אברהם גרנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם גרנט
Avram Grant (2008).jpg
מידע אישי
תאריך לידה 6 בפברואר 1955
מקום לידה פתח תקווה, ישראל
קבוצות כמאמן
1986 - 1991
1991 - 1995
1995 - 1996
1996 - 2000
2000 - 2002
2002 - 2006
2007 - 2008
2009 - 2010
2010 - 2011
2012
הפועל פתח תקווה
מכבי תל אביב
הפועל חיפה
מכבי תל אביב
מכבי חיפה
נבחרת ישראל
צ'לסי
פורטסמות'
וסטהאם יונייטד
פרטיזן בלגרד

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

אברהם "אברם" גרנט (נולד ב-6 בפברואר 1955 בפתח תקווה) הוא מאמן כדורגל ישראלי. גרנט העביר את רוב הקריירה שלו בישראל ולאחר שזכה במספר תארים עם מכבי תל אביב ומכבי חיפה, אימן בין השנים 20022006 את נבחרת ישראל. ב-2006 הוא פנה לקריירה בינלאומית ובמהלך רוב עונת 2007/2008 שימש כמאמנה של קבוצת הפרמייר ליג צ'לסי. גרנט הוא המאמן הישראלי הראשון שאימן קבוצה אנגלית והראשון שאימן קבוצה במשחק גמר ליגת האלופות. בהמשך אימן גם בקבוצות פורטסמות' ו-וסטהאם יונייטד, עם שתיהן ירד לליגת המשנה. עם פורטסמות', אשר סבלה מבעיות תקציביות קשות באותה תקופה, הגיע גרנט לגמר הגביע האנגלי. לזכותו גם אליפות עם פרטיזן בלגרד הסרבית. גרנט מזוהה עם קבוצת הפועל פתח תקווה, בה גדל והחל את דרכו המקצועית.

נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם גרנט נולד כבן בכור למאיר ועליזה וגדל בפתח תקווה. אביו ניצול השואה העניק לו את שמו של סבו שנספה בשואה. אברהם הקדיש בצעירותו את רוב זמנו לכדורגל, ובמשך כ-30 שנה היה אוהד אדוק של הכדורגל האנגלי ונסע לצפות במשחקים רבים באנגליה‏[1]. הוא הושפע רבות מקורותיו של אביו במהלך השואה. שנים לאחר מכן, בנאום שנשא במצעד החיים של 2008 כמאמן צ'לסי, אף התייחס להיבט זה של חייו במילים "השואה הפרטית שלי" ודיבר על מחויבותו של הדור הצעיר להנציח את זכר השואה‏[2].

קריירה בליגה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל פתח תקווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרובם המכריע של המאמנים בישראל, גרנט לא היה מעולם כדורגלן מקצועי. הוא החל בקריירת אימון לאחר שנפצע בתאונה בהיותו שחקן בנערים. ב-1973, בהיותו בן 18, הוא מונה על ידי מנהל הפועל פתח תקווה עמנואל אופיר לתפקיד מאמן קבוצת הנוער של הקבוצה, כאשר חלק מסגל האימון גויס למילואים עקב מלחמת יום הכיפורים. בהדרכתו זכתה קבוצת הנוער לראשונה בתולדותיה באליפות הליגה בשנת 1978, זכייה שנחשבה להישג גדול. ב-1986 התמנה במפתיע על ידי חיים צימר למאמן קבוצת הבוגרים של הפועל פתח תקווה, כשהחליף את גיורא שפיגל שהעלה את הקבוצה ליגה שנתיים קודם לכן. גרנט העלה לקבוצה הבוגרת שחקנים צעירים רבים מקבוצת הנוער, ביניהם בני קוזושווילי, אלון חזן, מני בסון, דני ניראון וגבע מרכוס, וכן השוער בן ה-18 מהפועל אילת רפי כהן. מדיניות זו הולידה את הביטוי "תינוקות גרנט"‏[3], והחלה את מסורת טיפוח הצעירים שהמועדון ידוע בה מאז. רובם הפכו לימים לסמלים של הקבוצה. הקבוצה הציגה כדורגל התקפי ותוסס והייתה היריבה העיקרית של מכבי חיפה ושלמה שרף בצמרת הגבוהה של הליגה. עם הקבוצה הבוגרת סיים גרנט בשלוש עונות במקום השני בליגה וזכה בשני גביעי טוטו.

גרנט זכור בקבוצה כמי שבנה אותה מחדש מן היסודות, שיקם את תדמיתה והחזיר אותה לצמרת הכדורגל הישראלי לאחר תקופה של כ-25 שנה. בעונתו האחרונה בפתח תקווה, 1990/1991, היה גרנט קרוב מאוד לזכות באליפות ובגביע, אותם הפסיד למכבי חיפה בתוך פרק זמן של שלושה ימים. רק בעונה הבאה נקצרו פירות עבודתו של גרנט באופן רשמי, אז זכתה הקבוצה בגביע המדינה השני שלה והפכה לנציגתה הראשונה של ישראל בגביע אירופה למחזיקות גביע, כאשר היא מנצחת בגמר את מכבי תל אביב של גרנט.

מכבי תל אביב והפועל חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הבאה עבר גרנט לאמן את מכבי תל אביב במשך ארבע עונות, וזכה עימה בשתי אליפויות, ב-1992 וב-1995. האליפות הראשונה של גרנט הושגה אחרי 13 שנים שחונות של מכבי תל אביב, במסגרתן לא זכתה בתואר אליפות ואף לא היוותה יריב בצמרת. במכבי המשיך גרנט במסורת טיפוח הצעירים שלו, וקידם שחקנים אלמונים דאז כמו אבי נמני, איציק זוהר, גדי ברומר, אלון ברומר, חיים חג'ג', בן לוז וניר סביליה להרכב הפותח של הקבוצה הבוגרת. בסיום עונת 1995 עבר גרנט לאמן את הפועל חיפה, שנתיים לאחר הצטרפותו של רובי שפירא לקבוצה. גרנט הוביל את הפועל חיפה למקום הרביעי, להשתתפות בגביע האינטרטוטו ולניצחון ראשון לאחר כ-20 שנה על מכבי חיפה בדרבי.

שנה לאחר מכן חזר גרנט למכבי תל אביב במקומו של דרור קשטן שהוביל את מכבי לדאבל, אך מדיניות קידום הצעירים לא הצליחה כמו בקדנציה הקודמת (למעט בודדים כמו אבי סטרול, אלי ביטון, דדי בן דיין וגיא צרפתי), הקבוצה איכזבה בליגה ולא הצליחה לזכות בתארים למעט גביע טוטו אחד.

השערוריה של נטילת חומרים אסורים של כפיר אדרי, בידיעתו או שלא בידיעתו של המאמן גרנט, ושורת כשלונות בליגה, הובילה את האוהדים למסע ארוך בו הם דרשו את התפטרותו של המאמן. בנוסף, החלפתו של קשטן עטור התהילה בגרנט, מקורבו של לוני הרציקוביץ', התקבלה בזעם רב על ידי האוהדים, שהתייחסו למהלך כאל "פוטש". בשנת 2000 התפטר גרנט ממכבי תל אביב לאחר שהקבוצה סיימה את העונה במקום השישי בטבלה, ולא אימן בשנה שלאחר מכן.

מכבי חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 היה גרנט על סף מינוי לתפקיד מאמן הנבחרת הצעירה של ישראל, אך לבסוף מונה למאמן מכבי חיפה, עימה זכה בשתי אליפויות רצופות ובגביע טוטו אחד. גרנט אימן בחיפה כוכבים רבים כמו יוסי בניון, איגביני יעקובו, ג'ובאני רוסו, רימונדאס ז'וטאוטאס, יניב קטן, ננאד פראליה, אריק בנאדו, אלון חרזי, אדורם קייסי וניר דוידוביץ', מה שמנע ממנו לנסות ולקדם שחקנים צעירים יותר כהרגלו.

יחד עם עוזר המאמן שלו, בלם הקבוצה מרקו בלבול, הנהיג גרנט לראשונה שימוש בטכנולוגיה על מנת לשפר את ביצועי השחקנים ואת הבנתם הטקטית. לשם כך השתמש גרנט בתוכנת מחשב לניתוח משחקים שפותחה על ידי בלבול ואיש היי-טק חיפאי. התוכנה ניתחה סרטי וידאו וביצעה הדמיות טקטיות באמצעות תרשימים דינמיים. גרנט החל להשתמש החל מסיום העונה הראשונה בחיפה בתוכנה זו על מנת להכין את הקבוצה למשחקים חשובים וכדי לשפר את ההבנה הטקטית והאימונים של שחקניו‏[4].

בסיום עונתו השנייה במועדון קיבל גרנט הצעה לאמן את נבחרת ישראל ויעקב שחר, נשיא מכבי חיפה, הסכים לשחררו מהחוזה.

קריירה בנבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקדמות יורו 2004[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוקדמות יורו 2004

גרנט החליף כמאמן הנבחרת את המאמן הדני ריצ'רד נילסן כאשר הקדנציה הראשונה של גרנט הייתה במהלך מוקדמות יורו 2004. הנבחרת סיימה במקום השלישי בבית שלה וניכר בה שהיא עדיין שרויה במשבר. למרות הכישלון בהעפלה לטורניר, קיבל גרנט קדנציה נוספת. במהלך הקמפיין הנהיג אברהם גרנט שיטת אימון חדשה (כולל שימוש בתוכנת מחשב לניתוח טקטי) והצהיר על מטרתו להצעיר את הסגל ולבצע "חילופי דורות" בנבחרת. גרנט שילב בנבחרת שחקנים צעירים, ביניהם גל אלברמן, קלמי סבן, עומר גולן, יניב קטן, עבאס סואן ויוסי בניון אך עקב התוצאות הלא טובות נאלץ לחזור להתבסס בעיקר על שחקנים ותיקים כאריק בנאדו, אבי נמני, אלון חרזי, ואליד באדיר ואדורם קייסי.

מוקדמות מונדיאל 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוקדמות מונדיאל 2006 - ישראל

גרנט הדריך את נבחרת ישראל גם במוקדמות מונדיאל 2006, במהלכן גילתה הנבחרת שיפור ניכר ורכשה בהדרגה את אמון הקהל אחרי ניצחונות על נבחרת קפריסין ("הכבשה השחורה" המסורתית של ישראל) והשגת תוצאות תיקו מול צרפת, שווייץ ואירלנד, במשחקי הבית והחוץ. בהחלטה מעוררת מחלוקת החליט גרנט להשאיר את אייל ברקוביץ', מכוכבי הנבחרת, מחוץ לסגל הלאומי. ברקוביץ' לא התאים לשיטת המשחק ולמדיניות הצערת הנבחרת של גרנט, שמאידך בחר להשאיר בסגל כוכב ותיק אחר של הנבחרת, בן טיפוחיו אבי נמני בן ה-34. פרשנים רבים ביניהם שלמה שרף תקפו את גרנט על החלטתו שלא לזמן את ברקוביץ' למשחקים, אך מנגד רבים הסכימו עם המהלך שביצע.

על אף ההצלחה היחסית זכה גרנט לביקורות שליליות, בין השאר על כך שרק במשחק אחד מתוך עשרה הבקיע חלוץ הנבחרת שער (יניב קטן מול איי פארו), כאשר כל שאר השערים באו מההגנה והקישור, וכללית, על משחקה ההגנתי והאפור של הנבחרת, למרות הישגיה.

את משחקי מוקדמות המונדיאל 2006 סיים גרנט ללא אף הפסד, הישג חסר תקדים למאמן נבחרת, על אף שבהגרלת הבתים הנבחרת דורגה רק בדרג הרביעי, מתחת לצרפת, שווייץ ואירלנד. הנבחרת סיימה שלישית בבית שלה כאשר היא מדורגת מתחת לשווייץ בשל הפרש שערים, מה שמנע ממנה להגיע למשחקי ההצלבה ולמונדיאל.

שלמה שרף ואבי רצון ביקרו את גרנט לאורך הקמפיין. בסוף הקמפיין הותקף גרנט בחריפות על רקע התנהלותו התקשורתית ויחסו לשחקנים על ידי חלוץ הנבחרת פיני בלילי, שהודיע על פרישה מהנבחרת כל עוד גרנט מאמן אותה‏[5], ומיד לאחר מכן על ידי אייל ברקוביץ' שאף הציע את עצמו כחלופה לגרנט{‏[6]. בעקבות הביקורת השלילית עליו ומחול השדים סביב מינויו או אי מינויו לקדנציה נוספת, הודיע גרנט ב-26 באוקטובר 2005 על התפטרותו מאימון הנבחרת, בה היה למעשה חתום עד יוני 2006. דרור קשטן הוחתם במקומו.

על רקע תדמיתו המצליחנית והמזל הגדול שהיה לכאורה מנת חלקו במהלך הקריירה שלו כמאמן הנבחרת, נוצר בתקשורת הספורט הישראלית הביטוי החצי-הומוריסטי "התחת של אברם"‏[7]. בין המשחקים להם נקשר הביטוי הוא למשל משחק החוץ מול שווייץ שהסתיים בשוויון 1-1 כתוצאה משער מפתיע של המגן אדורם קייסי, שלא הרבה לכבוש בנבחרת, שער אחר של אבי יחיאל נגד אירלנד, בנגיחה ממרחק רב, ומספר שערים ממש בשניות הסיום.

קריירה באירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע והתקופה בפורטסמות'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 החליט לב לבייב, אשר היה מצוי בתהליכי רכישה של הפועל תל אביב, למנות את גרנט למאמן הקבוצה, והאחרון קיבל את ההצעה. לבסוף לא רכש לבייב את הקבוצה וגרנט לא מונה למאמן הפועל תל אביב, אך קיבל במלואו את השכר אשר הובטח לו בעת שנבחר לתפקיד. לאחר מכן נפגש גרנט עם ארקדי גאידמק בנוגע לאפשרות שיאמן את בית"ר ירושלים, אך המעבר לא יצא לפועל בעקבות החלטתו של גרנט להעתיק את הקריירה שלו לאנגליה.

בסוף יוני 2006 מונה גרנט על ידי אלכסנדר גאידמק לתפקיד מנהלה הטכני של קבוצת פורטסמות' מהפרמייר ליג, שאותה אימן הארי רדנאפ. גרנט החזיק בתפקיד זה במשך שנה. מתקופה זו זכורה הצהרתו של הקשר הקונגולזי של הקבוצה דאז, לומאנה לואה לואה, על כך שעידודו ותמיכתו הרגשית של גרנט היו אלה ששיכנעו אותו שלא לפרוש ממשחק בעקבות מותו של בנו מדלקת ריאות[8].

צ'לסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

2007: המינוי ותחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנט במהלך המשחק בין צ'לסי למידלסבורו ב-20 באוקטובר 2007

ב-8 ביולי 2007 עבר גרנט לקבוצת הצמרת האנגלית צ'לסי, בתור מנהל מקצועי וחבר בדירקטוריון. פרשנים טענו שהמינוי נבע בין השאר מקשריו הטובים עם רומן אברמוביץ'. ב-20 בספטמבר, ולאחר החלטה הדדית פתאומית על סיום דרכו של ז'וזה מוריניו כמאמן הקבוצה, מונה גרנט לתפקיד המנג'ר כאשר סטיב קלארק שומר על תפקידו כעוזר המאמן. המינוי נחשב לסנסציה, בעקבות המוניטין הגדול לו זכה מוריניו באנגליה (כך למשל הוצע לו לאמן את נבחרת אנגליה מיד עם עזיבתו את צ'לסי), לעומת אלמוניותו היחסית של גרנט, הישראלי הראשון שזכה לאמן קבוצה אנגלית, שאף לא הוסמך רשמית עד אז למאמן על ידי אופ"א.

אברהם גרנט כמאמן צ'לסי

מינויו של גרנט התקבל בתגובות מעורבות ברחבי העולם בכלל ובאנגליה ובישראל בפרט. חלק מהתגובות היללו אותו כהישג נדיר לכדורגל הישראלי, בעוד שאחרות טענו שהמינוי נעשה על רקע קשרי החברות של גרנט עם אברמוביץ', טענה שנשללה על ידי הנהלת הקבוצה. אייל ברקוביץ' כינה את הדרך בה גרנט קיבל את התפקיד כ"מגעילה, חתרנית, חסרת כל כבוד וידועה מראש"‏[9]. בעקבות המינוי החמיאו מאמני הפרמייר ליג ארסן ונגר[10] וסוון גוראן אריקסון[11] לגרנט בראיונות שונים כשכינו אותו מאמן מוכשר ובעל ניסיון.

חלק מאוהדי צ'לסי התנגדו במופגן למינויו של המאמן החדש על ידי הנפת כרזות ביציע שעליהן נכתב "מוריניו - המיוחד" (כינוי אותו העניקו האוהדים למוריניו) ושירת שמו של מוריניו. במשחקיו הראשונים בצ'לסי הופנו כנגד גרנט קריאות גזעניות מצד חלק מאוהדי הקבוצה, והנהלת הקבוצה גינתה את התופעה וטענה כי היא מכתימה את שמו הטוב של חלק הארי של אוהדי צ'לסי. מספר שחקני צ'לסי טענו בעילום שם כי שיטותיו של המאמן "מפגרות אחר התקופה ב-25 שנה", שלקבוצה מגיע מאמן ברמה גבוהה יותר, ושהקבוצה תסבול בגללו במשחקיה מול יריבות חזקות‏[12].

ב-3 באוקטובר, במשחקו הראשון במסגרת ליגת האלופות כמאמן, הוביל גרנט את צ'לסי לניצחון חוץ 2-1 על ולנסיה באצטדיון מסטאייה. בכך שחזר גרנט את ניצחונה של צ'לסי בוולנסיה באותה תוצאה שישה חודשים קודם לכן, במסגרת רבע גמר ליגת האלופות, שנחשב בעיני רבים לניצחונו הגדול ביותר של ז'וזה מוריניו עם הקבוצה‏[13]. בתחילת דרכו בקבוצה השיג גרנט רצף של 16 משחקים ללא הפסד שכלל רצף של 7 ניצחונות, כולל ניצחון בתוצאה נדירה של 0-6 על מנצ'סטר סיטי. בעקבות השיפור ביכולתה של צ'לסי, שפתחה את עונת 2007/2008 בתוצאות לא טובות, הוחתם גרנט ב-14 בדצמבר על חוזה ל-4 שנים נוספות בקבוצה.

2008: מאבקי סוף העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2008 צירף גרנט אל צ'לסי את ניקולא אנלקה, ברניסלב איבנוביץ' ופרנקו די סנטו. בפברואר הוביל גרנט את הקבוצה לגמר גביע הליגה שם היא הפסידה לטוטנהאם הוטספר. ב-20 בפברואר הוא קיבל ממקור בלתי ידוע איום ברצח על רקע אנטישמי[14]. במרץ הודחה הקבוצה מגביע ה-FA בשלב רבע הגמר לאחר הפסד לבארנסלי.

בלם נבחרת ישראל טל בן-חיים, שהובא לצ'לסי על ידי מוריניו ופתח בקביעות בהרכב הראשון בתקופה בה ג'ון טרי וריקרדו קרבליו היו פצועים, הפך תחת שרביטו של גרנט לשחקן ספסל. באפריל הוא התבטא בחריפות כנגד גרנט ("אם הייתי יודע שגרנט יאמן את צ'לסי לא הייתי מגיע. באתי רק בגלל מוריניו. ידעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה שגרנט יגיע לצ'לסי") ונקנס על ידי הנהלת הקבוצה ב-80,000 ליש"ט‏[15].

ב-30 באפריל הוביל גרנט את צ'לסי לראשונה בתולדותיה לגמר ליגת האלופות, בעקבות ניצחון 2-3 בסטמפורד ברידג' על ליברפול. הניצחון הושג לאחר ניצחונה של צ'לסי על מנצ'סטר יונייטד באפריל בתוצאה 1-2 שהוביל לשוויון בנקודות בין הקבוצות בראש הטבלה שני מחזורים לקראת סיום העונה, וכן ניצחון 1-2 על ארסנל במרץ, שהוציא את ארסנל מן המאבק על האליפות. שרשרת זו של ניצחונות במאבקים מכריעים מול קבוצות הצמרת, גרמה לשינוי גדול לטובה ביחסיהם של אוהדי צ'לסי והתקשורת האנגלית כלפי גרנט.

גרנט הוכתר כ"מנג'ר החודש של הפרמייר ליג" של חודש אפריל, מה שנחשב להישג גדול עבור מאמן בעונתו הראשונה בליגה. בחודש מאי, צ'לסי סיימה לבסוף את העונה במקום השני, בדומה לעונה הקודמת. בגמר ליגת האלופות, שנערך ב-21 במאי באצטדיון לוז'ניקי שבמוסקבה הפסידה צ'לסי למנצ'סטר יונייטד 6-5 בפנדלים, לאחר תיקו 1-1 בתום ההארכה. גרנט התגאה לאחר המשחק בהישג הקבוצה, שהייתה רחוקה מרחק בעיטת פנדל מוצלחת אחת מזכייה ראשונה בליגת האלופות, אך גם הביע עצב‏[16].

ב-24 במאי, שלושה ימים לאחר ההפסד בגמר ליגת האלופות, פוטר גרנט ממשרת מאמן צ'לסי. הוא גילה מאוחר יותר שסירב להצעה להישאר בקבוצה בתפקידו הקודם כמנהל מקצועי. צ'לסי לא הפסידה תחת שרביטו של גרנט אף משחק ביתי בפרמייר ליג, בדומה לתקופה בה אומנה הקבוצה בידי מוריניו.

החזרה לפורטסמות'[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2009 מונה גרנט לקדנציה נוספת כמנהל המקצועי של פורטסמות', אך בעקבות פתיחת העונה הגרועה של הקבוצה (7 נקודות מ-13 משחקים), פוטר מאמנה פול הארט וגרנט מונה במקומו‏[17], במטרה להשאיר אותה בפרמייר ליג. אולם גם תחת הנהגתו של גרנט הקבוצה כשלה במשחקיה, סיימה את העונה במקום האחרון בטבלה וירדה לליגת המשנה, הפוטבול ליג צ'מפיונשיפ. במקביל נתקלה פומפי בבעיות כלכליות. על אף האכזבות בליגה, גרנט הצליח להוביל הקבוצה עד לגמר גביע ה-FA, בו הפסידה 1-0 ל|צ'לסי.

2010: ווסטהאם יונייטד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנט מעניק חתימות לאחר המשחק בין ווסטהם לבולטון ב-21 באוגוסט 2010

בקיץ 2010 חתם גרנט על חוזה לארבע שנים בקבוצת וסטהאם יונייטד ובכך, לראשונה בקריירת האימון שלו בפרמייר ליג, קיבל הזדמנות לאמן קבוצה טרם תחילת העונה. אולם, קבוצתו של גרנט הצליחה להשיג רק שני ניצחונות בשמונה עשר המשחקים הראשונים של העונה, ומצאה את עצמה לקראת מחזור משחקי חג המולד במקום האחרון בטבלה, ובסכנת ירידה לליגה השנייה, כשבמאזנה שלוש עשרה נקודות בלבד. גם בהמשך העונה הוסיפה קבוצתו של גרנט לדשדש בתחתית הטבלה כשסכנת הירידה לליגה השנייה מרחפת מעליה ללא הפוגה. היכולת הנמוכה של וסטהאם נזקפה במידה רבה לחובתו של גרנט, וגרמה לביקורת נוקבת מצד פרשני הספורט בקשר ליכולות האימון שלו, כמו גם לזלזול בהחלטותיו המקצועיות. ביקורות אלו לוו לא אחת בקריאות לפיטוריו המיידיים‏[18][19][20]. בסיום העונה לא הצליח גרנט להשאיר את הקבוצה בפרמייר ליג. הקבוצה נשרה לליגת המשנה, וגרנט פוטר מתפקידו‏[21][22].

2012: פרטיזן בלגרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בינואר 2012 מונה גרנט לאימון פרטיזן בלגרד מליגת העל הסרבית[23] לאחר פיטוריו של המאמן אלכסנדר סטנוייביץ' שהסתכסך עם הנהלת בלגרד. גרנט קיבל את הקבוצה במקום הראשון וביתרון של 10 נקודות אל מול סגניתה, והצליח להבטיח את האליפות שלושה מחזורים לסיום העונה‏[24]. במאי 2012 התפטר מתפקידו.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרנט בשנת 2012

אברהם גרנט נשוי לצופית גרנט, אשת טלוויזיה ישראלית. לזוג בן ובת.

אביו, מאיר גרנט, נולד בפולין וגורש לסיביר במהלך מלחמת העולם השנייה. מאיר נאלץ לכרות במו ידיו את קבריהם של אביו ושל חמישה מאחיו שנספו בשואה[25]. במהלך גמר גביע הליגה באצטדיון ומבלי נשמעו קריאות אנטישמיות מצד אוהדי צ'לסי כלפי אברהם גרנט, על אף הימצאותו של אביו ניצול השואה ביציע‏[26]. במהלך משחק חצי גמר ליגת האלופות מול ליברפול, שהתקיים ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, ענד אברהם על זרועו סרט שחור שעליו טלאי צהוב, דבר שגרר תגובות חיוביות רבות מאישי ספורט ומאישי ציבור בישראל ובתקשורת האנגלית‏[27].

מקורבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם גרנט נחשב למקורב למספר בעלי הון ובהם רומן אברמוביץ', הבעלים היהודי של צ'לסי, שיחסיו עימו החלו בתקופת היותו של גרנט מאמן הנבחרת, ונמשכו בעת שאברמוביץ' התעניין במהלך רכישת הפועל תל אביב תוך מינוי גרנט למאמן הקבוצה.

בנוסף, גרנט נחשב לחבר ילדות קרוב של המיליארדר הישראלי קובי מימון, ובעבר אף הואשם בניסיון לסייע למימון להתחמק מתביעת ענק נגדו בפרשת קווי אשראי לישראל.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל פתח תקווה
מכבי תל אביב
מכבי חיפה
פרטיזן בלגרד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם גרנט: הלחץ עכשיו על מנצ'סטר יונייטד, באתר ONE‏, 05 במאי 2008
  2. ^ גרנט: על הצעירים להעביר את הסיפור הנורא, באתר nrg‏, 1 במאי 2008
  3. ^ ‫אשר גולדברג, אולי הוא שוב נותן אמון בצעירים, באתר וואלה!, 20 בנובמבר 2002‬
  4. ^ מסתערים על קפריסין עם וידאו ומחשב, באתר וואלה! ספורט
  5. ^ עודד שלו וגור מוטולה, פיני בלילי: לא אשחק בנבחרת כל עוד גרנט מאמן, באתר ynet‏, 11 באוקטובר 2005
  6. ^ ‫עודד שלו, ברקוביץ' ביקר את גרנט ונשאר מחוץ להרכב מכבי, באתר ynet‏, 21 באוקטובר 2005}‬
  7. ^ עמדנו נכון על המגרש, מאת יאיר קטן, יהודה ספרא, מיקי אונהוז, דני טנקל, עיתון תל אביב
  8. ^ גרנט הציל לי את הקריירה, אומר כוכב פומפיי לשעבר לואה לואה, הדיילי מייל
  9. ^ ברקוביץ': מי זה גרנט שידיח את מוריניו הגדול?, באתר One
  10. ^ ארסן ונגר: אברהם גרנט הוא מאמן מאוד מוכשר, באתר One
  11. ^ ynet, גרנט: "אני אקבל את ההחלטות בצ'לסי", באתר ynet‏, 21 בספטמבר 2007
  12. ^ שחקני צ'לסי: גרנט 'לא מספיק טוב', הגארדיאן (באנגלית)
  13. ^ אברהם גרנט: זה נחמד להיות בראש הטבלה, באתר One
  14. ^ אופירה אסייג, ‏אברהם גרנט: לכל הדואגים לי, אני בסדר גמור, באתר ONE‏, 20 בפברואר 2008
  15. ^ בן חיים פתח פה על גרנט, העונש 80 אלף ליש"ט, באתר ONE‏, 17 באפריל 2008‬
  16. ^ ‫עודד שלו, מוסקבה, אברהם גרנט: "גאה במה שעשינו, אבל גם עצוב", באתר ynet‏, 22 במאי 2008‬
  17. ^ הארט פוטר, אברהם גרנט יאמן את פורטסמות', באתר ONE‏, 24 בנובמבר 2009
  18. ^ ‫העיר, חיים ברעם, אברם גרנט, עוכר השלווה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010‬
  19. ^ ‫שאול אדר, אפטון פארק, פרמייר ליג: יש כבר מי שסופר את הדקות לאברהם גרנט, באתר הארץ, 16 בינואר 2011‬
  20. ^ ‫רועי פרייס, מצטערים, נכשלת במילוי תפקידך, באתר וואלה!, 23 באפריל 2011‬
  21. ^ ווסטהאם ירדה, גרנט מיד פוטר: היום העצוב ביותר בקריירה שלי באתר ערוץ הספורט
  22. ^ פטיש בראש: אברהם גרנט פוטר מווסטהאם, באתר ynet‏, 15 במאי 2011
  23. ^ עכשיו זה רשמי: גרנט הוא מאמן פרטיזן בלגרד, באתר ONE‏, 13 בינואר 2012
  24. ^ מערכת וואלה! ספורט, רשמית: אברהם גרנט ופרטיזן בלגרד זכו באליפות סרביה, באתר וואלה!, 29 באפריל 2012
  25. ^ ‫ynet, אל תחמיצו: ראיון עם אביו ניצול השואה של גרנט, באתר ynet‏, 12 בינואר 2008‬
  26. ^ ‫יעקב זיו, קריאות אנטישמיות נגד גרנט בוומבלי, באתר nrg‏, 28 בפברואר 2008‬
  27. ^ ‫אסף אוני, הארץ, שירות "", הטלאי הצהוב של גרנט כיכב בעיתוני בריטניה, באתר הארץ, 30 באפריל 2008‬


מאמני נבחרת ישראל בכדורגל (סדר כרונולוגי)

שמעון "לומק" רוטנר (1934) • אגון פולק (1938) • אגון פולק (1948 - 1949) • לאיוש הס (1949 - 1950) • ולדיסלאב סקאלי (1950) • ג'רי בית הלוי (1953 - 1954) • ג'ק גיבונס (1956 - 1958) • משה וארון (1958 - 1959) • גיולה מאנדי (1959 - 1963) • ג'ורג' איינסלי (1963 - 1964) • יוסף מרימוביץ' (1964 - 1965) • מילובן צ'יריץ' (1965 - 1968) • עמנואל שפר (1968 - 1971) • אדמונד שמילוביץ' (1971 - 1973) • דוד שווייצר (1973 - 1978) • עמנואל שפר (1978 - 1980) • ג'ק מנסל (1980 - 1982) • יוסף מרימוביץ' (1982 - 1986) • מיליינקו מיחיץ' (1986 - 1988) • יצחק שניאור ויעקב גרונדמן (1988 - 1992) • שלמה שרף (1992 - 2000) • ריצ'רד נילסן (2000 - 2002) • אברהם גרנט (2002 - 2006) • דרור קשטן (2006 - 2010) • לואיס פרננדס (2010 - 2011) • אלי גוטמן (2011 - הווה)