אברהם ברמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם ברמן
Avraham Berman.jpg
תאריך לידה 1906
תאריך עלייה 1950
תאריך פטירה 3 במרץ 1978 (בגיל 71 בערך)
כנסות 2
סיעה מפ"ם, סיעת שמאל, מק"י

אברהם (אדולף) בֶּרמן (בכתיב יידי: אַדאָלף אברהם בערמאַן; בפולנית: Adolf Berman;‏ 17 באוקטובר 19063 במרץ 1978) היה איש ציבור יהודי-פולני וישראלי, חבר הפרלמנט הפולני בשנות ה-40 וחבר הכנסת מטעם מפ"ם ומק"י בכנסת השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם ברמן נולד בוורשה שבפולין (אז באימפריה הרוסית) למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני. אביו, איסר ברמן, היה פעיל ציוני וחבר אגודת "חובבי שפת עבר". ברמן למד באוניברסיטת ורשה, וכסטודנט הצטרף לתנועת "פועלי ציון שמאל", מטעמה ערך את עיתוני המפלגה בפולנית וביידיש. את לימודיו סיים בוורשה ב-1932 בתואר דוקטור בפסיכולוגיה.

במהלך מלחמת העולם השנייה היה ברמן מנכ"ל הארגון "צנטוס" (CENTOS,‏ Centrala Towarzystwa nad Sierotami) לעזרת ילדים בוורשה ומזכ"ל המועצה הפולנית לעזרת יהודים "זֶ'גוֹטָה". בגטו ורשה נמנה עם ראשי המחתרת היהודית האנטי-נאצית, וכן היה חבר נשיאות הוועד הלאומי המחתרתי.

בפגישות חשאיות עם חבריהם, בשלבים המתקדמים של הגירוש להשמדה מגטו ורשה, הוחלט שברמן ואשתו בתיה יעברו לצד הארי כדי ליצור קשר עם מי שעשויים לסייע בהצלה. ב-5 בספטמבר 1942 יצאו מגטו ורשה אל הצד הארי של העיר‏[1]. היה זה בזכות קשר שיצרו עם אנשי אינטליגנציה ומכרים פולנים שהיו מוכנים להסתכן בעבורם‏[2]. הקשר עם חבריהם בגטו נותק ורק לאחר ניסיונות רבים נענה להם משרד "צנטוס" והעבירו לבני הזוג ברמן הודעה מעמנואל רינגלבלום[3], באמצעותו חידשו את קשריהם עם מפלגת פועלי ציון שמאל. השהייה בצד הארי של ורשה הייתה קשה והזוג נאלץ פעמים רבות לעבור מדירה לדירה‏[4].

בתום המלחמה נבחר ברמן כציר לפרלמנט בפולין הקומוניסטית ובשנת 1947 נבחר ליו"ר ועד יהודי פולין.

בשנת 1950 עלה ברמן לישראל[5] והחל לפעול במוסדות מפ"ם. בשנים 19511955 כיהן מטעם המפלגה כחבר הכנסת השנייה, במהלכה פרש, יחד עם משה סנה ורוסתם בסתוני, לסיעת שמאל (1953)‏[6], וחבר למק"י בשנת 1954. במהלך כהונתו היה חבר ועדת חוקה, חוק ומשפט, ועדת החינוך והתרבות, ועדת הכנסת וועדת השירותים הציבוריים.

ברמן עמד בראש ארגון הלוחמים האנטי-נאציים בישראל, והיה חבר נשיאות הארגון העולמי של הפרטיזנים היהודים ואסירי הנאצים לשעבר.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם ברמן אשתו בתיה טמקין ברמן ובנם עמנואל ברמן בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20

אברהם ברמן נישא בשנת 1936 לבתיה טמקין. בשנת 1946 נולד בנם היחיד, עמנואל. באפריל 1953 התאלמן‏[7].

אחיו, יאקוב (Jakub Berman;‏ 1901–1984), שנותר בפולין, היה פוליטיקאי בפולין הקומוניסטית.

בנו, עמנואל ברמן, הוא פסיכואנליטיקאי ופרופסור מן המניין לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם ברמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתיה טמקין-ברמן, "פאן רודזבסקי", ילקוט מורשת ב', אפריל-מאי 1964 תשכ"ד, עמ' 12.
  2. ^ ישראל גוטמן, "בתיה", עמ' 13.
  3. ^ בתיה טמקין-ברמן, "פאן רודזבסקי", עמ' 12.
  4. ^ בתיה טמקין-ברמן, עיר בתוך עיר, עמ' 50-52 ,55.
  5. ^ א. ברמן עלה לארץ, על המשמר, 19 באפריל 1950
  6. ^ סיעת השמאל בין ליבשיץ-למדן ומק"י, דבר, 3 בפברואר 1953
  7. ^ בתיה ברמן נפטרה, על המשמר, 3 במאי 1953