אברהם כהן (רב בלמברג)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אברהם כהןגרמנית: Avraham Kohn;‏ 1 בינואר 18077 בספטמבר 1848) היה רב מחוזי רפורמי בלבוב, שמותו מיוחס להרעלה על רקע מחלוקות בקהילה היהודית המקומית.

אברהם כהן נולד בצאלוצאן שבבוהמיה. ב-1828 התחיל לימודי פילוסופיה באוניברסיטת קארל בפראג. במקביל ללימודיו האוניברסיטאיים הקדיש זמן ללימודי רבנות, וביולי 1831 התמנה לרב הקהילה של הוהנמס, פורארלברג. לאחר 11 שנות רבנות ופעילות חינוכית בהוהנמס נשכר כהן על ידי קבוצה של יהודים רפורמים מלבוב להיות מטיף בבית הכנסת שלהם.

המצב בלבוב לפני הגעתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקהילה היהודית הגדולה של לבוב הייתה מתיחות בין הרוב האורתודוקסי והאנטי-מודרני, חלקם חסידים ובין מיעוט רפורמיסטי, מחסידי תנועת ההשכלה. האורתודוקסים הביעו התנגדות חריפה להרץ הומברג וב-1816 הטילו חרם על משכילים מקומיים דוגמת שלמה יהודה רפפורט. למרות מאמצי האורתודוקסים הקהל הנוטה אחר רפורמות גדל בהדרגה, דבר שבלט לעין בגלל הלבוש השונה שעטו הציבורים האלה, לבוש מודרני אצל הרפורמיסטים, כמקובל במערב אירופה וקפוטות ושטריימלים, כמקובל בפולין, אצל האורתודוקסים. ב-1842, השלטונות האוסטריים, שנמנעו עד אז ממעורבות במחלוקות היהודים, הפגינו את אהדתם למשכילים בכך שמינו כמה מהם לוועד הקהילה.

בשולי העיר לבוב, מחוץ לתחום המוניציפלי, התקיים עוד בתחילת המאה ה-19 בית כנסת שהמנהג בו היה שונה - המתפללים לא היו מתפללים תפילת עלינו לשבח, לא קיימו את מנהג התשליך והחתן לא היה שובר כוס. המשכילים בעלי הנטיות הרפורמיות התפללו בבית כנסת זה, אך לא אבדה תקוותם להקים בעיר בית כנסת מתקדם, היכל, כמקובל במערב. ב-1840 התכנסו 15 רופאים, עורכי דין, בנקאים וסוחרים מבני לבוב ודנו בהקמת בית כנסת כזה ובסידוריו. הקבוצה ערכה מגבית שזכתה להצלחה והחלה בהקמת בית הכנסת. ב-1844 הקימו בית ספר יהודי ואברהם כהן, שנשכר על ידם, היה אמור לנהל את בית הספר ולשמש בהיכל החדש.

פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כהן שאף לשמר ולשלב את התפילה החסידית הנלהבת, אך גינה את מנהגי התשליך והכפרות. הוא היה לצנינים בעיני האורתודוקסים גם משום ששילב בדרשותיו ציטוטים מהתנ"ך בשפה הגרמנית. הוא עודד לבוש מערבי ויצא נגד מנהג האורתודוקסים של גילוח שער ראשן של נשים נשואות. ב-1846 נחנך בית התפילה החדש וכהן ביטל בו את התפילות שעסקו בנקמה בגויים והנהיג טקסי קונפירמציה.

הרפורמים בוועד הקהילה השיגו עבור כהן מינוי למשרת הרב המחוזי, שהתפנתה ב-1839 עם מות הרב יעקב משולם אורנשטיין. האורתודוקסים התנגדו בתוקף לכך שרב רפורמי יתפוס את התפקיד, והתחילו מסע של תלונות והלשנות כדי להביא להדחתו, מסע שלא צלח. בתפקיד החדש פעל אברהם כהן בנמרצות לביטול המסים על הבשר הכשר ועל נרות השבת. גביית המסים הייתה מופקדת בידי שניים מעשירי האורתודוקסים והם ראו ברב כהן אויב הבא לגזול את מקור הכנסותיהם.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת בקהילה היהודית החריפה ועל רקע אירועי שנת המהפכה היא עברה לפסים של אלימות פיזית. כהן הופל ארצה לפני בית ספרו, חלונות ביתו נופצו באבנים והופצה ברבים שמועה כאילו משפחתו חלתה בכולרה, שהייתה שכיחה באותה תקופה. למטבח ביתו של אברהם כהן נכנס צורף עני, שנשכר לכך, וטפטף רעל למרק המשפחתי - כעבור כמה ימים אברהם כהן ובנו הקטן מתו.

ממצאי החקירה, על רקע מאורעות התקופה, שנויים במחלוקת, אך מותם של אברהם כהן ובנו נחשב לשיא האלים של המאבק בין הרפורמיסטים ובין האורתודוקסים במזרח אירופה. הפרשה זכתה לאזכורים רבים ואף נכתב ספר על כך‏[1].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכאל מאיר, בין מסורת לקדמה - תולדות תנועת הרפורמה ביהדות, מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל.
  • Michael Stanislawski A murder in Lemberg Politics, Religion, and Violence in Modern Jewish History Princeton University Press, 2007

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]