אברהם הכהן מקליסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אברהם הכהן מקליסק (נפטר ד' בשבט ה'תק"ע (1810)), היה מתלמידי המגיד ממזריטש וממנהיגי עליית החסידים לארץ ישראל בשנת תקל"ז (1777). משנת תקמ"ח (1788), לאחר פטירת הרב מנחם מנדל מוויטבסק עמד בראש היישוב החסידי בארץ ישראל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה הליטאית קאליסק (Kaliska) לרבי אלכסנדר. בנעוריו התפרסם כעילוי והיה מתלמידיו הגדולים והמפורסמים ביותר של הגאון מווילנא. מאוחר יותר התקרב לרבי דב בער, 'המגיד ממזריטש', והפך לחסידו הנלהב. סביבו התרכזו חסידים רבים שדבקו בדרכו שהתאפיינה בהתלהבות גדולה ובדבקות עילאית. התנהגותם החריגה של חסידיו עוררה תמיהה והתנגדות עזה מצד הסובבים אותם, גויים ויהודים. לימים, טען רבי שניאור זלמן מלאדי שהתנהגות הפראית של חסידיו הייתה בין הגורמים לחרמות שהוטלו על החסידים בליטא‏[1]. במסורת חב"ד קיים עד היום פתגם חציו ביידיש וחציו ברוסית ביחס לחסידי הקאליסקער ובו מכנים אותם "חסידי טלק".

נשא לאישה את רוחמה אחותו של המגיד ממזריטש‏[2] ואלמנתו של ר' נח אלטשולר (בנה הוא שלום שכנא אלטשולר, חתנו של רבי שניאור זלמן מליאדי (האדמו"ר הזקן) - מייסד חסידות חב"ד, ואביו של רבי מנחם מנדל שניאורסון (צמח צדק) האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד). בשנת תקל"ז (1777) הצטרף לשיירת העולים בראשות חברו־רבו רבי מנחם מנדל מוויטבסק ועמד לימינו בהנהגת השיירה הגדולה. את חתימתו ניתן למצוא על רוב האגרות שנשלחו לחוץ לארץ מצורפת לחתימת ידו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק. רבי אברהם נשאר בצפת גם לאחר שנת תקמ"א (1781) בה נאלצו החסידים לעזוב את העיר ולעבור לטבריה. הוא עצמו הצטרף לחסידים בטבריה רק כעבור שנתיים. בטבריה ייסד בית מדרש עצמאי, אף כי היחסים בין שני המנהיגים היו ידידותיים.

אגרת מרבי אברהם מקליסק

"זאת אשיב אל לבי להשיב מפני הכבוד לכל שואל ומבקש לשכון כבוד בארץ הקדושה, מודעא רבה לידע ולהודיע את הארץ מה היא: אמרו רבותינו ז"ל במדרש שוחר טוב, בפסוק רצית ה' את ארצך וכו'. הקדוש ברוך הוא הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה את מעשיה. הנה כמה היפוכים וגלגולים ומאורעות עידן ועידנין יחלפו על כל אחד מבאי הארץ עד כי מתדייר ליה בה ורצה את עפרה ואת עפרה יחונן ואוהב חורבות שבארץ-ישראל מפלטין שבחוץ לארץ, ופת חריבה וכו' וכיוצא בהם. ולא לקלים המרוץ, לא יום ולא יומיים, לא חודש ולא שנה, כי אם ברבות השנים, עד יעברו ימי הקליטה, קולטתו בחיים, ישב עולם לפני אלוקים, כמה שכתוב: איש ואיש יולד בה, רצה לומר: כל הבא אל הקודש צריך מחדש עיבור ויניקה וקטנות וכו' עד פנים בפנים יראה פני הארץ ונפשו קשורה בנפשה..."

כהנא, חיבת הארץ, עמ' סט

לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק בשנת תקמ"ח (1788) עמד רבי אברהם מקליסק בראש עדת החסידים בארץ ישראל. כמנהיג היישוב החסידי בארץ ישראל זכה להערכה רבה מצד מנהיגי החסידות במזרח אירופה. באגרת ששלח רבי שניאור זלמן מלאדי לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוויטבסק הוא מזכיר בהערצה את "הרב הקדוש אדמו"ר מורינו אברהם הכהן הגדול שיחיה, הממלא מקום קדושת רבינו הקדוש זלה"ה בחכמה וביראה".‏[3] במשך 22 שנים היה רבי אברהם מקליסק המנהיג המוכתר של היישוב ועשה רבות להרחבתו ולביסוסו. מכתביו הרבים שנשתמרו מספקים תמונה ברורה של חיי היישוב החסידי בטבריה בתקופתו. במכתביו המריץ את חסידי חוץ לארץ לתמוך באחיהם בארץ ישראל והיה בין מקימי קופת מעות ארץ הקודש, ואף הדריכם הדרכה רוחנית.

בראשית המאה ה-19, בעקבות יציאתו לאור של ספר התניא, פרצה מחלוקת עזה בינו בין לבין ידידו ותומכו, רבי שניאור זלמן מלאדי מחבר הספר. רבי אברהם מקליסק טען כנגד החיבור שהוא סוטה מדרכה המקורית של תנועת החסידות. לדבריו סטה רבי שניאור זלמן מדרך ההנהגה שסללו "רבותינו" - כלומר המגיד ממזריטש ורבי מנחם מנדל מוויטבסק "שהיו נשמרים ונזהרים מאוד בדבריהם שלא להשמיע לרוב החסידים ורובם ככולם, כי אם בדרך מוסר ולהכניסם בברית אמונת חכמים". הוא סבר שאת הנהגת כלל החסידים יש לבסס על 'אמונת חכמים' ועל יראת שמיים פשוטה, בעוד שאת העיסוק ברזי תורה, אותם חשף רבי שניאור זלמן בספרו, יש להגביל לבני עלייה.

המחלוקת שפרצה לאחר הדפסת הספר בשנת תקנ"ז (1797) הלכה והסתעפה, ובמשך השנים היו מעורבים בה גדולי אדמו"רי החסידות באותה העת. אל רבי אברהם הצטרפו רבי ברוך ממז'יבוז' ורבי אשר מסטולין ואילו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב תמך ברבי שניאור זלמן. גם רבי נחמן מברסלב ניסה להשכין שלום בין הצדדים בזמן ביקורו בארץ ישראל בשנת תקנ"ט (1799)‏[4]. בעקבות המחלוקת עברו כ-15 משפחות מחסידי רבי שניאור זלמן מלאדי מטבריה לחברון, וייסדו את היישוב החב"די בעיר.‏[5]

נראה שבמשך השנים סבל רבי אברהם מאסונות שונים שפגעו בבני משפחתו‏[6]. רבי אברהם הכהן מקליסק נפטר בד' בשבט ה'תק"ע (1810) ונטמן בבית העלמין בטבריה. על מצבתו נכתב: "פה נטמן אדמו"ר הרב הגדול והקדוש כמוהר"ר אברהם במו"ה אלכסנדר כהן לאל עליון".

המחלוקת הייתה מלווה גם במחלוקת בעניני גיוס הכספים מחו"ל לטובת יהודי ארץ ישראל. כאשר מתחילת העליה היה הרש"ז אחראי על גיוס והעברת הכספים, ואילו במהלך המחלוקת בינו לרבי אברהם מקלאסיק, רבי אברהם ניסה לארגן שגיוס הכספים יהיה אצל אחראים מטעמו (והצליח רק חלקית)‏[7].

כתביו ומכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונטרס שחיבר חסד לאברהם נדפס בסוף הספר 'חסד לאברהם' לרבי אברהם המלאך ובמהדורות נוספות. אגרות יחידות ומקובצות הודפסו במקומות רבים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אגרות קודש, אגרת נ"א, עמ' קכ"ה-קכ"ו (אגרת ששלח לרבי אברהם מקליסק), במהדורת תשע"ב אגרת פ"ט עמ' שמ"ד-שמ"ה.
  2. ^ ר' פנחס קצנלסון שמע את זה מפי לאה בת ר' אשר טשרנוליבר, בן אסתר הדס בת ר' שלום שכנא אלטשולר בזוו"ש, והוא סיפר את זה לר' מנחם מנדל שניאורסון האדמו"ר האחרון של חסידות חבד. קונטרס צדי"ק למלך ח"ז עמ' 363.
  3. ^ אגרת הקודש, פרק כ"ז. אגרות בעל התניא ובני דורו, אגרת כ"ד,
  4. ^ שבחי הר"ן, סימן כ'. חיי מוהר"ן סימן ט
  5. ^ ראו גם: ח' שטימן כ"ץ, ראשיתן של עליות החסידים, יד בן צבי, עמ' 111
  6. ^ ראשיתן של עליות החסידים, עמ' 46
  7. ^ פרופ' עמנואל אטקס "בעל התניא"(ספר) בפרק "צדיקים כבני אדם"