אברהם וולפנזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי אברהם וואלפאנזאן (וולפנזון) (נולד ה'תקס"ד - תרט"ו) הדיין ראשון של עדת הפרושים בארץ ישראל ובית דינו שכן בעיר צפת. נכלל בין עדת הפרושים, ממקימי היישוב העברי בארץ ישראל.

נולד בעיירה שקלוב שבבלארוס, לפי גרסה אחת בשנת תקמ"ג (1783), ולפי המחקר המודרני - 1799 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1849) או בשנת 1804 (לפי נתוני מפקד מונטיפיורי משנת 1839). בן לזאב, ממשפחתו של רבי שמריהו לוריא שהיה מעשירי רוסיה.

הלך לעולמו בשנת תרט"ו - 1854. נטמן בשיפולי הר הזיתים בקרבת יד אבשלום בבית העלמין הישן המשותף לעדה האשכנזית והספרדית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנישואיו הראשונים עם בתיה ברינא נולדו לו שלושה בנים ובת. שני בניו נהרגו עקב ברעש בצפת והוא נשאר עם בנו זאב ובתו פייגה טויבה.

זאב, שגם הוא היה לשד"ר וגדול בתורה, גר כל ימי חייו במאה שערים עם אשתו רבקה. לימים ביתם נישאה לנינו של הגר"א אלעזר לנדא.

בנם אליהו נולד ב-1873 בירושלים. נכדו הוא משה (מוסה) אשד ממגלי דרך בורמה לירושלים ב-1948. פייגה טובה נישאה לרבי שניאור זלמן‏[1] נכדו של רבי משה שניאורי ונינו של בעל התניא. מנישואיו השניים עם גברת שיינדל נולדו לו בת ובן: אסתר-מלכה ויהושע. בתו נישאה לרב יעקב גולדמן ובנו נישא לסימה גיטל.

עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד אחרי נישואיו לבתיה בריינא הקים את תנועת "חזון ציון" שהייתה הרוח החיה של הגר"א. כל תלמידי התנועה היו ממדינת ריסין ממוהילוב והמחוזות הסמוכין: הרב הלל ריבלין, רב מנדיל, רב ישראל משקלוב (שהיה בן דודו), רבי סעדיה, רב זלמן דקטור לוריא. קודם לעלייתו, עלתה שיירה גדולה שמנתה שבעים איש, ביניהם ר' אברהם אשתו ועוד שתי משפחות. זאת נעשתה במטרה להכין את א"י להתיישבות. בשנת 1808 יצא מהעיר שקלוב בה שירת ברבנות, למסע ארוך ומייגע. 13 חודשים היה הרב וולפסון במסע.

ירושלים, שהייתה עיר מלאה במחלות, לא יכולה הייתה לקלוט את העולים ולכן הם השתקעו בצפת יחד עם כל 70 המשפחות שעלו אחריהם. צפת הפכה ליישוב יהודי גדול אליה נהרו רוב השיירות של הפרושים. בעיר נוסדו לא רק בתי דין ובתי כנסת אלא גם ישיבה גדולה שבראשה עמד ר' ישראל (אשכנזי) משקלוב בעל פאת השולחן. רק לאחר הרעש בצפת, בשנת 1837 כשהחלו היהודים לנהור אל עבר ירושלים, יבשו את הביצות.

השכנת שלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשלושים שנה לפני עליית הפרושים ארצה עלתה קבוצה קטנה של חסידים שהתיישבה בצפת, הפרושים שרצו להשתלט על דעת הציבור בארץ לבל ילכו אחרי החסידות הגיעו בהמוניהם, אלא במקום שהמחלוקת בין המתנגדים לחסידים תגדל היא הפכה לשלום וחברות קרובה. בזה ר' אברהם היה הגורם העיקרי, הוא לא רק נאם ודיבר על אחדות העם אלא עשה מעשה גדול השיא את בתו טיבא פייגא לנכדו של בעל התניא ר' שניאור זלמן שניאורסון בירושלים, ולאחר-מכן באו כל עם ישראל היושב בציון לאחדות. השפעתה הייתה גדולה גם על היהודים בגולה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה מורגנשטרן, "מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי משפחות ריינס וולפינזון, רלב"ג רובלר ושפירה" בתוך גאולה בדרך הטבע: תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות, מהדורה שנייה ומורחבת, הוצאת מאור, ירושלים, תשנ"ז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ ישראל קלויזנר, שניאור זלמן היה מחבר ומוציא לאור של כתבי יד רבים של הספרות הרבנית והקבלה, הייתה לו הבנה רבה בדיוקי נוסחאות וגרסאות ורכש את ספרייתו התורנית העשירה של הרב החיד"א.