אברהם בירן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם בירן
1909 –‏ 2008
Avraham Biran.jpg
אברהם בירן, 1954
תרומות עיקריות
חפירות תל דן

אברהם בירן (23 באוקטובר 1909 - 16 בספטמבר 2008) היה מאבות הארכאולוגיה המקראית בישראל, תלמידו של ויליאם פוקסוול אולברייט. התפרסם בעיקר בזכות חפירותיו בתל דן במשך כ-30 שנה. עמד בראש המכון לארכאולוגיה בהיברו יוניון קולג'. חתן פרס ישראל בחקר הארכאולוגיה לשנת ה'תשס"ב. במשך למעלה מ-50 שנה היה יו"ר ועדת השמות הממשלתית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בירן נולד בפתח תקווה ב-1909, למשפחת ברגמן, ממייסדות ראש פינה. את ילדותו בילה במצרים, שם ניהל אביו חווה חקלאית. לאחר פטירת אביו שב לישראל לגור בבית סבו וסבתו ולמד בבית הספר הריאלי בחיפה. המשיך את לימודיו במכללת דוד ילין בירושלים, ושב ללמד בבית הספר הריאלי בשנים 1928 - 1930. ב-1930 עבר ללמוד באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה, וב-1931 החל ללמוד מזרחנות אצל הפרופסור ויליאם פוקסוול אולברייט באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. קיבל תואר מוסמך בשנת 1934 ותואר דוקטור בשנת 1935. לתקופה קצרה שימש כמורה בקולג' העברי בבולטימור. ב-1935 שב לישראל בתור עמית בבית הספר האמריקני לחקר המזרח בירושלים. באותן שנים השתתף במספר חפירות ארכאולוגיות, ביניהן: תל ח'ליפה ליד עקבה, טפה גוורא ליד מוסול ותפג'ה ליד בגדד בעיראק, אירביד בעבר הירדן וראס אל ח'רובה ליד ירושלים. בתקופה זו נענה לבקשת יו"ר הוועד הלאומי, יצחק בן צבי, לכתוב תגובה לחוברת שטנה נגד התנועה הציונית מאת ד"ר תאופיק כנעאן.

קצין בממשל הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1937 לבקשת הסוכנות היהודית, הסכים להתמנות כקצין המחוז מטעם ממשלת המנדט ליישובי עמק יזרעאל. ב-1938 ערך סקר ארכאולוגי בבקעת בית שאן בשיתוף עם רות ברנדשטטר-עמירן. ב-1946 התמנה לקצין מחוז ירושלים והנפה, ובמקביל שימש כחבר מועצת עיריית ירושלים עד הכרזת העצמאות. עם כינונה של ממשלת ישראל שימש כעוזר מזכיר הממשלה וכסגן המושל הצבאי של ירושלים. היה זה באותה תקופה ששינה את שמו מברגמן לבירן (מלשון בירה). אחר כך שימש ממונה על מחוז ירושלים וחבר בוועדת שביתת הנשק עם ירדן. ב-1955 מונה כקונסול כללי של ישראל בלוס אנג'לס. כאשר חזר לישראל ב-1958 מונה כמנהל מחלקת שביתות הנשק במשרד החוץ. ב-1960 עוטר באות לגיון הכבוד בדרגת קצין על ידי שגריר צרפת בישראל.‏[1]

ארכאולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1961 חזר לתחום הארכאולוגיה ומונה כמנהל אגף העתיקות והמוזיאונים במשרד החינוך והתרבות, תפקיד בו החזיק עד 1974. בתוקף תפקידו יזם הוצאת של כתב העת בשם "חדשות ארכאולוגיות", באנגלית ובעברית. אחרי מלחמת ששת הימים יזם סקר חירום ארכאולוגי בשטחי יהודה ושומרון. שימש נציג ישראל לאמנת האג, ועודד את חפירות הכותל המערבי והרובע היהודי בכינוסי אונסק"ו. היה פעיל בהקמת והנהלת מוזיאון ישראל וחזרת מוזיאון רוקפלר לפעילות. החל משנת 1974 ניהל את המכון לארכאולוגיה ומקרא ע"ש נלסון גליק בהיברו יוניון קולג'. ב-1977 ערך סימפוזיון בינלאומי בנושא 'מקדשים ובמות בתקופת המקרא'. את הדיונים פרסם בספר Temples and High Places in Biblical Times, בשנת 1981. שימש יושב ראש הוועדה המארגנת של הקונגרס הבינלאומי לארכאולוגיה מקראית בשנים 1984 ו-1990.

בשנת 1984 קיבל ממוזיאון ישראל את פרס פרשיה שימל על תרומתו לארכאולוגיה של ארץ ישראל.

בשנת 1996 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

חפירות ארכאולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1935-1937: תל חליפה על יד עקבה מטעם בית הספר האמריקני לחקר המזרח, ראס אל חרובה ליד ענתות, טפה גוורא ליד מוסול, חפג'ה ליד בגדד, תל ג'רישה ליד תל אביב.
  • 1938: סקר ארכאולוגי בעמק בית שאן (עם רות ברנדשטטר-עמירן)
  • 1961: עין גב
  • 1973: תל רוקיש, ליד דיר אל בלח
  • 1996-1999: תל דן
  • בנוסף חפר בתל ציפור, בערוער, בעירא ובבית הכנסת העתיק ביסוד המעלה.

תל דן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תל דן

השיא של פעולתו כארכאולוג הוא החפירות בתל דן מאז 1966. בתל נתגלה מרכז פולחן מתקופת הברזל (התקופה הישראלית) הגדול ביותר מסוגו. נתגלו שרידים מתקופת ההתנחלות שעל פי המקרא היה זה שבט דן שהתנחל בה, בליש הכנענית והפיכתה לעיר דן הישראלית. נתגלה שער קשתות, יחיד מסוגו בעולם, מתקופת הברונזה המאוחרת (תקופת האבות) וסוללת עפר אדירה שהקיפה את העיר. נתגלו ביצורים מתקופת מלכי ישראל, חומה, שערים וחוצות העיר וכן מצבות בכניסה המלמדות מהן 'במות השערים' הנזכרות במקרא. זיהוי האתר אושר על ידי כתובת דו-לשונית 'לאל אשר בדן'.

כתובת בית דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתובת תל דן

התגלית החשובה ביותר שנמצאה בתל דן היא כתובת ארמית חרוטה על אבן בזלת בת 13 שורות הכתובה באלפבית פיניקי, המזכירה מלך מבית דוד שהוכה בקרב על ידי ארם. הכתובת מתוארכת סביב שנת 800 לפנה"ס. מדובר בעדות החוץ-מקראית היחידה לקיומו של דוד המלך כדמות היסטורית, ובמקור החוץ מקראי הראשון המזכיר מלך משושלת מלכי יהודה.

ספרים ופרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]