איקורו טשימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
איקורו טשימה, מייסד המקויה
יער מקויה בגליל התחתון, ישראל, לזכרו של איקורו טשימה

אברהם איקורו טשימהיפנית: 手島郁郎,‏ 191025 בדצמבר 1973) היה איש דת נוצרי יפני, מייסד דת המקויה אוהדת ישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – מקויה

טשימה נולד ב-1910, בקומאמוטו, שבדרום יפן, למשפחה יפנית שינטואיסטית. בילדותו החל לקרוא בתנ"ך ובגיל 12 התנצר. חמש שנים לאחר מכן הוטבל כנוצרי פרוטסטנטי וכעבור עוד כמה שנים עבר לזרם יפני נוצרי שייסד קנזו אוצ'ימורה (Kanzo Uchimura).

במלחמת העולם השנייה שירת כפקיד ממשל יפני בקוריאה ובמנצ'וריה הכבושות.

כשנתיים לאחר תום המלחמה, בהיותו בן 37, כששהה על הר הגעש אסו, שליד קומאמוטו, שמע לדבריו את קולו של אלהים ולפי הוראות האל החל להפיץ מגזין בשם "אור החיים"[1] וייסד כעבור שנה, במאי 1948 זרם דתי עצמאי חדש בתוך הנצרות. תחילה קרא לדת החדשה שלו "גנשי פוקואין אנדו" שפירושו ביפנית "תנועת הבשורה המקורית", אך בהמשך שינה זאת לתנועת המקויה, שפירושו ביפנית "משכן", או "אוהל מועד".

טשימה וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1954 נוצר הקשר הראשון בין טשימה לבין מדינת ישראל, כאשר הוא פגש במקרה, תוך כדי נסיעה ברכבת, זוג ישראלים, פרופסור ישראל סלומניצקי, מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ואיש קיבוץ בית אלפא, ואשתו, והתיידד עימם עד כדי קשר רב שנים[1]. פרופסור סלומניצקי אירח אותו בישראל לראשונה ב-1961 והפגיש אותו בירושלים, עם מרטין בובר והוגו ברגמן, שהשפיעו רבות עליו ועל המקויה בכלל.

את ביקורו הראשון בישראל ניצל טשימה גם ללימוד עברית. הקיבוץ השכן לקיבוץ בית אלפא בו התארח, הוא קיבוץ חפציבה. בקיבוץ זה היה אז אולפן לעברית וקורס העברית שעבר שם, הסתבר כחוליה ראשונה בשרשרת של קורסי עברית רבים, שניתנו ליותר מאלף מבני המקויה, לאורך השנים. טשימה הניח אז גם את אבן הפינה למסורת העליות לרגל של תלמידיו, לירושלים ולישראל, עלייה המתקיימת מאז 1963, פעמיים בשנה.

באחד מביקוריו בארץ פגש את המחבל היפני קוזו אוקמוטו בכלאו, לבקשת משפחת המחבל, על מנת להחזירו בתשובה.

בדצמבר 1973 ערך טשימה הפגנה רבת משתתפים בטוקיו, למען ישראל, אף שכבר חלה אז קשות. המאמץ החיש כנראה את מותו, משום שבסוף ההפגנה הוא התמוטט וכעבור שלושה שבועות, בערב חג המולד, מת והוא בן 63 בלבד. נקבר בקומאמוטו, עיר הולדתו, ועל קברו הונחה, לפי בקשתו, אבן ירושלמית.

בנו של טשימה, פרופסור ישעיהו טשימה עשה את הדוקטורט שלו במדעי היהדות, באוניברסיטת הרווארד וכיהן כראש המחלקה ליהדות ולמקרא באוניברסיטת קיוטו ביפן. נכדו למד תלמוד ומשנה ביוניון קולג' בניו יורק וגם בישראל.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טשימה לא מינה לעצמו יורש, ובראש המקויה עומדת מאז מותו ועדה, המונהגת בפועל על ידי אלמנתו ובעלה של בתו. כשנה לאחר מותו הקימו מאמיניו, לזכרו, גן יפני מיוחד, בקיבוץ חפציבה, שהפך למרכז המקויה בישראל. בגן צומחים צמחים המוזכרים בתנ"ך, לצד אלמנטים יפניים כגשר אבן, מנורות אבן (סורו), סוכת מנוחה לתה (אזומאיה), וכן מקום לתפילה ולהתבודדות בתוך בור מים עתיק בקצה הגן[2]. ליד מצפה נטופה, פחות מ-40 קילומטר מהגן נטעה גם הקרן הקיימת לישראל, בשלהי שנות השבעים, יער, הקרוי יער מקויה, לזכרו של טשימה. מאוחר יותר נטעה המקויה יער נוסף לזכרו של טשימה, ברמות, שבירושלים. עם הקמת שכונת המגורים "רמת שלמה" ביער רמות, הועתק יער המקויה הזה, לשער הגיא. מתחם נטיעה חדש – לעולי הרגל ולקבוצות אחרות של התנועה, המקפידים על נטיעת עץ כחלק ממערך ביקוריהם בישראל – הוקצה בשנות האלפיים בצומת גולני[3].

ספריו (באנגלית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (מהדורה שלישית באנגלית. המהדורה הראשונה יצאה ב-1973) Ikurō Teshima, The Ancient Jewish Diaspora in Japan: The Tribe of Hada, Their Religious and Cultural Influence, Makuya Tokyo Bible Seminary, 1976
  • (מהדורה שלישית באנגלית. המהדורה השנייה יצאה לאור ב-1970) Ikurō Teshima, An Introduction to the Original Gospel Faith, Makuya Bible Seminary, 1982
  • Ikurō Teshima, The Love of the Holy Spirit, Makuya Bible Seminary, 1991

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "הקצפת שבדובדבן", 20 בפברואר 2002, מעריבnrg
  2. ^ "גדולים ביפן", 10 באפריל 2008, באתר מעריבnrg
  3. ^ "טיול - הר תורען", באתר "צופית"