אברהם יוסף שפירא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם יוסף שפירא
A y shapira.jpg
תאריך לידה 2 במרץ 1921
תאריך עלייה 1949
תאריך פטירה 26 ביוני 2000 (בגיל 79)
כנסות 10 - 11, 13
סיעה יהדות התורה, אגודת ישראל
תפקידים בולטים

אברהם יוסף (מוניה) שפירא (כ"ב באדר א' ה'תרפ"א, 2 במרץ 1921כ"ג בסיוון תש"ס, 26 ביוני 2000) היה חבר הכנסת מטעם אגודת ישראל ויהדות התורה ואיש עסקים.

ביוגרפיה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם יוסף שפירא (כונה גם אברמ'ל או מוניה) נולד בצ'וצ'ובה שברומניה, לפנחס שפירא, צאצאו של רבי פנחס שפירא מקוריץ, ולהינדה בקנרוט, ממשפחת רבי שמואל יצחק שור, בעל "מנחת שי". למד בישיבת כוכב מיעקב של רבי דב בעריש וידנפלד, בטשעבין (Trzebinia) בגליציה המערבית שבפולין, ושם הוסמך להוראה. ניצל מן השואה, ועלה לישראל בשנת 1949, כשהוא בן 28. לאחר שעלתה משפחתו ארצה הקים אביו מפעל לייצור סרטים לתעשיית הקונפקציה, בדרום תל אביב. היה חסיד סדיגורא ומקורב לחסידות גור.

עסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם שפירא החל את דרכו בעסקים, כשעבד עם אביו במפעל התל אביבי. ב-1959 הוזמן על ידי שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר, לרכוש מפעל שטיחים באור עקיבא. המפעל שהוקם ממש באותם ימים על ידי איש עסקים אשר נקלע לקשיים כספיים, וספיר שהכיר את שפירא מהיכרות מוקדמת, הציע לו הלוואות ממשלתיות כדי שירכוש את המפעל על כל הציוד שבו. שפירא לקח לידיו את המפעל, שנקרא "שטיחי כרמל", ובשנת 1961 העסיק המפעל יותר מ-100 עובדים ושפירא ביקש מספיר סיוע בבניית מבנה נוסף למפעל כדי להתרחב.‏[1] כעבור שנים אחדות הקים שפירא מפעלים דומים בנתיבות, ובנצרת עלית. בתחילת שנות ה-80 כבר עמד שפירא בראש "תשלובת השטיחים כרמל קיסריה גלנויט" אשר כללה שבעה מפעלים ברחבי הארץ, שלוחות בחו"ל, והעסיקה כ-1,500 עובדים. בשנת 1980 זכה שפירא בפרס התעשייה בקטגוריית הטקסטיל. בימים של מכס גבוה על ייבוא שטיחים מחו"ל – הייתה בעלת השליטה הכמעט מלאה בשוק השטיחים בישראל. במשך השנים נטען נגד שפירא כי הפעיל בכנסת את כוחו הפוליטי להשאיר מצב זה, כדי שיוכל להגדיל את רווחי עסקיו.‏[2] העיתונאי אריה אבנרי פרסם ספר אודותיו ובו טען לשחיתות חמורה מצד שפירא. שפירא נלחם כנגד פרסום הספר ובית המשפט המחוזי קיבל את טענותיו ואסר את פרסומו, אך בית המשפט העליון קבל את ערעור אבנרי והתיר לפרסם את הספר‏[3].

ב-1991 התברר כי מצבה הפיננסי של התשלובת חמור, והמדינה סיפקה לשפירא סיוע בדרך של ערבויות בסך של 100 מיליון דולר. למרות זאת לא הצליחה התשלובת להתאושש, וב-1993 מינה לה שר האוצר אברהם שוחט כונס נכסים. במהלך פעולות הכונס, ולאחר שהתבררו היקפי החובות נתבע שפירא לשלם כמיליארד שקל. בסופו של דבר החזיר כ-130 מיליון שקלים וב-1995 כל התביעות נגדו בוטלו.

בניו המשיכו להרחיב את עסקי המשפחה הנחשבת כיום (נכון ל-2010) בין המשפחות החרדיות העשירות בארץ ובחו"ל.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה ביקש מ הרב אברהם יעקב פרידמן (השלישי) - האדמו"ר מסדיגורא שיאשר לו לשים את הרב שפירא, כנציג חסידות גור ברשימה הארצית של אגודת ישראל על אף היותו חסיד סדיגורא, ולהנהיג את המפלגה. וכך הוא נבחר לראשונה לכנסת ה-10 בשנת 1981, כיהן בה ובכנסת ה-11 (1981 - 1988), ולאחר הפסקה של קדנציה שב לכהן בכנסת ה-13 (1992 - 1996). לאורך כל שנות כהונתו בכנסת היה חבר ועדת הכספים, ובכנסת העשירית היה גם חבר בוועדת הכלכלה.

בכנסת ה-10 (1981 - 1984) שימש כיושב ראש הנהלת הקואליציה, אך תפקידו החשוב ביותר בשנות כהונתו, היה תפקיד יושב ראש ועדת הכספים, אותו מילא בכנסת ה-11 (1984 - 1988). בתקופה זו של אינפלציה תלת ספרתית, עליה באבטלה ומשברים פיננסיים – ועדת הכספים היוותה מוקד של עוצמה, ואברהם שפירא ידע למצות את התפקיד. שני תפקידים אלה היקנו לו מעמד של "המוציא והמביא" בקואליציה באותו הזמן. תפקיד זה, פעילותו למען הציבור החרדי במסגרת "הכספים הייחודיים" וכן נטייתו לקשור החלטות של ועדת הכספים לתמיכות כספיות במוסדות דתיים וחרדים, הקנו לו באמצעי התקשורת את התואר "המנכ"ל של המדינה". בהיותו איש עסקים, נלווה לו גם התואר "הגביר". בתקופה זו של ממשלת האחדות הלאומית, ובהיות מפלגתו לשון מאזניים בין המפלגות הגדולות, תימרן היטב בין ממשלתו של שמעון פרס וממשלתו של יצחק שמיר.

שפירא יזם את חוק חג המצות, יחד עם אבנר חי שאקי.

הוא כיהן גם כיושב ראש המועצה והועדה המייעצת של בנק ישראל, וכן כיושב ראש סניף אגודת ישראל בתל אביב.

בשנת 1994 החלה הדרדרות במצב בריאותו של שפירא, עקב מחלת הסוכרת בה לקה, דבר שהצריך את התניידותו בכיסא גלגלים.

בכ"ג בסיון ה'תש"ס, 26 ביוני 2000, נפטר שפירא והוא בן 79.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפירא היה נשוי לטובה שרייבר-סופר, בתו של הרב שמואל בנימין סופר, בעל ה"חשב סופר", מממשיכי שושלת החת"ם סופר. היה אב לארבעה בנים ושתי בנות. בנו, פנחס (רוזי) שפירא, הוא חתנו של האדמו"ר מסדיגורה ומשמש כרב בית המדרש של חסידות סדיגורה בתל אביב.

לקריאת נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה אבנרי, הגביר - ח"כ אברהם שפירא - "מנכ"ל המדינה", הוצאת תמוז, תל אביב 1989


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספיר סייר במפעלים בשומרון, דבר, 12 בפברואר 1961.
  2. ^ נורית ארד, שטיחים: סוגים, מחירים וטיפים לקנייה, באתר ynet‏, 22 בנובמבר 2000.
  3. ^ ע"א 214/87 אריה אבנרי נגד אברהם שפירא, מאתר נבו.


יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל

דוד צבי פנקס | ישראל גורי, דוד צבי פנקס | ישראל גורי | ישראל קרגמן, יוסף קרמרמן | ישראל קרגמן | שלמה לורינץ, ישראל קרגמן | שלמה לורינץ | אברהם יוסף שפירא | מיכה חריש, משה-זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחט | גדליה גל | אברהם רביץ | אלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחון | אברהם הירשזון, יעקב ליצמן | אבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקוב | משה גפני | ניסן סלומינסקי


יושבי ראש הקואליציה

אברהם יוסף שפירא | רפאל אדרי | חיים קופמן | שרה דורון | אלי דיין | מיכאל איתן | אופיר פינס-פז | גדעון סער | אביגדור יצחקי | יואל חסון | זאב אלקין | יריב לוין