אברהם יהושע השל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם יהושע השל
Abraham Heschel with MLK.jpg
הרב אברהם יהושע השל (משמאל) וד"ר מרטין לותר קינג, 1965
תאריך לידה לועזי 11 בינואר 1907
תאריך פטירה לועזי 23 בדצמבר 1972 (בגיל 65)
השתייכות יהדות קונסרבטיבית
נושאים שבהם עסק חסידות, פילוסופיה יהודית, קבלה, אקזיסטנציאליזם, עם ישראל, חינוך
רבותיו הרב מנחם זמבה
תלמידיו הרבנים דוד הרטמן, פינחס פלאי ופרופ' אנדרה נהר

אברהם יהושע הֶשליידיש: העשל; ובאנגלית: Abraham Joshua Heschel) (כ"ה בטבת ה'תרס"ז - י"ח בטבת ה'תשל"ג, 11 בינואר 1907 - 23 בדצמבר 1972), מההוגים החשובים של המחשבה היהודית הקונסרבטיבית של יהדות ארצות הברית במחצית השנייה של מאה ה-20. חוקר מחשבת ישראל ופילוסוף.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השל נולד בשנת 1907 בוורשה, לרב משה מרדכי אדמו"ר ממז'יבוז', נצר למשפחת רבנים חסידיים מיוחסת – מצד אביו היה צאצא של רבי אברהם יהושע השל מאפטא (ה"אוהב ישראל") ומצד אמו - של הבעל שם טוב[1] ושל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב[דרוש מקור]. הבן הצעיר מבין שישה ילדים. כשהיה בן עשר התייתם מאביו ועבר לחסותו החינוכית של דודו, רבי אלתר פרלוב, הרבי מנובומינסק. לפני שמלאו לו 16 שנה קיבל סמיכה מרבי מנחם זמבה. בעקבות כישלון שידוך עם בת דודו נשלח השל לאבחון פסיכותרפי אצל פישל שניאורסון, אשר אמר שהשל זקוק לאווירה פתוחה יותר, ואמו הסכימה שיישלח ללמוד בברלין.

כדי להתקבל לאוניברסיטה, השל היה צריך ללמוד קודם לכן בגימנסיה מוכרת ולקבל תעודת בגרות. בגיל 18, החל ללמוד בגימנסיה הריאלית היהודית-חילונית בניהולו של לייב טוּרבּוֹביץ' בוילנה, ובמקביל הצטרף לקבוצת משוררים והחל לפרסם שירים. בגיל 20 נרשם ללימודי פילוסופיה, היסטוריה של האומנות ופילולוגיה שמית באוניברסיטת ברלין.

בברלין, הצטרף השל לבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות, מוסד ליברלי שבו לימדו באותה תקופה חנוך אלבק, ליאו בק, יוליוס גוטמן ואחרים. שם החל לעבוד על הדוקטורט שלו בנושא הנבואה, וזכה בסמיכה רבנית נוספת מטעם מוסד זה. עד מהרה הפך גם השל לאחד המורים לתלמוד במוסד. בנובמבר 1936 הציע לו ידידו הקרוב מרטין בובר, למלא את מקומו כמנהל הסמינר היהודי בפרנקפורט.

בסוף אוקטובר 1938 נעצר השל על ידי הנאצים וגורש לפולין במסגרת גירוש זבונשין. הגיע לוורשה, שם לימד במכון למדעי היהדות. ביולי 1939, כחודש וחצי לפני פלישת גרמניה לפולין, עקר ללונדון ובמרץ 1940 היגר לארצות הברית, שם קיבל את פניו קרוב משפחתו האדמו"ר מבויאן, שאשתו הייתה בת דודתו. בארצות הברית החל השל את דרכו בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי.

השל לא היה מרוצה מהזלזול במצוות המעשיות שמצא בבית המדרש הרפורמי. בשנת 1945 הוא עבר ללמד בבית המדרש לרבנים של התנועה הקונסרבטיבית (JTS) והחל לשמש כפרופסור לאתיקה יהודית וקבלה. השל החזיק בתפקיד זה עד לסוף ימיו, אף שסבל מביקורת ראשי המוסד על דרכו החסידית ומעורבותו החברתית.

השל נישא לפסנתרנית סילביה שטראוס ב-10 בדצמבר 1946, בלוס אנג'לס. נולדה להם בת אחת, שושנה (סוזנה), שהייתה לחוקרת יהדות, הוציאה מחדש את כתבי אביה ומשמשת כיום פרופסור להיסטוריה בקולג' דרטמות'.

בשנות ה-50 השל ביקש לעלות לישראל. שמואל אבידור הכהן, ידידו של השל, טען כי האוניברסיטה העברית סירבה לתת לו משרה בארץ, בהמלצתו של פרופ' אפרים אלימלך אורבך. לטענת ידידה אחרת, פרופ' רבקה הורביץ, מי שעמד למעשה מאחורי הסירוב היה פרופ' גרשום שלום, שאולי נעזר לשם כך באורבך, ומעמדו הרם גרם לכך שהשל לא התקבל בשום מוסד אקדמי בישראל.

במנהטן פועל בית ספר יהודי-פלורליסטי, הנושא את שמו של השל ומחנך ברוחו. ב-1997 נקרא על שמו "מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית" בישראל, העוסק בחינוך לתודעה אקולוגית. השל לא הרבה לעסוק בו, אבל לדברי מקימי המוסד הוא מתאים לרוחו. על שמו רחוב בחיפה.

הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השל התמחה בחסידות, פילוסופיה יהודית וקבלה, ועסק רבות בניסיון להחזיר את הפאתוס ומוסר הנביאים ליהדות ההלכתית. כתביו אינם מנוסחים בלשון פילוסופית אלא משלבים גם סגנון פיוטי. הוא אינו מרבה לצטט מקורות כסימוכין לדבריו, מעבר לחז"ל. הוא הרבה לבקר את האקדמיה על הקור והאדישות המאפיינים את יחסה לתחומים שברוח.

יש הרואים את השל כשייך לדור של הוגים יהודים בארצות הברית שחווה את הזוועות של מלחמת העולם השנייה, התייאש מהפילוסופיה ומהערכים המודרניים שיוצגו על ידי המדע והרציונליזם. בני דור זה החלו להראות סימנים של חזרה למסורת הדתית האותנטית. בהגותו, מנסה השל לשלב את היהדות שגדל עליה עם אלמנטים מודרניים מהפילוסופיה הקיומית שאותם ספג באקדמיה, כגון הפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל.

אחרים רואים את הגותו של השל כמהפכה רדיקלית יותר. לדעתם הוא מנסח באופן פילוסופי את רוח התנ"ך ואת הנבואה כעמידה לפני הסובייקט האלוהי. הגותו של השל עוסקת בדיאלוג שבין האל הטרנסצנדנטי, המתגלה בשאלות מוחלטות, ובין האדם המסוגל למענה ולתשובה. אף שהאדם כבר אינו עומד במרכז, ערכו עולה שכן הוא עומד במרכזה של האכפתיות האלוהית. בהגותו של השל משתלבות דתיות חריפה הנענית להתגלות האל ותביעה מוסרית מוחלטת לאכפתיות לאחר.

ספרו הראשון של השל ב-1933 היה ספר שירה ביידיש שעסק בזיקה בין האל ושמו המפורש לבין האנושות. הספר נוגע בסבל האנושי וביחסו של האל לאנושות הסובלת. גם הגותו בהמשך עוסקת במעמדו של האדם לפני האל. הוא מדגיש שלא רק האדם זקוק לאל אלא גם האל מחפש את האדם. אחת מהאמרות שאותן אהב לצטט מיוחסת לרבי מקוצק ואומרת כי אלוהים נמצא במקום אליו בני האדם נותנים לו להיכנס.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השל שאף להחזיר את הפתוס האלוהי והמוסר הנבואי אל מחוזות היהדות ההלכתית ורצה להשתמש בנביאי ישראל כדגם למהפך חברתי-סוציאלי בימינו.

התנועה לזכויות האזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

השל היה פעיל נלהב של התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. פעל למען השגת שוויון לשחורים באמריקה ורקם ידידות עמוקה עם מנהיג המאבק, מרטין לותר קינג. תמונה מפורסמת מ-1965, שבה נראה השל צועד יד ביד עם קינג בהפגנה הגדולה בסלמה, הפכה לסמל לשיתוף הפעולה האפשרי בין יהודים לשחורים בארצות הברית. השל אמר לאחר אותה הפגנה שחש כי רגליו הצועדות "מתפללות", כלומר מקיימות פעולה דתית. קינג נרצח באפריל 1968, ימים ספורים לפני שעמד לחגוג את ליל הסדר בביתו של השל. קינג עצמו אמר על השל: "אני חש שהרב השל הוא אחד האנשים הרלוונטיים לכל הזמנים, שניצבים תמיד בתובנה נבואית להדריך אותנו בימים קשים אלה"[2].

נגד מלחמת וייטנאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השל היה מתנגד חריף של מלחמת וייטנאם. הוא טען כי למד מנביאי ישראל את החובה המוסרית להיות אכפתי ללא גבול לסבלם של בני אנוש‏‏‏[3].

שיח בין-דתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השל פעל רבות לקידום דו-שיח ושיתוף פעולה בין-דתי, בעיקר יהודי-נוצרי, והשתתף בכנס ההיסטורי שעסק בנושא ב-1963. היה חבר קרוב של ההוגה הנוצרי, ריינהולד ניבור. ציטוט מפורסם של השל בנושא הוא גם כותרת לאחד מהספרים עליו: "אף דת איננה אי".

חיבורים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטורט של השל בגרמנית בחנה את תופעת הנבואה בישראל בקונטקסט הפסיכולוגי-פנומנולוגי. השל אינו עוסק בה בשאלת אמיתות תופעת הנבואה אלא מנתח אותה בהקשר של החוויה הנבואית. העבודה הפכה מאוחר יותר לספר בן שני כרכים באנגלית. במבוא לספר כותב השל שהוא חורג בו מגבולות הפנומנולוגיה. על תהליך כתיבת העבודה שלו, כתב השל: "ככל שהעמקתי לשקוע במחשבתם של הנביאים, כך הלך והתבהר לי ביתר תוקף המסר שעלה מחיי הנביאים: מבחינה מוסרית, אין גבול לאכפתיות שאדם מוכרח להרגיש כלפי סבלו של בן אנוש"[4]

השבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי מסה קצרה שבה מחפש השל אחר משמעות רוחנית עבור האדם בן ימינו במהות השבת ובהלכותיה הרבות. התזה המרכזית בספר עוסקת על חשיבות הקדושה שבזמן, ששיאה השבת, בניגוד לקדושת המרחב, אותה השל רואה כהקדשה אנושית. הספר תורגם לעברית על ידי יהודה יערי בשנת 1980. בשנת 2003 יצא בתרגום של אלכסנדר אבן-חן בסדרת "יהדות כאן ועכשיו" של ידיעות אחרונות, ובשנת 2012 במהדורה חדשה ומתוקנת.

תורה מן השמים באספקלריה של הדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבור זה נחשב בעיני רבים ליצירת המופת של השל, אך גם בוקרה בחריפות בעולם האקדמי. בשלושת הכרכים של הספר מנתח השל את שיטת חז"ל באגדה ובמחשבה בנושא "תורה מן השמים". הוא מוצא ברבי עקיבא וברבי ישמעאל ברי פלוגתא עקביים המייצגים עמדות מנוגדות לגבי אופי ההתגלות האלוקית, נבואה, והתפתחות תורה שבעל פה.

החיבור יצא במקורו בעברית. שני כרכים הופיעו בהוצאת שונצינו ב-1972 וכרך שלישי יצא לאחר מותו על ידי JTS בשנות ה-90. הרב גורדון טוקר הוציא תרגום לאנגלית של שלושת הכרכים בתוספת הערות, מבואות ואפילוג.

בספר הוטחה ביקורת רבה מכיוון האקדמיה והמחלקות לחקר התלמוד, בפרט זו של האוניברסיטה העברית בירושלים. נטען כי למרות חזותו האקדמית לכאורה, הספר אינו עומד בסטנדרטים של המחקר המקובל והשוו אותו לדרשות חסידיות. למרות הביקורת, הספר זכה לפופולריות וממשיך להוות מושא למחקר.

אלוהים מבקש את האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אלוהים מבקש את האדם: פילוסופיה של היהדות", נכתב כבן זוג לספר "האדם אינו לבד: פילוסופיה של הדת". בספר מנתח השל את תהליך הבשלת מחשבה דתית ראשונית אל אמונה שלמה ומבוססת. הוא בוחן דרכים שבהן יכול האדם למצוא את נוכחותו של אלוהים בעולם, ואת הפליאה העזה שהוא חש כשהוא פוגש אותו. השל מדגיש שגם האלוהים מבקש וצריך את האדם, שמצידו צריך רק לפתוח את הלב כדי לפגוש בו. חלקו הראשון של הספר - "אלוהים" - מבקש לחדור לתודעת האדם הדתי הניצב לפני נוכחות האל ולהצביע על תקפותה של האמונה בממשות האל. החלק השני - "התגלות" - מבקש לחדד את המשמעות והממשות של היות האדם לנביא ולגלות את נוכחות האל בתנ"ך. החלק השלישי - "מענה" - עוסק במשמעותו העמוקה של קיום מצוות ובשאלות אתיות. השל מדגיש כי קיום מצוות כולל קוטביות של פנים-חוץ, אגדה-הלכה, וכוונה-מעשה, שאין לטשטשה. הוא דן בערכה של ה"כוונה" בקיום המצוות ובחוסר הפשר של "ביהייביוריזם" דתי, שבו יהודים מקיימים את האות הכתובה של ההלכה ללא ניסיון לרדת לעומק הרוחני מאחורי החוק.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אלהים מבקש את האדם" (God in Search of Man), הוצאת מאגנס 2003
  • "השבת", (תרגום: אלכסנדר אבן-חן), הוצאת ידיעות ספרים, 2004
  • "תורה מן השמים באספקלריה של הדורות", לונדון 1962, הוצאת שונצינו
  • "Man Is Not Alone"
  • "A passion for truth", השוואה בין הרבי מקוצק לקירקגור , 1973, יצא מחדש בהוצאת Jewish Lights.
  • "ישראל, הווה ונצח", תרגם דוד בר-לבב, הספרייה הציונית, ירושלים תשל"ג. על ההתרגשות הדתית לאחר מלחמת ששת הימים והיחס הראוי לפלסטינים.
  • "שמים על הארץ: על החיים הפנימיים של היהודי במזרח אירופה", תורגם: פנחס פלאי ויהודה יערי, ערך: פנחס פלאי, מוסד אברהם יהושע השל : הוצאת אוניפרס, 1975.
  • "קאצק - אין געראנגל פאר אמתדיקייט" (ביידיש), הוצאת מנורה, ירושלים תשל"ג
  • "אלוהים מאמין באדם - היהדות, הצדק החברתי והציונות של אברהם יהושע השל", ערך ותרגם: דרור בונדי, הקדמה מאת מיכה גודמן, הוצאת דביר, אור יהודה תשע"ב. אוסף חדש של מבחר נאומים ופרסומים, מתורגמים ועבריים, תשע"ב 2011.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלכסנדר אבן חן, קול מן הערפל - אברהם יהושע השל בין פנומנולוגיה למיסטיקה, הוצאת עם עובד ומכון שכטר
  • "'Spiritual Radical: Abraham Joshua Heschel in America, 1940-1972" ו-"Abraham Joshua Heschel: Prophetic Witness", ביוגרפיה של השל באנגלית בת שני חלקים מאת אדוארד קפלן.
  • דרור בונדי, איכה? - שאלתו של אלוהים ותרגום המסורת בהגותו של אברהם יהושע השל, הוצאת מרכז שלם, ירושלים 2008
  • פינחס פלאי (עורך), חמש שיחות עם אברהם יהושע השל, מוסד אברהם יהושע השל, 1975

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות וידאו ואודיו:

מכתביו:

על דמותו והגותו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דרך נכדו ה"דגל מחנה אפרים" שהיה סבו של רבי לֶייבּוש מפרוסקורוב, סבה של אמו, בת רבי יעקב מנובומינסק.
  2. ^ אלוהים מאמין באדם, ריינהולד ניבור, עמ' 8
  3. ^ ‏מוסריות ורוחניות, 224-225‏
  4. ^ אלוהים מאמין באדם, ריינהולד ניבור, עמ' 66-67