לבאר שבע.

סוגים נפוצים של אבן לבנייה המיובאים לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחצבת שיש בקאררה איטליה
  • שחם (גרניט) - אבן קשה וצפופה שמוצאה מסלעי יסוד בעלי הרכב מינרלי מגוון ולפיכך מוצעת במספר רב של צבעים ודוגמאות. עיקר השימוש בה היה במשטחי עבודה במטבחים, אך כיום משתמשים בה גם לריצוף ולחיפוי מבנים.
  • שיש מארמרה - סוג של שיש לבן ונוצץ שמקורו בטורקיה ומשמש בעיקר לריצוף.
  • טרוורטין - אבן המכילה בעיקר מינרל מסוג פחמת הסידן, מקורה בסלעי משקע הנמצאים בסביבה רוויית מים הממיסים את האבן ויוצרים בה חורים מפותלים ומכורסמים המעניקים לה מראה מתולע.
  • וורדֶ‏ה - אבן ירוקה שמוצאה מסין או הודו.
  • פורטואורו - שיש שחור בעל גידים זהובים הנכרה במקור באיטליה, אך ניתן למצוא מסלעים דומים לו בפקיסטן.
  • קוורציט - אבן שקופה וקשה מאוד העשויה מתחמוצת הצורן, אבן זו משמשת כחומר גלם עיקרי לשיש מלאכותי מסוג אבן קיסר.
  • גברו - אבן מגמתית שחורה, פריכה וכבדה המשמשת בעיקר לריצוף כבישים ומדרכות. כיום מיובאת לארץ בכמויות גדולות לצורך ריצוף פרויקטים תחבורתיים כמו ריצוף רחוב יפו בירושלים כחלק מפרויקט הרכבת הקלה.
  • קרֶמָה - שיש רך בגוונים חומים בהירים , מיובא מטורקיה ומשמש לריצוף.

אפיון גוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיין זה נותן אינדיקציה לגבי צבע האבן, כלומר צהוב, לבן, אפור, אדום וכן הלאה. בדרך כלל משתמשים באפיון הצבע יחד עם האפיון הגיאוגראפי, לדוגמה: מצפה צהוב או סלייב אדום.

אפיון גאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מקרים בהם אבן לבנייה מוגדרת על פי מוצאה הגאולוגי מינרולוגי כדוגמת שיש, אבן חול או בזלת. גם במקרה הזה תיתכן הגדרה המשלבת מספר סוגים של איפיונים כמו "שיש חברון" או "שיש איטלקי לבן".

אפיון קטלוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצוף גרניט אדום תוצרת סין על יד משכן הכנסת

בעקבות התפתחות תעשיית האבן הסינית החלה מגמה של הגדרת סוגי אבן לפי מספר קטלוגי, במיוחד בנוגע לאבנים מסוג שחם (גרניט) הנכרות בסין במגוון של צבעים ודוגמאות. לצורך המחשה ניתן לציין כי שחם סיני מספר GWT02 הוא אבן בצבע בהיר מכוסה בנקודות קטנות אפורות ושחורות ואילו G562 הוא מספר קטלוגי לאבן שחם סינית בעלת כתמים גדולים אפורים בהירים ואדומים וכמות קטנה של נקודות בהירות זעירות.

אבן גוויל ואבן גזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקנים‏[1]מבדילים בין שני סוגי אבן עיקריים, אבן גוויל ואבן גזית.

  • אבן גוויל היא אבן במצבה הטבעי, כפי שהיא מצויה בשטחים הפתוחים או בשדות, או שהיא נוצרת כפסולת מעבודות חציבה ואין לה צורה וגודל מוגדרים.
  • אבן גזית - אבן מנוסרת ומסותתת, המונח אבן גזית מיוחד לאבנים מלבניות בעלות פאות צדדיות הניצבות זו לזו.
קיר מאבן גוויל מלוקטת מודבקת במלט צמנטי. בחוות היערן על יד בית שמש

שימושים באבן לבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבנייה המודרנית נעשה שימוש רב באבן טבעית הן לצרכים מעשיים כגון משטחי עבודה וריצופים והן לצרכים אדריכלים קישוטיים כמו חיפוי קירות פנימיים ובניית עמודי אבן ברחובות. נעמוד על מספר שימושים נפוצים של אבן בבנייה המודרנית.

ריצוף אבן בתוך בניינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמה לריצוף אבן "מצפה" בלובי מלון בירושלים

אבן טבעית משמשת כחומר לריצוף יוקרתי בתוך מבנים. הריצוף יכול להתבצע במגוון של צורות ודוגמאות וסוגי אבן רבים מתאימים לשימוש כזה. בתקופה המודרנית מבצעים בדיקות באבנים המיועדות לריצוף מבנים כדי להבטיח שהן תהיינה עמידות לשחקה ולבלאי. כמו כן ניתן להספיג את פני האבן העליונים בחומרים כימיים שונים כדי למנוע מליכלוך להצטבר בנקבוביות האבן או כדי להיטיב את התכונות המכניות של הריצוף. לאחר הרכבת האבן לריצוף, ניתן לבצע ליטוש של האבן כדי לשפר את מראה הריצוף ואת הליטוש הזה ניתן ורצוי לחדש אחת לכמה שנים.

במהלך ההיסטוריה היה מקובל לרצף באבן מסוג שיש ארמונות ומקדשים כאשר גמר האבן היה מלוטש, כיום בנוסף על גמר הליטוש המסורתי, ישנו ריצוף אבן המסותת בעדינות וכן ריצוף אבן העובר התזת חול לצורך קבלת שטח פנים מחוספס.

ניתן להשתמש להטביל אבן בחומצות שונות כדי להעניק לאבן חדשה מרקם וגוון שיזכיר אבן עתיקה.

פסיפס - הינו סוג יוקרתי ומיוחד של אבן בתוך מבנים, כאשר הריצוף נעשה באמצעות אבנים בודדות בצבעים שונים היוצרות מגוון דוגמאות וציורים.

ריצוף אבן בחצרות, במדרכות ובכבישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצוף רחוב ממילא באבן, מסוג חברון וביר זית

ריצוף אבן מחוץ למבנים בוצע כבר בתרבויות העתיקות ברחבי העולם. ישנן דרכים מרוצפות מתקופת האימפריה הרומית הנמצאות בשימוש עד היום. בבנייה המודרנית ריצוף אבן בשטחי חוץ אינו כלכלי בדרך כלל, כיוון שישנם פיתרונות זולים בהרבה כמו ריצוף באבן משתלבת, יציקת מרצפים מבטון או בטון מזוין וסלילת דרכי אספלט.למרות העלות הגבוהה יחסית של הריצוף החיצוני באבן, מתחזקת בשנים האחרונות מגמת השימוש באבן למגוון רחב של שימושים בריצוף חוץ. ריצוף אבן מבוצע בחצרות בתים פרטיים, במדרכות, בכבישים, בכיכרות ואפילו ברציפים בתחנות רכבת. בריצוף חוץ באבן יש להקפיד על מספר פרמטרים:

  1. על האבן להיות בעלת ספיגות נמוכה, כדי שלא תצטבר שכבת לכלוך כהה על פניה החיצוניים.
  2. על האבן לעמוד במבחני שחיקה[2] כדי שלא תהרס כתוצאה משימוש.
  3. לאבן חייב להיות עובי מינימאלי במיוחד כאשר מדובר בריצוף כבישים והאבן אמורה לעמוד בעומסי תנועה ממונעת. התקן הבריטי‏[3] דורש מאבן לריצוף כבישים להיות בעובי מינימאלי של 6 ס"מ.
מדרגות גושניות
מדרגות רום ושלח

תת קבוצה של ריצוף אבן בשטחי חוץ הוא ביצוע מדרגות אבן. האבן לשימוש במדרגות חייבת לעמוד באותם הקריטריונים של האבן לריצוף. ישנם שני סוגים עיקריים של מדרגות אבן.

  1. מדרגות רום ושלח - מדרגת בטון המכוסה בלוחות אבן מצידה הקידמי וצידה העליון.
  2. מדרגות גושניות - מדרגות מאבן מלאה בצורת טרפז המונחות על משטח משופע זו ליד זו עם כיוון השיפוע.

קירות מורכבים מאבן ובטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית קירות אבן מורכבים

זו שיטת בנייה שבמידה מסוימת מחקה את הבנייה המסורתית של אבן ומלט סידי. בשיטה הזו בונים קיר מאבנים עבות יחסית (20-30 ס"מ) ומחברים ביניהן באמצעות מלט. לאחר מכן מניחים ברזל לזיון מצידו הפנימי של הקיר וואחרי הברזל יוצרים משטח טפסנות ויוצקים בטון בחלל שנוצר בין הטפסה לבין האבן, כך שהאבן מהווה טפסה חיצונית והטפסה הפנימית היא טפסה רגילה‏[4]. מעל הקיר שנוצר באופן הזה ניתן לצקת תקרה ומעליה שוב ליצור קיר מורכב. שיטת הבנייה הזו מכונה גם בשם בנייה כפרית והיא הייתה מקובלת מאוד בירושלים במחצית הראשונה של המאה ה-20.

הבנייה בשיטה המורכבת נעשית פחות פופולרית גם בגלל שהיא דורשת אבן עבה יחסית לבנייה בשיטת החיפוי, אבל עדיין השימוש בה מצוי ביישובים הערביים ביהודה ושומרון.

שיטת ברנוביץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישום של חתך קיר אופייני בשיטת ברנוביץ'

שיטת ברנוביץ' היא גרסה מודרנית לבניית קירות מורכבים. משתמשים בה ליציקת קירות בתבניות פלדה משני הצדדים של הקיר. בתבנית החיצונית מניחים את האבן בתוך פסי פלדה מיוחדים המיועדים לכך ובתבנית הפנימית מניחים בלוקים בדרך כלל בלוקים מסוג איטונג. בין שתי התבניות מכניסים רשת פלדה וקודחים בכל אבן שלושה או ארבעה קדחים אליהם מכניסים ווי פלדה הנקשרים אל הרשת במרכז. את התבניות סוגרים ויוצקים בטון במרווח בו נמצאת הרשת, בין האבן לבלוקים. בדרך כלל משתמשים בשיטת ברנוביץ' ליציקת קירות בקומה שלמה בפעם אחת כאשר התבניות מיוצרות במידות מדויקות וכוללות גם פתחים לאשנבים ולדלתות.

חיפוי אבן על קירות חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוי קירות חיצוניים בלוחות אבן, הינו השימוש הנפוץ ביותר באבן בבנייה המודרנית בישראל. החיפוי מתבצע בלוחות בעובי של מספר סנטימטרים והוא דחק בהדרגה את בניית קירות מורכבים אבן ובטון. חיפוי האבן מתבצע על גבי קירות בטון או לבנים והוא מהווה את שכבת הגמר החיצונית של הבניין. לחיפוי האבן יתרונות על סוגי גמר אחרים (כגון:טיח ובטון גלוי) וזאת מפני שהאבן עמידה לאורך שנים וקלה לתחזוקה ולניקוי.

חיפוי קירות באבן בשיטה הרטובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוי קירות בשיטה הרטובה הוא שיטת החיפוי המקובלת ביותר בארץ. בשיטה הזו מצמידים רשת פלדה אל קיר בטון באמצעות ברגים ואל הרשת הזו מחברים לוחות אבן באמצעות חוטי ברזל או עוגנים מפלב"ם. מותירים רווח של חמישה סנטימטרים בין קיר הבטון לאבן וברווח הזה יוצקים בטון שפיך. בשיטה הזו, המכונה גם שיטת הבנייה, בונים נדבך אחד של אבנים לכל אורך הקיר ויוצקים בטון מאחורי האבן ולאחר התקשות הבטון ניתן לקשור את האבנים של השורה הבאה אל הרשת וכן הלאה.

התמיכה התחתונה של חיפוי האבן היא קורת בטון נמוכה בתחתית הקיר, ובמקרה שלא ניתן לבצע כזו קורה, מצמידים אל הקיר פרופיל פלדה בצורת זוויתן.בשיטה הזו רצוי‏[5] להשתמש באבנים עבות ונמוכות כיוון שבשעה שיוצקים בטון מאחורי האבן, האבן צריכה לעמוד ב לחץ ההידרוסטטי שמפעיל הבטון היצוק מאחוריה. במידה ונדרש להשתמש באבנים דקות או גבוהות, ניתן לתמןך באבן בטפסנות ארעית מצידה החיצון

חיפוי בשיטה הרטובה ופינת אבן מפוסלת ומעוגלת מאבן מסוג מצפה אפור בפרויקט גשר המיתרים בירושלים

לשיטה הרטובה ישנה עוד גרסה שנקראת שיטת ההרכבה בה מרכיבים את הרשת על הקיר לחיפוי, מורחים עליה שכבת טיט בעובי 2-3 סנטימטרים ואז מרכיבים את האבן בשיטה זו משתמשים במקומות צרים כאשר לא ניתן לצקת מאחורי האבן,או כאשר מדובר באבני חיפוי בעלות מידות גדולות באופן חריג.

לפי התקן‏[6] ניתן להשתמש בשיטה לחיפוי מבנים שאינם גבוהים יותר משלושים מטר, ולא ניתן להשתמש בה לתליית אבן אופקית.

חיפוי מבנים באבן בשיטה היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה זו משתמשים במערכת של ווים ועוגנים כדי לחבר את האבן על הקירות המחופים. בשיטה הזו נעשה שימוש רב בחיפוי מבנים בחו"ל ובארץ משתמשים בה בעיקר כאשר לא ניתן להשתמש בשיטה הרטובה. בתכנון החיפוי בשיטה היבשה, מסתמכים בדרך כלל על יצרן אביזרי התלייה, שעליו להיות אחראי לכך שהאביזרים שהוא מייצר מתאימים לביצוע חיפוי אבן בתנאים הממדים המתאימים לפרויקט.

חיפוי מבנים באבן טבעית בשיטה היבשה מקובל מאוד בפרויקטים מודרניים באירופה, ואילו בארצות הברית, שם השימוש בחיפוי אבן נדיר, משתמשים אך ורק בשיטה היבשה‏[7].

ישנם שני חסרונות מובהקים לשיטה היבשה על פני השיטה הרטובה. החיסרון הראשון הוא הצורך בשימוש באביזרי תליה מוזמנים במיוחד ואילו החיסרון השני בשיטה היבשה, קירות המבנים המיועדים לחיפוי חייבים להיות בנויים באופן אנכי ומדויק. כמו כן, יש לזכור כי בשיטה הרטובה חיפוי האבן הוא חלק מונוליטי של הקיר ואילו בשיטה היבשה החיפוי הוא עומס נוסף. היתרונות בשיטה היבשה הם קצב חיפוי מהיר יותר מהשיטה הרטובה, אמינות גבוהה מאוד של מערכת התלייה וגמישות במידות לוחות האבן לחיפוי.

חיפוי בשיטה היבשה, מגדל אשפוז הדסה עין כרם

שיטת "הקיר הכפול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת חיפוי קירות באבן באמצעות "קיר כפול" (באנגלית cavity wall) היא סוג של חיפוי בשיטה היבשה. בשיטה זו בונים קיר אבנים, במרחק סנטימטרים ספורים מקיר המבנה. האבנים מונחות אחת על גבי השנייה ומודבקות זו לזו באמצעות טיט באותו אופן שבונים קיר מבלוקים. השורה הראשונה בכל קומה נבנית מעל משענת יציבה כדוגמת קורת בטון או זוויתן מפלדה. כדי להתמודד עם העומסים האופקיים (כמו כוח היניקה של הרוח) הפועלים על האבנים , קושרים כל אבן אל המבנה באמצעות תיילי פלדה דקים. לשיטה הזו יש יתרונות כלכליים על השיטה היבשה, במיוחד כשמדובר על אבנים קטנות, אבל היא אינה מאושרת בתקנים הישראלים והבינלאומיים , לכן אינה מומלצת לשימוש.

חיפוי מבנים בהדבקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בדבק כאמצעי עיגון לחיפוי אבן על קירות מבנים נדיר יותר וקיים החל מראשית שנות ה-80 של המאה ה-20. ישנן שתי שיטות עיקריות בחיפוי באמצעות הדבקה. השיטה הראשונה היא שימוש בדבק רגיל, כמו דבק שבאמצעותו מדביקים אריחי קרמיקה.בשיטה הזו מנקים היטב את קיר הבטון עליו רוצים להדביק את האבן ולפעמים גם מחספסים אותו ואז מורחים דבק על גב האבן ומצמידים אותה לקיר.יש לבדוק האם סוג הדבק מתאים לסוג האבן ולגודלה, ככל שהאבן יותר גדולה מקדם ההתפשטות הסיגולי יגרום להתפשטות גדולה יותר לכן כדי למנוע התנתקות כתוצאה מהפרשי התפשטות יש להתמש בדבק קרמיקה גמיש יותר שיפצה על שינויים אלה . בשיטה השנייה משתמשים בדבקים מיוחדים בעלי חוזק גבוה במיוחד לרוב מבוססי אפוקסי כדוגמת לטיפוקסי המיובא על ידי חברת לטיקריט, או מגהפוקסי תוצרת חברת שחל, או אפוקסי סטון של חברת אשקלית. דבק כזה אין מורחים על כל שטח גב האבן, אלא מורחים אותו בארבע או שלוש נקודות מרוחקות.

המפרט המיוחד‏[8] מטיל את האחריות להבטחת כל פרטי הביצוע על יצרני הדבקים, וזאת בשתי השיטות. כיום קיים תקן‏‏ ישראלי‏[9] לביצוע חיפוי אבן בהדבקה בשילוב קיבוע מכני ואין אפשרות תקנית לבצע חיפוי בהדבקה בלבד.

בשנת 2008 התפרסם דו"ח של המכון הלאומי לחקר הבניה בטכניון לפיו חיפוי אבן בהדבקה בישראל מבוצע בצורה לא בטוחה ואף מסוכנת, לפיכך סביר שבעתיד שיטה זו לא תיושם בחיפוי חיצוני של מבנים.

חיפוי קירות בסגנון טיליאני[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר גדר בנוי מאבן בסגנון טיליאני

מקור השם טִיליָ‏אנִי הוא כנראה "בסגנון איטלקי" בשפה הערבית. החיפוי הטיליאני הוא סגנון מיוחד של חיפוי אבן, שנפוץ בחיפוי מבני מגורים באזור ירושלים, ובחיפוי גדרות וקירות תומכים בכל רחבי ישראל. החיפוי הטיליאני מבוצע תוך שימוש באבני לקט בגדלים שונים, בצבעים שונים ובצורות שונות תוך שימוש במישקים משופעים ועקומים. התוצר המתקבל הוא קיר כאוטי בעל חזות פראית ומיוחדת.

חיפוי אבן על קירות פנימיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוי אבן על קירות פנימיים הינו נדיר יחסית ושימושיו העיקריים הם ארכיטקטוניים. החיפוי מבוצע בדרך כלל בבנייה פרטית יוקרתית או בבנייה ציבורית של מבנים בעלי חשיבות רבה. אין הנחיות טכניות מיוחדות לביצוע חיפוי כזה והוא מתבצע בכל שלוש השיטות לחיפוי אבן חיצוני של מבנים ("השיטה הרטובה", "השיטה היבשה" והדבקה). בשנת 2005 בוצע בבניין הכנסת חיפוי אבן מסוג סלאייב בשיטה הרטובה בתוך אגף הוועדות וכמה שנים קודם לכן בוצע חיפוי של לוחות שחם בתוך לובי מלון לאונרדו סיטי טאוור ברמת גן באמצעות הדבקה במגהפוקסי.

חיפוי קירות בסגנון חאמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השקה בין קיר בניין מחופה מאבן מסוג "ביר זית"‏‏‏[10] לבין קיר תומך מחופה באבן חאמי. צולם בקונסוליה האמריקאית החדשה בשכונת ארנונה בירושלים

אבנים מטיפוס "חאמי", הן סוג של עיצוב אבני בניין בצורה רבועה וכרסתנית. מקור השם חאמי הוא בהריסות עיר בשם חאמי בזימבבואה שם נבנו מרבית המבנים מאבן שעוצבה בצורה כזו. בארץ מדובר בעיקר באבני גיר בהירות, נקבוביות ורכות, מה שהופך אותן קלות לחציבה ולשבירה. האבנים מעוצבות לצורתן האופיינית כלומר, לצורת תיבה עבה עם הבלטה מעוגלת לצידן החיצוני ואז הן משמשות לחיפוי של קירות תומכים, גדרות ואף מבני ציבור ומבני מגורים.

משטחי עבודה מאבן טבעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש באבן טבעית בתור משטחי עבודה במטבחים ובחדרי אמבטיה מצוי מאוד בארץ. משטח העבודה מאבן מכונה בדרך כלל שיש, למרות שלעתים נדירות הוא מיוצר משיש אמיתי ובפועל מיוצר בעיקר מלוח אבן גיר מלוטשת או שחם מלוטש. החל מאמצע שנות השמונים החל ייצור משטחי עבודה במטבחים מאבן מלאכותית כדוגמת אבן קיסר ובשנות האלפיים החלו גם בבניית מטבחים בעלי משטחי עבודה ממתכת או מעץ בעיקר בעקבות כניסתה לישראל של רשת החנויות השבדית לריהוט איקאה.למרות המגמות האלו הדוגלות בשימוש בחומרים חדשים, השימוש באבן טבעית למשטחי עבודה, מעוגן הייטב במסורת הבנייה הישראלית ומוסדר בתקינה‏‏‏[11] והוא עדיין הפתרון הנפוץ לשימוש במטבחים ובחדרי אמבטיה.

רכיבי פיתוח מאבן טבעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות השימוש באבן טבעית לריצוף כבישים ומדרכות גם בבנייה המודרנית, הביא להתפתחות השימוש באבן טבעית גם לרכיבי פיתוח כמו אבני שפה, אבני תעלה ועמודי מחסום. דוגמה יפה לעמודי מחסום מאבן טבעית ניתן לראות ברחוב קפלן בטבריה שם מוצבים על שפת המדרכה עמודי מחסום רבועים עשויים בזלת.רכיבי הפיתוח העשויים אבן הם עדיין חזון בלתי נפרץ ברב ערי ישראל וטרם זכו להתייחסות בתקנים הישראלים. כרגע מבוצעים מספר פרויקטים מרכזיים בירושלים עם רכיבי פיתוח מאבן ובתוכם פרויקט רחוב ממילא, גשר המיתרים והקונסוליה האמריקאית החדשה בארנונה.

ההנחיות העיקריות לתכנון וביצוע של רכיבי פיתוח, דומות לאלו של ריצוף אבן בכבישים, כלומר האבן צריכה להיות בעלת ספיגות נמוכה ועמידה בפני שחיקה.

עיבוד אבן טבעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר שיטות לעיבוד אבן טבעית לבנייה. שיטות העיבוד מקנות לאבן את תצורתה הסופית והן משפיעות על השימוש האפשרי בה ובמידה מסוימת גם על תכונותיה המכניות. בין שיטות העיבוד ניתן למנות שיקוף,התזת חול,הברשה, ניסור, סיתות, ליטוש, ביקוע ושימוש במכונת טרומל .

שיקוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיקוף הוא שיטת עיבוד פשוטה ומהירה, ועניינו שבירת קצוות בולטים באבן לקט כדי לשלב אותה בלי הפרעה בתוך ציפוי האבן של הקיר.

התזת חול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה מסחרי, מחופה בצידו החיצוני באבן נסורה

ניתן שוות לאבן מרקם מחוספס וגרגרי על ידי התזת חול על האבן באמצעות מדחס אוויר, באותו האופן בו מנקים חלודה לפני גלוון.

מכונת טרומל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונת טרומל היא דוד מתכת שמרטט בתדירות גבוהה. אל הדוד מכניסים אריחי אבן מנוסרים ומדיה קרמית (שברי קרמיקה בגדלים וצורות שונות) ובזמן הסיבוב, אריחי האבן מתנגשים זה בזה ובשבבי הקרמיקה ומקבלים מראה שחוק ומיוחד שנחשב לסגנון עתיק ושמאופיין בעיקר בקצוות שבורים ומיושנים.

ביקוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבירת גושי אבן, או לוחות אבן מנוסרים באמצעות גיליוטינה. חלקי האבן המתקבלים לאחר הביקוע הם בעלי שוליים משונים וצורה לא אחידה.אבן מבוקעת משמשת בעיקר לריצוף וטכניקת הביקוע משמשת גם לעיבוד אבנים מלאכותיות כמו אבן משתלבת מסוג "פורטו" תוצרת אקרשטיין תעשיות, או אבן משתלבת מסוג "פקיעין" תוצרת חברת נתיבי נוי.

הברשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוג העיבוד הזה, מעבירים על פני לוחות אבן מברשות פלדה הסובבות במהירות גבוהה מה שמקנה ללוחות האבן גמר מחוספס וגרגירי.

ניסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיטה זו מנסרים גושי אבן, בדרך כלל לאריחים בצורת מלבן. האבן המנוסרת, בדרך כלל לא עוברת עיבוד נוסף ומכונה בשם אבן נסורה.

סיתות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סיתות

קילוף פני האבן באמצעות איזמלים שונים או פטישים מיוחדים ליצירת פני אבן מחורצים או נקודים. הסיתות הינו סוג הגימור המורסתי של אבן והינו המקובל ביותר בחיפוי אבן בישראל.

רכיבים המשמשים לבניית אבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אריח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח אבן דק מנוסר, ששטחו בדרך כלל אינו עולה על עשירית המטר, שמשמש בעיקר לריצוף פנימי או לחיפוי בהדבקה על קירות חדרים.

לוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח הוא המרכיב העיקרי בחיפוי וריצוף באבן. מדובר בדרך כלל בגוש אבן מלבני בעובי מספר סנטימטרים בודדים (ברב המקרים בין 2 ל5 ס"מ) ובארך ורחב של מספר עשרות סנטימטרים (בדרך כלל ברוחב של בין 20 ל30 ס"מ ובאורך גדול פי 1.5 עד 2 מהרוחב). לוח אבן יהיה מנוסר מכל צדדיו כשרק פאה אחת תהיה בעל גמר מיוחד (לדוגמה: סיתות או ליטוש).

פינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיר אבן בחניון הקונסוליה האמריקאית החדשה בירושלים. ניתן לראות פינות אבן מסודרות בשתי וערב בקצה הקיר

פינה היא גוש אבן תלת ממדי המנוסר בצורת האות L ובדרך כלל מסותת בשתי פיאותיו. פינות אבן משמשות לחיפוי פינות בניין וכן לחיפוי מזוזות פתחים.

נדבך ראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעקה גג מחופה אבן בקונסוליה האמריקאית בשכונת ארנונה בירושלים. מעל המעקה ניתן לראות את נדבך הראש.

ידוע יותר בשמו קופיאינג (מאנגלית copying) הוא גוש אבן עבה שמיועד לכיסוי חלקו העליון של קיר מחופה אבן שאינו תומך בתקרה, כמו קיר מעקה לדוגמה. נדבך הראש בדרך כלל מיוצר בצורת תיבה מלבנית, אבל קיימים גם נדבכי ראש מעוגלים או משופעים בצידם העליון.

דסתור[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דסתור"( כנראה מערבית) הוא פינה כפולה בצורת האות U . הדסתור משמש בעיקר לחיפוי עמודים.

אבן טבעית ובנייה ירוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש באבן טבעית לחיפוי ולריצוף נחשב ידידותי לסביבה‏‏‏[12], כיוון שייצור האבן חסכוני בהרבה מאשר ייצור חומרי בנייה מודרניים כמו בטון, פלדה, חמרן וקרמיקה.

בדיקות אבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבן הינה חומר טבעי המיושם בתעשיית הבניה ללא הפרה מהותית של התכונות המקוריות שלה. כדי להתאים את האבן לשימושים בפרויקטים מודרניים, מציעים התקנים בדיקות שונות, כדי לאפיין את התכונות הפיזיקאליות של האבן הטבעית ולהתאים אותה לשימושי הבניה השונים. בין הבדיקות העיקריות ישנה בדיקת חוזק המתיחה, חוזק הלחיצה, הנקבוביות והמשקל הסגולי.

בדיקות ספקטוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקות ספקטרוגרפיות הינם מיון קפדני ומפורט של אבן באמצעות בחינת דגימת אבן במיקרוסקופ אלקטרוני. הבדיקות האלו נדרשות כאשר ישנו צורך לאפיין את האבן בצורה מדויקת יותר מאשר ע"פ תכונות פיזיקליות , למשל כאשר נדרשת עמידות לתנאים סביבה קשים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תקן ישראלי 2378 - "חיפוי קירות באבן טבעית"
  • "מדריך להנדסה אזרחית" - פרופסור מקס רייס
  • תקן ישראלי 5566 - "מערכת רצפה מאבן טבעית: לוחות ואריחים לריצוף"
  • תקן ישראלי 1554 חלק 2 - "לוחות לציפוי מדרגות:לוחות מאבן טבעית"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו המפרט הבינמשרדי לעבודות בנייה פרק 14 סעיף 14002 הוצאת משרד הביטחון 2003
  2. ^ ראו תקן ישראלי מס' 1554 חלק 2
  3. ^ BS 7533 part I
  4. ^ ראו "המפרט הבינמשרדי לעבודות בנייה סעיף 14020
  5. ^ ראו מפמ"כ 378 הוצאת מכון התקנים הישראלי 1994
  6. ^ ת"י 2378 חלק שני הוצאת מכון התקנים הישראלי שנת 2005
  7. ^ ראה מפרט המכון האמריקאי לבדיקות ASTM C 1242 Standard Guide for Selection, Design, and Installation of Dimension Stone Anchoring Systems
  8. ^ מפמ"כ 378, הוצאת מכון התקנים 1994 חלק ה'
  9. ^ ‏ת"י 2378 חלק 4‏
  10. ^ סוג האבן נקבע הוגדר על ידי המתכנן כ"ביר זית" אם כי אין ודאות שמדובר באבן מאזור הכפר ביר זית
  11. ^ ‏ראו תקן ישראלי מס' 4440 חלק 1: משטחי עבודה מאבן: משטחים מאבן טבעית שנת 2002‏
  12. ^ ‏ U.S. Green Building Council (USBC)(1993)‎