אברהם גייגר

ד"ר אברהם גייגר

הרב ד"ר אברהם גַיְיגֶר (Abraham Geiger;‏ 24 במאי 1810 – 23 באוקטובר 1874) היה רב גרמני רפורמי, מנהיג "התנועה ליהדות מתקדמת", מזרחן וסופר. אחיינו היה הפילולוג לצרוס גייגר.

קורות חייו

גייגר נולד ב-24 במאי 1810 בגרמניה, בעיר פרנקפורט שעל נהר מיין. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי, אך בנוסף ללימודי הקודש למד גם מקצועות כלליים (כהיסטוריה, יוונית ולטינית). ב-1829 החל ללמוד באוניברסיטת היידלברג, שם למד לימודים קלאסיים ומזרחנות במהלך סמסטר אחד. אחר כך עבר ללמוד ערבית ומזרחנות באוניברסיטת בון, שם פגש ברב שמשון רפאל הירש. במהלך לימודיו בבון הושפע מכתבי הֶרְדֶר ולֶסינג.

בתקופה זו כתב את המאמר "Was Hat Mohammed aus dem Judentume Aufgenommen" ("מה לקח מוחמד מהיהדות"), שעסק בהשפעות יהודיות על הקוראן, וזיכה אותו בפרס.

ב-1832 מונה להיות רבהּ של קהילת ויסבאדן, בעודו מתלבט בדרך הראויה להנהיג את הקהילה, ובדרך אליה צריכה הקהילה היהודית בכללה לפנות כדי להתמודד עם המודרניות וההתבוללות.

פעולותיו של גייגר, כמו פעולותיהם של רבנים רפורמים אחרים, נועדו לאפשר ליהודים לשלב את תפישותיהם כאזרחים בחברה מודרנית ואת השתלבותם בחברה הלא-יהודית עם המשך היותם יהודים. מכאן נבע רצונו של גייגר לבסס יהדות בעלת גוונים ותפישות חדשות.

החל מ-1835 ערך גייגר את כתב העת Wissenschaftliche Zeitschrift für Jüdische Theologie ("כתב העת המדעי לתאולוגיה יהודית"), שעסק בסוגיות הקשורות לרפורמה בדת.

ב-1840 מונה לרב בברסלאו, למרות התנגדות הרב האורתודוקסי טיקטין. ב-1849 התפלגה קהילת ברסלאו – לקהילה שבראשהּ עמד גייגר ולקהילה שבראשהּ עמד רב אורתודוקסי – ובאותה השנה התקבל סידור התפילות שערך (כלל רק שינויים מיזעריים בסידור העברי המסורתי, אך שילב גם תפילות בגרמנית), על ידי בני קהילתו.

ב-1856 אוחדה הקהילה שוב, בשל תפישתו של גייגר כי על הקהילות להיות מאוחדות על ידי פשרה בין הזרמים השונים.

ב-1863 מונה לרב בפרנקפורט ע"נ מיין. ב1870 מונה לרב של ברלין, והחל מ-1872 עמד בראש בית המדרש הגבוה ללימודי יהדות בברלין. בשנים 1862–1874 ערך את כתב העת Jüdische Zeitschrift für Wissenschaft und Leben ("כתב העת היהודי למדע ולחיים").

אברהם גייגר נפטר בברלין ב-1874.

מיסוד "התנועה ליהדות מתקדמת"

הרב גייגר נחשב למייסדה של "התנועה ליהדות מתקדמת". על ידי פרסומיו הרבים בנושאי יהדות וארגונה של התנועה על ידי ועידות רבנים, הקים גייגר את התנועה שהפכה לזרם חדש ביהדות.

כבר ב-1837 כינס בוויסבאדן ועידה של 14 רבנים רפורמים. מטרת הוועידה הייתה הכרות והחלפת דעות בין המשתתפים. בשנים 1844–1846 נערכו שלוש ועידות רבנים נוספות, שבהן לקחו חלק רבנים רבים ונודע בהן מקום מרכזי לגייגר. בוועידות אלו עוצבה דמותה ודרכה של התנועה "התנועה ליהדות מתקדמת" לעתיד לבוא. הוועידות נוהלו באופן פתוח לציבור ובצורה פרלמנטרית. הוועידות עסקו בסוגיות הפולחן, התפילה, החינוך, השבת וניהול הקהילות.

ב-1868, לאחר שנים של תהפוכות פוליטיות בגרמניה, שהשפיעו רבות על יהודי גרמניה, כונסה ועידת הרבנים בקאסל. בנוסף לדיונים בנושאים דתיים הכינה הוועידה מפגש בינלאומי (סינוד) של רבנים רפורמיים.

ב-1869 התכנסה ועידת לייפציג, שבהּ נכחו 83 רבנים ואישים יהודים אחרים מרחבי העולם. גייגר לקח חלק פעיל בארגון הסינוד והיה חבר בנשיאותו. הסינוד אישר את השימוש בעוגב בבית הכנסת, שם דגש על המאפיינים הכלל-אנושיים בתפילה ואיפשר קריאת הפטרות בשפת המדינה.

תפישת היהדות של גייגר

גישתו של גייגר הייתה גישה של ביקורתיות היסטורית. הוא לא ראה בטקסטים הדתיים טקסטים מקובעים אלא טקסטים ששיקפו התפתחויות היסטוריות, ומכאן שהטקסטים והנורמות הדתיות שהוגדרו בהם היו יחסיים. לפי גייגר ניתן היה, אם כן, לבקר את הציוויים הדתיים, לקבלם או לשלול אותם בהתאם למציאות בהווה.

גייגר לא היה רפורמטור קיצוני, ולכן השתדל לשלב את בעלי הדעות השונות בקהילה אחת; שפת התפילה בקהילותיו נותרה עברית, והוא שם דגש על התפילה והטקסים הדתיים המסורתיים.

לקריאה נוספת

• אברהם גייגר, המקרא ותרגומיו בזיקתם להתפתחותה הפנימית של היהדות, בתרגומו של ד"ר י.ל. ברוך, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תש"ט.
• מיכאל מאיר, בין מסורת לקידמה, תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, הוצאת מרכז שז"ר, 1990.

קישורים חיצוניים

• Ludwig Geiger et. al., Abraham Geiger, Leben und Lebenswerk, Berlin: Georg Reimer, 1910. מתוך ארכיון האינטרנט. על אברהם גייגר, חייו ופועלו.

• מאמר על אודות בית המדרש הגבוה לחכמת ישראל בברלין
• בית-המדרש ע"ש ר' אברהם גייגר
• מרטין קרמר, Jewish Discovery of Islam כולל דיון על אודות אברהם גייגר