אבנר מבורגוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבנר מבורגוס
תאריך לידה 1260
תאריך פטירה 1347
תחומי עניין תאולוגיה, דטרמיניזם, השילוש הקדוש והתגלמות, פיזיקה, גאומטריה
הושפע מ נאופלאטוניזם
השפיע על רבי חסדאי קרשקש, שם טוב אבן שפרוט
ארצות מגורים קסטיליה

אבנר מבורגוס (1260 - 1347 לערך) היה רופא, ראש ישיבה ופילוסוף יהודי שהתגורר בצפון קסטיליה. הוא המיר את דתו לנצרות בשנת 1320, בגיל 61, ולאחר המרת הדת נקרא אלפונסו דה וולדוליד.

לאחר התנצרותו ניסה אבנר לגרום ליהודים להתנצר על ידי כתיבה פולמוסית וויכוחים פומביים. כתיבתו השפיעה מאוד על ההגות היהודית בספרד למשך שנים רבות ובמיוחד הושפע ממנו רבי חסדאי קרשקש. בדומה לאישים רבים בתקופתו, מלבד היותו פילוסוף עסק גם במדע. תפיסתו הפילוסופית של אבנר, שבמסגרתה ביקר את הפילוסופיה של אריסטו, הייתה נאופלאטונית והתייחדה בשני תחומים: דטרמיניזם והשילוש הקדוש.

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר מבורגוס נולד כיהודי בשנת 1260 לערך בעיר בורגוס.‏[1] על חייו בתקופה היהודית ידועים מעט מאוד פרטים. הפרטים המעטים שידועים על אבנר לפני שהמיר את דתו הם שהוא שימש כראש ישיבה וכרב בבורגוס (ואולי גם כרופא) ובנוסף עסק במכירת ספרים. בשנת 1320 לערך אבנר המיר את דתו לנצרות בפומבי. ככל הנראה, אבנר האמין גם קודם לכן באמיתת הנצרות[הסברים 1], זאת לאחר תקופת התלבטות ארוכה שהחלה בפרשת הציפיות המשיחיות באווילה בשנת 1295.[הסברים 2] לאחר שהמיר את דתו, שימש כשומר ההקדשים בכנסייה של וולדוליד. אבנר טען שחלום שחלם שימש כגורם חשוב בהתנצרותו.‏[2] הוא ראה עצמו כמורה הצדק שאמור לקרב כמה שיותר יהודים אל גאולתם הסופית שהיא התנצרות. לשם הפצת הנצרות בקרב היהודים נקט אבנר בשני דרכים עיקריות: כתיבה פולמוסית וויכוחים פומביים.

כתיבה פולמוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך כל חיבוריו הפולמוסיים של אבנר ידועים רק חמישה ששרדו:

1. "מורה הצדק" - חיבורו המרכזי שהוא וויכוח ארוך בין 'מורד' יהודי למורה נוצרי.[הסברים 3] החיבור דן באריכות בביקורתו של אבנר על היהדות, בניסיון לשכנע את ה'מורד' בצדקת הנצרות ובשאלת הקץ.

2. "ספר החוק" (חיבור שהגיע רק באופן חלקי) - בו נטען, בין השאר, שיהודים שכחו את תורתם האמיתית (הזהה עם הנצרות).[הסברים 4]

3. "תשובה למחרף" - חיבור שהוא תשובה לאיגרת של תלמידו לשעבר, רבי יצחק פולקר, ובה אבנר דן באריכות בשילוש ובהתגלמות ומבקר את הפילוסופים היהודים.[הסברים 5]

4. שלוש אגרות פולמוסיות העוסקות בנושא הקץ שנשלחו ליהודים שונים.‏[3]

5. תשובתו לאדם בשם ר' יוסף שלום העוסקת גם היא בנושא הקץ.[הסברים 6]

בנוסף, אבנר כתב לפחות ספר פולמוס אחד שלא הגיע לידנו, וקרא לו "מלחמות השם".‏[4] אבנר גם שלח מכתב לקהילת טולדו במטרה לשכנעם בכך שהיהודים טעו בקביעת התאריך של פסח 1334 (ה'צ"ד).[הסברים 7]

ויכוחים פומביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לשכנע את היהודים בצדקתו, אבנר יזם ויכוחים פומביים עם יהודים. ידוע כי אבנר יזם לפחות ויכוח פומבי אחד, ויכוח ויאדוליד. נושא הוויכוח היה ברכת המינים, ולבסוף אלפונסו ה-11, מלך קסטיליה, הכריז שליהודים אסור להגיד את הברכה ויש למחוק אותה מן הסידורים.‏[5] אבנר גם קרא בספריו לנקוט צעדים קשים נגד היהודים במטרה ללחוץ עליהם להמיר את דתם לנצרות. בשל פעילות זו, ההיסטוריון יצחק בער טען שפעילותו של אבנר הייתה אחת הסיבות לפרעות קנ"א.

פעילויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפעילותו הפולמוסית, המשיך אבנר לכתוב ספרים הקשורים בנושאים אחרים. ספרים אלו היו כתובים בעברית וקהל יעדם היו היהודים. ידועים על שני ספרים בלבד ששרדו:

1. "מישר עקוב" העוסק בעיקר בגאומטריה.‏[6]

2. "מנחת קנאות" העוסק בשאלת הדטרמיניזם.[הסברים 8]

משנתו הפילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגותו הפילוסופית של אבנר מתייחדת בשלושה תחומים שונים: דטרמיניזם, שילוש והתגלמות ותפיסתו המדעית.

דטרמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המומר מבורגוס הוא למעשה ההוגה היהודי הראשון שצידד חד-משמעית בדטרמיניזם סיבתי. לדעתו, אנו חיים בעולם המנוהל על ידי מערכת מורכבת ביותר של כוחות, שאין בהם שום יסוד שאינו ידוע מראש או שיש לו אפשרות ממשית כלשהי. המקרה, האפשרות והבחירה – כולם יחסיים בלבד. מה שמבדיל את הבחירה מן ההכרח אינו אפשרותה הממשית, אלא דרך ביצועה. האבן נופלת בגלל כוח המשיכה, ואילו האדם (ושאר בעלי החיים) בוחר כרצונו. אבל, ברצון האדם יש בדיוק אותה מידה של הכרח שיש בנפילת האבן. כלומר, האדם רק חושב שהוא בוחר מרצונו החופשי כאשר בפועל הוא מונע לחלוטין על ידי כוחות שונים שמנתבים אותו לפעולה המסוימת שהוא "בחר".

בנוגע לאסטרולוגיה, אבנר חשב שהכוכבים משפיעים על העולם, ובכלל זה על בחירת האדם. למרות השפעתם, הכוכבים עצמם אינם נעים באורח דטרמיניסטי מכני לחלוטין (כפי שנבראו), אלא הם מוּנעים בדטרמיניזם תאולוגי. ברצונו הקדום והקבוע מראש (שנקבע בעבר), האל משנה את מהלך תנועתם של הכוכבים (כיום). לכן, אף על פי שהעולם הוא דטרמיניסטי לחלוטין ויש לכוכבים תפקיד בהנהגתו, אין ההוברים (החוזים בכוכבים) יכולים לתת תחזיות מדויקות של העתיד, מכיוון שהכוכבים משתנים באופן פתאומי על פי רצונו הקבוע והלא ידוע של האל.

בנוגע לגמול, אבנר חשב שתפקידן של המצוות במערכת הדטרמיניסטית הן להורות לאדם מהי הדרך הטובה לפעול בעולם הזה. כמובן, אין זאת אומרת שיש לו בחירה ממשית אם לעשותן אם לאו. המצוות, כמו כהפצרות התורה לקיימן, אינן אלא סיבה נוספת בתוך שרשרת הסיבות הדוחפת את האדם לעשייתן. האדם אחראי למעשיו מפני שיש ביכולתו, התאורטית, לעשותם או לא לעשותם. אף על פי כן, יש בעולם הזה מצב של "צדיק ורע לו", מפני שמצבו של האדם מושפע גם מגורמים אחרים. דבר זה יתוקן בעולם הבא, ששם יקבל כל אדם גמול מושלם על מעשיו.

מהשוואת שיטתו הדטרמיניסטית של אבנר עם מקורותיו הנוצריים, היהודיים והמוסלמיים עולה מסקנה מעט פרדוקסלית. שיטה דטרמיניסטית מעין זו, שבמוקדה דטרמיניזם סיבתי ומדעי חמור ביותר, ולפיה האדם מתפקד באורח דטרמיניסטי לחלוטין, והוא דומה לבעל חיים – שיטה כזו לא הייתה קיימת ביהדות, שבה התחנך אבנר והתבגר, ואף לא בנצרות (לפחות לא בגלוי ובבירור)[הסברים 9], שאליה הצטרף. אבנר אמנם מפרש את מקורותיו היהודיים (בעיקר את הרמב"ם, וכן את רבנו בחיי) כמחזיקים בדטרמיניזם, אך פירוש זה רחוק מאוד מכוונתם של אותם הוגים ומן הדרך שתפסו את הגותם שאר היהודים בימי הביניים[הסברים 10] ולכן הסבירות שמהם שאב את גישתו הדטרמיניסטית אינה גבוהה. אשר לנצרות, ריחוקו מן המקורות הנוצריים בנושא הבחירה ברור עוד יותר מריחוקו מהם בנושא השילוש. אבנר איננו מנסה לפרש שום הוגה נוצרי על פי דרכו, אלא רק מזכיר בסוף ספרו‏[7] שהגישה שתיאר היא מה שהנוצרים מכנים ידיעה מראש (פרדסטינציה). הוא גם לא דן במסגרת זו בחטא הקדמון, שהיה אחד המוקדים של ההגות הנוצרית בשאלת הבחירה, ולא ברור אם ראה קשר כלשהו בין הסוגיות. כמו בנושא השילוש, ואף ביתר בהירות, ניכר כי המקורות העיקריים לדטרמיניזם של אבנר הם מוסלמיים. המקור העיקרי להגדרת שיטתו הדטרמיניסטית הוא הפילוסופיה של אבן-רושד, המצדד אף הוא בדטרמיניזם סיבתי ופסיכולוגי. באמצעות שיטה זו פירש אבנר את התורה, את חז"ל, את הרמב"ם ואת רבנו בחיי. הנה כי כן, באמצעות גישה שמצאהּ אצל פילוסוף מוסלמי דגול, הגדיר המומר היהודי את הדוֹגמה הנוצרית של ידיעה מראש בדרך שסותרת את פירושה הרשמי בזמנו.

שילוש והתגלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השילוש הקדוש - האב, הבן ורוח הקודש הם כולם "האלוהים", אך אינם חופפים או זהים זה לזה

לדעתו של אבנר, העולם נוצר בירידה של האור האלוהי אל תוך החומר. גישה נאו-אפלטונית זו עומדת ביסוד נימוקיו והסבריו לכל האמונות הנוצריות.[הסברים 11] לדעתו, השילוש מחויב המציאות, כי ללא חלוקה כלשהי בעצמוּת האל, האור האלוהי הטהור חזק מכדי שיוכל העולם לסבול אותו. לכן העצמות הגבוהה של האל מתחלקת לאב ולבן העליון, שבאמצעותו האור האלוהי מותאם למהות העולם ומתחלק לבריאות השונות שבו. גם את יסוד התגלמות האל בבשר מסביר המומר מבורגוס על פי הדגם הנאו-אפלטוני של זרימת האור האלוהי. לשיטתו, האל לא התגלם בישו המשיח בלבד, אלא בכל העולם. הרובד של האלוהות המצוי בעולם הנברא נקרא בן האל או הבן תחתון. רמתו האונטולוגית של בן תחתון זה הינה נמוכה מרמתו של הבן העליון, הקיים בעצמות האלוהית בטהרתה ואינו בא במגע כלשהו עם החומר. לשיטתו של אבנר, התגלמות הבן בישו היא שיא חד-פעמי בהיסטוריה של זרימת האור אל החומר (הנובע מאיכות החומר של ישו), אך מכל מקום, היא שיא של תופעה כללית, ולא תופעה ממין אחר לחלוטין‏[8].

באמצעות אותה תמונת עולם אבנר מסביר גם את החטא הקדמון. האדם (בעצתה הגרועה של חוה) לא הבין שהשכל הפועל שבתוכו הוא חלק מאותו אור אלוהי.[הסברים 12] משום כך חשב אדם את עצמו לאלוה, ובא לאמונה בריבוי אלים. התרופה לאמונה זו היא תורת משה, הדוגלת במונותאיזם קיצוני מדי. לפי תורה זו, אין באל חלוקה כלל ואין זרימה של אור אלוהי לעולם – מה שמבטל, לדעת אבנר, כל אפשרות לקיום הנפש ולשכר ועונש לאחר המוות, וגורם לשחיתות מוסרית. האדם לא היה יכול לצאת בכוחות עצמו מן המצב המסובך הזה: האמונה הנכונה על הזרימה האלוהית הייתה מחזיר אותו לעבודה זרה, ואילו תורת משה הרחיקה אותו מן האמת ומן החיים המוסריים. כדי לתקן מצב זה באה ההתגלמות הייחודית בישו. בגלל עוצמת האור האלוהי שבו, בזכות נסיו הרבים, ובעיקר בזכות סקרמנט המיסה, הייתה האנושות מסוגלת להבין את עובדת ההתגלמות (על רבדיה השונים) של האל בעולם הנברא. כתוצאה מהבנה זו האדם מסוגל להבין את האמת, לחיות חיים מוסריים ולקנות את חלקו בעולם הבא. על פי אותו דגם הסביר אבנר גם את מהות ההתגלמות. בשרו ודמו של ישו אינם נכנסים לבשר וליין של סקרמנט המיסה. האל קיים ברובד הקיום הבסיסי ביותר של כל העולם, והשינוי בשעת המיסה אינו כניסתו לבשר וליין, אלא התגלות הרובד האלוהי שבהם על ידי טיהורם מן המקרים החומריים.

כאשר בוחנים את ההגדרות של אבנר בפריזמה הקתולית המקובלת, מתגלה תמונה יוצאת דופן. בקווים כלליים אבנר מקבל את הדוֹגמה הנוצרית הקתולית של זמנו: הוא מאמין בשלושה פרצופים בעצמוּת אחת, בהתגלמות חד-פעמית של האל בישו המשיח, בחטא הקדמון שהביא אסון על האדם, באי-יכולתו של המין האנושי להיגאל מאותו חטא ללא עזרה חיצונית וכו'. ואולם, כשבוחנים את תוכנן של אמונותיו ניכר מיד ההבדל הגדול שבינו לבין מקורותיו הנוצריים (והדוֹגמה של הכנסייה). הדבר בולט במיוחד בנושא השילוש וההתגלמות. אין ספק שההשקפה שהאור האלוהי זורם לתוך העולם לא הייתה זרה לתאולוגיה הנוצרית, אך ההסבר הבלעדי של השילוש ושל ההתגלמות באמצעותם נדחה בכנסייה הקתולית הרשמית. לפי הדוֹגמה הזאת (כפי שנתפסה בזמנו של אבנר), השילוש איננו רק מכשיר להעברת האור האלוהי לעולם הגשמי, וההתגלמות איננה רק שיאה של הזרימה האלוהית הזאת; מדובר בירידה של חלק מן העצמוּת האלוהית העליונה אל תוך העולם החומרי כדי לגאול את המין האנושי. אבנר אמנם קיבל את הגדרה זו, אך מהותה בהגותו שונה ממהותה בדוֹגמה הנוצרית. לפי שיטתו הנאו-אפלטונית, הבן העליון איננו יכול לרדת אל העולם החומרי, כי הדבר סותר את מהותו כטהור מכל חומר. לדידו, התגלמות האל בישו הוא שיאה של התגלמות האל בכל העולם הגשמי, ולא ירידה חד-פעמית של העצמות האלוהית אל תוך אותו עולם. גם הגדרת החטא הקדמון כאי-הבנה של השילוש ושל ההתגלמות זרה לפרשנות הנוצרית בימי הביניים – כמוה כהגדרת סקרמנט המיסה כגילוי האלוהות הנמצאת בלאו הכי בכל העולם (ובכלל זה בבשר וביין), הסותרת לגמרי את הדוֹגמה הנוצרית הבסיסית, הרואה בטקס זה כניסה מחודשת של ישו לעולם החומרי.

את ההבדלים הללו ניתן להסביר בשני כיוונים שונים ומשלימים: מטרת הכתיבה של אבנר והסיבות להמרת דתו.

מרבית ההוגים הנוצרים בני זמנו של אבנר סברו כי אין בכוחו של אדם לגלות בעצמו את סודות השילוש וההתגלמות, אלא רק להבינם משנתגלו לו מן האמונה. גישה זו עמדה בניגוד לאמונתו של אבנר. ראשית, הוא עצמו לא האמין בשילוש ובהתגלמות מינקות, אלא הגיע אליהם בעיונו (ובחזיונות שראה לאחר שהתעוררו לבטיו הפילוסופיים). כמו כן, קוראיו היהודים לא קיבלו את האמונות הללו; אדרבה, הם כפרו בהן מלכתחילה, וכדי לשכנעם היה על אבנר להסביר להם למה הכרח גמור הוא לחשוב שהאל מתחלק לשלושה ומתגלם בעולם. המומר מבורגוס נאלץ אפוא ליצוק תוכן חדש לקביעותיה הפורמליות של הדוֹגמה הנוצרית.[הסברים 13]

באשר לנסיבות המרתו של אבנר עצמו[הסברים 14] – מקורותיו הנוצריים היו דלים למדי. אבנר ציטט בעיקר ממאמרים אחדים של ההוגים הבולטים ביותר בכנסייה המערבית (אוגוסטינוס ותומס), ומסתבר ביותר שידיעותיו על הנצרות בעת המרת דתו – שעה שהשתכנע בנכונות השילוש, ההתגלמות ויתר האמונות הנוצריות – הייתה דלה עוד יותר. בנוסף לכך יש לזכור שהוא חי כיהודי עוד שנים אחדות לאחר שהשתכנע באמיתות הדת הנוצריות.[הסברים 15] לעומת זאת, המומר מבורגוס מוכיח בקיאות גדולה בספרות היהודית והערבית לגווניה, ובפרט בספרות הפילוסופית. נראה אפוא שלפחות בעת המרתו הכיר אבנר את התוכן התאולוגי של הדוֹגמה הנוצרית באורח סכמטי בלבד, ויש לשער שגם אחר כך לא השתנו דעותיו. לפי הסבר זה, אבנר – המנהל ברבים מכתביו דו-שיח סמוי עם הרמב"ם – מצא בעיות בסיסיות בתמונת העולם האריסטוטלית, שבה החזיק כנראה בחלק מן התקופה היהודית של חייו. אחת הבעיות המרכזיות שהטרידו את אבנר כיהודי הייתה כנראה כיצד נברא העולם: כיצד נבע מן האל השלם והמאוחד עולם כה רבגוני ורחוק משלמות?[הסברים 16] אבנר ביקש להשיב על שאלה זו בתשובה הנאו-אפלטונית שהכיר מכתביהם של ראב"ע ואבן-טפיל, ותשובה זו תאמה, לדעתו, את הדוֹגמה הנוצרית (שאת תוכנה הגדיר באמצעות אותה תשובה). מממצאים אלו נובע שהסיבה העיקרית לכך שאבנר הגדיר את האמונות הנוצריות בצורה שונה מן הדוֹגמה המקובלת בנצרות הייתה שהוא יצק תוכן נאו-אפלטוני יהודי-ערבי למונחים נוצרים שהיו ידועים לו, אך הוא לא הכיר כלל את תוכנם התאולוגי המקובל.

שני ההסברים הללו שונים במידה מסוימת. על פי ההסבר הראשון, אבנר לא אימץ את התאולוגיה הנוצרית המקובלת משום שסבר כי סטייה ממנה תקל עליו את מלאכת שכנוע היהודים להתנצר. על פי ההסבר השני, הוא לא ידע את התאולוגיה הזאת או שחלק עליה. עם זאת, שני ההסברים גם משלימים זה את זה. לדעתו של החוקר שלום צדיק[הסברים 17], ההסבר המכריע הוא ההסבר השני: אין בכתביו של אבנר ולוּ רמז שהבין את התאולוגיה הנוצרית המקובלת, וסביר מאוד שבזמן המרתו אפילו לא שם לב שחלק עליה. יחד עם זאת, ההסבר הראשון יכול לעזור להבין מדוע לאחר המרתו, בתקופת חייו כנוצרי, לא התאמץ אבנר להפנים את התאולוגיה הזאת. הנצרות שיצר ויצק למילות הדוֹגמה הנוצרית הועילה לצרכיו הפולמוסיים יותר מן התאולוגיה הנוצרית המקובלת בזמנו.

אמנם אבנר לא היה הנוצרי הראשון שהסביר את הדוֹגמה הנוצרית על פי דגם נאו-אפלטוני קיצוני[הסברים 18], אך אין כל רמז שאבנר הכיר את ההוגים הללו או שהושפע בדרך כלשהי מכתביהם. לפיכך, ככל הנראה אבנר הכיר את הדוֹגמה הנוצרית היכרות שטחית, ויצק לתוכה דגם נאו-אפלטוני שהכיר לא ממקורות נוצריים שקדמו לו, כי אם ממקורות יהודיים ומוסלמיים. כתוצאה מכך מופיעה תוצאה יוצאת דופן: אבנר השתמש במקורות יהודיים ופילוסופיים (בעיקר מוסלמיים) לא רק כדי לשכנע יהודים להמיר את דתם; הוא עצמו הבין את הנצרות כמתואר בכתביו, ומכיוון שלא הכיר את הדוֹגמה הרשמית, לא היה יכול לדעת שהוא מנסה לשכנע יהודים לעבור לדת שאיננה זהה לנצרות, כפי שהתאולוגיה הרשמית של הכנסייה הגדירה אותה.

תפיסתו המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבנר ניסה בספרו האבוד "הפילוסופיה החדשה" לבקר את המדע האריסטוטלי. ביקורת זו נכתבה באותו הזמן שבה כתב גם ויליאם איש אוקאם את ביקורתו על המדע האריסטוטלי. עם זאת, לא היה קשר בין שני ההוגים וגם דרכם בביקורת על אריסטו שונה. את תפיסתו של אבנר ניתן לשחזר באופן חלקי על בסיס סיכום "הפילוסופיה החדשה" שנכתב על ידי תלמידו לשעבר רבי יצחק פולקר ודבריו של אבנר עצמו בספרו המרכזי "מורה הצדק". שתי דוגמאות בולטות לתפיסתו של אבנר:

על פי הגישה של אריסטו, כפי שהיא נתפסה בימי הביניים, החומר כולל כמה תכונות כגון המרחקים והמשקל. אבנר ביטל את הקשר בין החומר לבין תכונות אלו והסביר שהחומר כשלעצמו, הזהה עם בשרו של ישו, נטול כל תכונה. לדעתו מתווסף על החומר תכונות אחרות שלא קשורות בו בהכרח. החומר יכול במצב מסוים להיות ללא כל תכונה וזה היה מצבו של ישו ההיסטורי או של "עוגת הכומר" (לחם הקודש) בזמן המיסה. תפיסה מדעית זו אפשרה לאבנר להסביר כמה מן הנסים של הנצרות, כמו לידת הבתולים של ישו. על פי הסבר זה, ישו היה יכול לעבור בקרום הבתולים של אמו מבלי לקרוע אותו מכיוון שהוא לא היה בעל ממדים.

אבנר גם תמך בקיומו של הריק וביטל את המושג האריסטוטלי, "מקום טבעי". לדעתו העצמים נעים בחלל בגלל ההשפעות הדדיות ביניהם ולא בגלל משיכתו של מקום טבעי כל שהוא.

השפעתו של אבנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של אבנר הייתה משמעותית מאוד. ניתן ללמוד על הסכנה לתפיסה היהודית שהיוו חיבוריו מן העובדה שרבי משה הכהן מנמק את כתיבת ספרו "עזר האמונה"‏[9] בכך שבתקופתו רבו "ממירי תורתנו" המשתמשים בכתבי אבנר‏[10], וזאת עשרות שנים לאחר מות המומר. בנוסף, אנו יודעים על לא מעט תשובות של יהודים שנכתבו נגד ספריו הפולמוסיים: רבי יצחק פולקר, שהיה תלמידו של אבנר כשהאחרון היה יהודי, כתב את ספרו "עזר הדת" כדי לסתור את דברי רבו.‏[11] ר' יוסף שלום, ענה לשלושת המכתבים שאבנר כתב לאנשים אחרים. רבי יצחק בן יוסף ישראלי הצעיר ענה למכתב שאבנר שלח לקהילת טולדו בנוגע לתאריך של פסח 1334. שם טוב אבן שפרוט הקדיש לאבנר את החלק ה-15 של ספרו הפולמוסי "אבן הבוחן".‏[12] גם חיים אבן מוסא מבקר את אבנר (לצד מומרים אחרים).‏[13] בנוסף לכל ההתייחסויות המפורשות לאבנר סביר ביותר שחלק ממחברי הפולמוסים היהודים המרכזיים כיוונו לבקר את כתביו מבלי לצטטו.‏[14]

נוסף על ההתנגדות לכתביו הפולמוסיים הייתה גם התנגדות לעמדתו הדטרמיניסטית: חלק ניכר מביקורתו של רבי יצחק פולקר על אבנר מתמקדת בנושא זה‏[15], רבי משה מנרבון כתב ספר שבו הוא מבקר במפורש את אבנר‏[16] וגם יוסף אבן שם טוב מציין חיבור שכתב נגד גישתו הדטרמיניסטית של אבנר בפירושו ל"אתיקה", מהדורת ניקומאכוס.‏[17] חשובה יותר מהשפעתו השלילית של אבנר על ההוגים היהודים שניסו לדחות את דבריו הייתה השפעתו החיובית על המנהיג העיקרי של יהדות ספרד בסוף המאה ה-14 ותחילת המאה ה-15, רבי חסדאי קרשקש, שקיבל חלקים מתפיסתו. השפעתו של אבנר על רבי חסדאי קרשקש ניכרת בתחום הבחירה החופשית[18] וביקורת המדע‏[19] אך היא חרגה מנושאים אלו והשפיעה גם על תורת התארים והאלוהות שלו, ואולי גם על נושאים אחרים.‏[20]

האגדה על אבנר מבורגוס, תלמיד הרמב"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "שלשלת הקבלה" של רבי גדליה אבן יחיא, נכתב בטעות שאבנר היה תלמידו של הרמב"ן, אך אבנר נולד לאחר שהרמב"ן כבר עזב את ספרד. הסיפור שמסופר שם אודות תלמיד הרמב"ן בשם אבנר מופיע בספרים רבים במספר נוסחאות[21]

על פי הסיפור, היה לרמב"ן תלמיד בשם אבנר שיצא לתרבות רעה. התלמיד היה מקורב למלכות וזימן את רבו להתייצב לפניו ביום כיפור. כשבא אליו הרמב"ן, אכל מולו התלמיד נתח חזיר שצלה אותו קודם לכן, והתווכח עם רבו בהלכה, אודות מניין חיובי הכרת שהתחייב על אכילה זו, עד שהוכיח לרמב"ן כי חייב חמישה ולא ארבעה. לאחר מכן שאלו, אם אכן כל דבר רמוז בתורה - היכן הוזכר הוא, אבנר. כתשובה הביא הרמב"ן את הפסוק "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (דברים לב כו) - אות שלישית בכל מילה. לימים הלך התלמיד בספינה בלב ים ואבדו עקבותיו.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו ששרדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מורה צדק" (שרד רק התרגום הספרדי בשם Mostrador de justicia)
  • "מנחת קנאות" (שרד רק התרגום בספרדי בשם Ofrenda de Zelos או Libro del Zelo de Dios)
  • "תשובות למחרף"
  • "תשובות המשובות"
  • The Libro de la ley ("ספר החוק", החיבור שרד באופן חלקי רק בספרדית)
  • "מישר עקוב"
  • שלוש אגרות[22]

חיבורים אבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פירוש על פירוש אבן עזרא לעשרת הדברות
  • "מלחמות ה'", תורגם על ידו לספרדית תחת השם Libro de las Batallas de Dios
  • "אגרת הגזרה"
  • "מגדל עוז"
  • "הפילוסופיה החדשה"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים של אבנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Meyasser aqob, G. Gkuskina (ed.), Moscow: PUBLISHER, 1983 (מישר עקוב).
  • Ofrenda de zelos y Libro de la ley, W. Mettmann (ed.), 1990 (מנחת קנאות וספר החוק).
  • Mostrador de justicia, W. Mettmann (ed.), Opladen: Westdeutscher Verlag, 1996–1997 (מורה הצדק).

מחקרים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום צדיק, "דטרמיניזם ושילוש בהגותו של אבנר מבורגוס", דוקטורט בהנחייתו של דניאל לסקר, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים והסברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ את ספרו האנטי יהודי שאבד "מלחמות ה'" כתב עוד כשהיה יהודי.
  2. ^ שני יהודים שכנעו את יהודי העיר אווילה שבספרד שהמשיח עומד להגיע. יהודי העיר חיכו למשיח ולפתע הומטר עליהם גשם של צלבים משמיים. המקור הקדום ביותר לאירוע הוא אבנר עצמו, דבר שזורע ספק חמור באמינותו של הסיפור.
  3. ^ חיבור זה הגיע לידינו רק בספרדית עתיקה. סביר שתורגם מעברית על ידי אבנר עצמו או על ידי מומר אחר בהדרכתו. בניגוד למרבית הספרים בז'אנר הזה, היהודי עמד על דעתו למרות שהוא הפסיד הפסד צורב בכל הוויכוח.
  4. ^ חיבור זה הגיע אלינו בספרדית, וייתכן שגם הוא היה במקורו בעברית. הוצאה של הספר: Libro de la ley, Opladen 1990, Pp. 86-114.‏
  5. ^ ספר זה הגיע אלינו במקור העברי (הכט), והוצא לאור פעמיים, על ידי סאינז, ועל ידי מטמן: W. Mettmann, Tesuvot la-meharef spanische Fassung, Opladen 1998.  ; על החיבור הזה ראו גם גרשנזון.
  6. ^ חיבור זה של אבנר הגיע לידינו רק בעברית ולא בתרגום לספרדית. לעיון: י' רוזנטל, מתוך כתביו העבריים של המומר אבנר מבורגוס, מחקרים ומקורות, כרך א, ירושלים 1967, עמ' 324- 367.
  7. ^ מכתב זה ידוע לנו מתשובתו של יצחק בן יוסף ישראלי הצעיר.
  8. ^ ספר זה, ששרד רק בתרגום לספרדית, יצא לאור: W. Mettmann,Ofrenda de zelos, Opladen 1990. אבנר כתב לפחות שני ספרים העוסקים בדטרמיניזם, והם אבדו: "ספר הגמול" ו"מגדל עוז".
  9. ^ היו גישות דטרמיניסטיות מדעיות מסוגים שונים, אך הן גונו רשמית ב-1277, כשאבנר עוד היה יהודי. גינוי זה המשיך להשפיע על השיח הנוצרי בנדון, ותומאס ברדוורדין, שדגל דטרמיניזם תאולוגי, מצטט אותו בהרחבה במקומות רבים כראיה נגד הדטרמיניזם סיבתי ומדעי כלשהו.
  10. ^ ישנו זרם של חוקרים מודרניים הקוראים את הרמב"ם בדומה לאבנר ובראשם פינס, אלטמן והרוי.
  11. ^ וגם ביסוד כל שיטתו הפילוסופית והדתית. לדוגמה: פירושו למעשה מרכבה בנוי אף הוא על תמונת עולם נאו-אפלטונית.
  12. ^ בכללותו של דבר, אפשר להגיד שאבנר מאשים את אדם באמונה בתמונת עולם אריסטוטלית.
  13. ^ סיבה נוספת לכך היא שאבנר לא היה יכול לשכנע את היהודים בציטוטים מן הספרות הדתית הנוצרית, והיה עליו להסתמך על הספרות הרבנית היהודית ועל פילוסופים יהודים, ערבים או יוונים המייצגים אמת מדעית.
  14. ^ אמנם קשה לשער מה היו הסיבות הפילוסופיות שהניעו את אבנר להמיר את דתו, שהרי אין הוא מתאר אותן בשום מקום; אך אפשר לראות מכתביו ומטענותיו נגד המורד ב"מורה הצדק" ונגד תלמידו רבי יצחק פולקר ב"תשובה למחרף" מה היו הבעיות שזיהה ביהדות, שאותה עזב, ומה היו, לדעתו, תשובותיה של הנצרות, שאליה הצטרף, לאותן בעיות.
  15. ^ בכתביו השונים אין ניכרת מגמה של התפתחות לאחר התנצרותו, ולכן אי אפשר לטעון שברבות השנים נעשתה הגותו מתאימה יותר ויותר לדוֹגמה הנוצרית.
  16. ^ הרמב"ם עצמו כתב שאין בידו פתרון מושלם לבעיה זו, עיינו במורה נבוכים חלק ב פרק כב.
  17. ^ שלום צדיק, "דטרמיניזם ושילוש בהגותו של אבנר מבורגוס", דוקטורט בהנחייתו של פרופסור דניאל לסקר, 2011.
  18. ^ קדמו לו כמה הוגים נוצרים ידועים כדוגמת אקהרט, ובמידת מה גם אריגנה סקוט ופסאודו-דיוניסוס.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על חייו, כתביו והשפעתו של אבנר ראו בער, 192-210; רוט עמ' 190-193; Y. Baer, 'Abner aus Burgos', Korrespondenzblatt des Vereins zur Gründung und Erhaltung einer Akademie für die Wissenschaft des Judentums 9 (1929), Pp. 20- 37; S. Gershenzon, A Study of Teshuvot La-Meharef by Abner of Burgos, Thesis for the degree of Doctor of Hebrew Literature in Jewish History, The Graduate School of The Jewish Theological Seminary of America 1984, Pp. 6-32 (להלן גרשנזון); J. L. Hecht, The Polemical Exchange between Isaac Pollegar and Abner of Burgos/Alfonso of Valladolid according to Parma MS 2440, A dissertation for the degree of Doctor of Philosophy, Skirbal Department of Hebrew and Judaic Studies, New York University 1993 Pp.26-34 (להלן הכט); C. N. Sainz de la Maza Vicioso, Alphonso de Valladolid: Edición y estudio del manuscrito LAT 6423 de la biblioteca apostólica vaticana, Universidad complutense de Madrid, Departamento de filología española 2 1989 (להלן סאינז) Pp. 144–245; R. W. Szpiech, From Testimonia to Testimony: Thirteenth-Century Anti-Jewish Polemic and the Mostrador de Justicia of Abner of Burgos/Alfonso de Valladolid, A Dissertation Presented to the Faculty of the Graduate School of Yale University in Candidacy for the Degree of Doctor of Philosophy, 2006 (להלן ספיץ) Pp. 307–350; Y. Shamir, Rabbi Moses Ha-Kohen of Tordesillas and his Book 'Ezer Ha-Emunah': A Chapter in the History of the Judeo-Christian Controversy, Leiden 1975,(להלן שמיר) Pp. 40-64
  2. ^ על כך ראו 'מורה הצדק', הקדמה דף 12:א-13:ב, עמ' 13-15. עוד על נושא זה עיינו: C. N. Sainz de la Maza Vicosio, 'Vi en vision de sueno: Cinversion religiosa y autobiografia onirica en Abner de Burgos, alias Alfonso de Valladolid', Compas de letras: monografias de literaturas espanola 1 (1992), Pp. 186-208
  3. ^ האיגרות האלו הגיעו אלינו במקור העברי וגם בתרגום לספרדית. על המקור העברי ראו י' רוזנטל, מתוך ספר אלפונסו, מחקרים ומסות לכבוד א. נוימן, בעריכת מ. בן-חורין ואחרים, עמודים 588- 621, לאידן 1962; הנ"ל, האיגרת השנייה לאבנר מבורגוס, The Abraham Weiss Jubilee, New-York 1964, Pp. 483- 510; הנ"ל, האיגרת השלישית לאבנר מבורגוס, Studies in Bibliography and Booklore V (1961), Pp.42-51 המקור הספרדי הוצא לאור בידי A. Cecilia and Sainz de la Maza הראשון ב Sefarad 50 (1990), Pp. 157-70; והשני ב Sefarad 51 (1991), Pp. 389-416 גם השלישי הוצא על ידם ב Anuario Medieval 2 (1990), Pp. 7-22וגם אצל סאינז). על גישתו של אבנר לגבי הקץ ראו R. Chazan, ‘Maestre Alfonso of Valladolid and the New Missionizing,’ REJ 143 (1984) Pp. 83- 94; R. Chazan, ‘Undermining the Jewish Sense of Future: Alfonso of Valladolid and the New Christian Missionizing,’ Christian, Muslims and Jews in Medieval and Early Modern Spain, M. D. Meyerson and D. Edward, University of Notre Dam Press, Indiana 2000, Pp. 179- 194.
  4. ^ על הספר הזה, המצוטט אצל אלפונסו דה אספינה ופבלו דה סנטה מריה ראו C. N. Sainz de la Maza Vicosio, El converso y judio Alfonso de Valladolid y su libro del zelo de dio', Las tres culturas en la corrona de Castilla y los sefardies, Junto cultura de Castilla y Leon 1992, Pp. 75-81; C. del Valle, 'El libro de las batallas de dios de Abner de Burgos', Polemica judeo cristiana estudios, Madrid 1992, Pp. 75- 119 על נושאים פולמוסיים שונים אצל אבנר ראו גם C. N. Sainz de la Maza Vicosio, 'Alfonso de Valladolid y los caraitas, sobre el aprovechamiento de los textos historicos en la literature antijudia del siglo XVI', El olivio 31 (1990), Pp. 15-32; C. N. Sainz de la Maza Vicosio, ‘El toldot Yeshu Castellano en el Maestre Alfonso de Valladolid,’ Actas II congreso internacional de la asociacion hispanica de literature medieval, 2vols, Alcala 1992, Pp. 797-814.
  5. ^ בנושא זה, עיינו בין השאר קרויס עמ' 94-95.
  6. ^ יצא לאור בידי גלוסקינה: G. M. Gluskina, Meyasser aqob, Moscow 1983. על הספר הזה ראו גם ג' פרוידנטל, שתי הערות על 'ספר מישר עקוב' לאלפונסו, הוא אבנר מבורגוס, קרית ספר 63 (תש"ן-תשנ"א), עמ' 985-987. פרופ' ר' גלזנר עובדת כעת על מקורותיו של אבנר המצוטטים בספר זה.
  7. ^ "מנחת קנאות", עמ' 76–77.
  8. ^ ש. גרשונזון, –––, 1984, “A Study of Teshuvot La-Meharef by Abner of Burgos,” Ph.D. Thesis, Hebrew Literature in Jewish History, The Jewish Theological Seminary of America.,‏ Hecht, J. L., 1993, “The Polemical Exchange between Isaac Pollegar and Abner of Burgos/Alfonso of Valladolid according to Parma MS 2440,” Ph.D. Thesis, Skirbal Departement of Hebrew and Judaic Studies, New York University. שלום צדיק, "דטרמיניזם והשילוש בהגותו של אבנר מבורגוס", דוקטורט בהנחייתו של דניאל לסקר
  9. ^ על ספר זה ראו שמיר ובמאמרו של ברגר: D. Berger, 'Christian, Gentiles, and the Talmud. A Fourteenth-Century Jewish Response to the Attack on Rabbinic Judaism'. In his book: Persecution, Polemic, and Dialogue. Essays in Jewish-Christian Relation. Boston 2010, Pp. 158­-176. מאמר זה יצא במקור ב Religionsgesprāche im Mittelalter, Ed. B. Lewis and F. niewöhner, Wiesbaden 1992 , Pp. 115-130.
  10. ^ עזר האמונה ב: 8. על דבריו של רבי משה הכהן על אבנר יש גם אצל לואב עמ' 226-229. על הביקורת של רבי משה הכהן כנגד אבנר, ראו שמיר
  11. ^ על רבי יצחק פולקר ראו Del Valle, ‘La Contradiction Del Hereje De Issac Ben Polgar’, in: Jewish Studies at the Turn of the Twentieth Century, Toledo 1998, pp. 553-558, N. Roth, ‘Issac Polgar y su libro contra un converso,’ Polemica judeo cristania estudios, Madrid 1992, Pp. 67- 73. הקדמות למהדורות לספר ‘עזר הדת’: י' בילאסקו, ירושלים תש"ל, י' לוינגר, תל אביב תשמ"ד; הכט עמ' 35-38; גרשנזון עמ' 74-85; ספיץ עמ' 329- 331.
  12. ^ על הפולמוס של שם טוב אבן שפרוט נגד אבנר ראו: ד' שוורץ וד' פרימר, הגות בצל אימה: דמותו, כתביו והגותו של ר' שם טוב אבן שפרוט, ירושלים תשנ"ב, עמ' 28-37.
  13. ^ הכינוי אב החושך מתכוון אליו. על כך ראו קרויס עמ' 234-235.
  14. ^ לדוגמה S. Munk, Mélanges de philosophie juive et arabe, Paris 1857, Pp.507-509. הוא טוען שיוסף בן שם טוב התייחס לאבנר בפירושו למכתב "אל תהיה כאבותיך".
  15. ^ על עמדתו של פולקר בנושא הזה ראו במאמרו של שלום צדיק: רצון ה', ידיעת ה' ורצון האדם בהגותו של רבי יצחק פולקר, העתיד להתפרסם בכתב עת דעת, ש. פינס, על סוגיות אחדות הכלולות בס' עזר הדת ליצחק פולקר ותקבולת להן אצל שפינוזה, בתוך ספר לכבוד התשבי, ערכו י. דן ו י. הקר, ירושלים תשמ"ו, עמ' 395- 457.
  16. ^ על הנושא הזה ראו: M. Hayoun ,' L`èpitre du libre arbitre de Moise de Narbonne', REJ 132 (1982), Pp. 139-167; M. Hayoun, La theologie et la philosophie de Moïse de Narbonne, Paris 1982 Pp. 83-84, 231-241; C. Sirat, 'Deux philosophes juifs répondent à Abner de Burgos à propos du libre- arbitre humain et de l’omniscience divine', Mélanges offerts à André Neher, Paris 1975, Pp. 87-94. בנוסף, החוקרת קולט סיראט זיהתה בכתביהם של הרלב"ג ושל אבן כספי ויכוח סמוי עם אבנר.
  17. ^ חיבור זה אבד, עליו ראו ספיץ עמ' 346
  18. ^ על השפעת אבנר על רח"ק בנושא הבחירה ראו: י' בער, ספר מנחת קנאות של אבנר מבורגוש והשפעתו על חסדאי קרשקש, תרביץ יא, ב (ת"ש), עמ' 188–206. הוא היה החוקר הראשון שהצביע על הקשר בין גישתו הדטרמיניסטית של אבנר לזו של רח"ק. לאחר מכן א' רביצקי, במאמרו התפתחות השקפותיו של ר' חסדאי קרשקש בשאלת חופש הרצון, תרביץ נא, ג (תשמ"ב), עמ' 445–457, וגם בספרו: דרשת הפסח לר' חסדאי קרשקש ומחקרים במשנתו הפילוסופית, ירושלים תשמ"ט, עמ' 34–60; ז' הרוי, הוצאה ראשונה של דרשה לר' חסדאי קרשקש, תרביץ נח, ג–ד (תשמ"ט), עמ' 531–535.
  19. ^ על הנושא זה עיינו בשני מאמרים של שלום צדיק: ביקורת המדע האריסטוטלי של רבי חסדאי קרשקש וספרו האבוד של אבנר מבורגוס, תרביץ, כרך עז (תשס"ט), עמ' 133-156 והגדרת המקום אצל אבנר מבורגוס ורבי חסדאי קרשקש שעתיד לצאת בכתב עת מחקרי ירושלים במחשבת ישראל
  20. ^ שלום צדיק, "דטרמיניזם ושילוש בהגותו של אבנר מבורגוס", דוקטורט בהנחיית פרופסור דניאל לסקר באוניברסיטת בן-גוריון
  21. ^ סדר הדורות (שנת ד' אלפים תתקנ"ד), קב הישר (פרק כ"ג), עמק המלך (שער א' פרק ד')
  22. ^ פורסמו על ידי יהודה רוזנטל. האגרת הראשונה פורסמה ב- "מחקרים ומסות לכבוד אברהם א. ניומן (תשכב) 616-611", האגרת השנייה פורסמה ב- ‫"ספר יובל לכבוד הרב ד"ר אברהם ווייס (תשכד) תפג-תקי", והאגרת השלישית פורסמה ב- studies in bibliography and booklore, vol. 5, 1961