אברהם מאפו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם מאפו
שלט רחוב אברהם מאפו בקובנה
עמוד השער ותחילת הפרק הראשון של הספר "אהבת ציון", המוצג בתערוכת רחוב בנושא תנועת ההשכלה היהודית בשדרות ההשכלה בתל אביב

אברהם מַאפּוּ (ג' בטבת ה'תקס"ח, 3 בינואר 1808[1], סְלובּודְקָה, קובנה, פלך קובנה, האימפריה הרוסיתי' בתשרי (יום הכיפורים) ה'תרכ"ח, 9 באוקטובר 1867, קניגסברג, פרוסיה) היה סופר עברי בן תנועת ההשכלה, אשר ספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועת הציונות; מחבר הרומן הראשון בשפה העברית – אהבת ציון[2].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפו נולד בג' בטבת ה'תקס"ח (1808) בעיירה סְלובּודְקָה הסמוכה לקובנה, בפלך קובנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בליטא). בילדותו למד בחדר שבו שימש אביו, יקותיאל, כמחנך, ונתפרסם כעילוי. בשנת 1825 נשא לאשה את בתו של חסיד ממשפחה אמידה, ובהשפעת חותנו התחיל שוקד יותר על לימודי הקבלה, ולאחר מכן הצטרף לתנועת החסידות. לאחר נישואיו עבד כמורה בערים שונות. הצטרף לתנועת ההשכלה. למד גרמנית, צרפתית ורוסית. מאפו התקרב אל רבי אליהו קלישר, רבה של סלובודקה, ממנו קיבל ספר תהילים עם תרגום ללטינית, ולמד את השפה בקוראו את התרגום. ב-1848 חזר למולדתו קובנה, הפך ל"משכיל" והתרחק מהחסידות. מאפו התקרב לסופרים אדם הכהן לבנזון, קלמן שולמן ושמואל יוסף פין ושימש כמורה פרטי לילדיו של "התקיף הידוע" הווילנאי יודל אופאטוב, לאחר מכן קיבל משרת מורה בבית הספר הממלכתי לנערים בווילנה, משרה בה החזיק עד סוף ימיו.

בשנת 1853 הוציא לאור בכספי חסכונותיו ובעזרת כסף שלווה מאחיו את ספרו אהבת ציון – הנחשב לרומן העברי הראשון – שעל ליטושו שקד 20 שנה. הוא הוסיף לכתוב ספרים, ועם זאת לא הצליח לשווק היטב את ספריו בחייו, ונאלץ להיתמך כלכלית על ידי אחיו מתתיהו. לאחר שלקה בשיתוק בידו הימנית החל כותב ביד שמאל. ב-1867 נסע עקב מחלה לקניגסברג שם מסר לדפוס את ספרו האחרון, אמון פדגוגספר לימוד. ב-1858 חיבר מאפו ספר לימוד נוסף לעברית בשם חנוך לנער. לאחר מסירת אמון פדגוג לדפוס עסק בכתיבת ספר על אודות סיפור חייו של שבתי צבי. חלק מכתב היד שנמצא בעזבונו, נדפס בשם חוזה חזיונות. חלקים אחרים של כתב היד נמצאו לאחרונה.

מאפו נפטר בי' בתשרי (יום הכיפורים) ה'תרכ"ח בקניגסברג שבפרוסיה.

מאפו היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה נולד בנו יקותיאל‏[3]. את אשתו השנייה טויבה נשא לאישה ב-1851 ומנישואים אלה נולדה הבת דינה דורותיאה.

בערים רבות בישראל נקראו רחובות על שמו. כמו כן נקרא הרחוב שבו שכן בית הספר שבו לימד ברובע היהודי של קובנה על שמו. הספרייה היהודית הגדולה שהוקמה על שמו על ידי אבא לפין בקובנה, הועלתה באש ערב פלישת הגרמנים לליטא. ספריו של מאפו, ובמיוחד "אהבת ציון", זכו לאהדה גדולה ברחבי העולם היהודי. הספר תורגם לשפות יהודיות רבות, בהן יידיש, לדינו וערבית יהודית.

סגנונו של מאפו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של מאפו מתאפיינים בסגנון מקראי המשולב במליצות עסיסית, כנהוג בספרות האירופית של אותם ימים. הספרים מביעים כמיהה לחיי עם במדינתו, ללא הגבלת זכויות.

כך לדוגמה, בספר אהבת ציון מתאר מאפו את החיים בתקופת חזקיהו המלך והנביא ישעיהו כחיים המסמלים ביטחון ושחרור לאומי. הספר מתאר סיפור אהבה בין שתי דמויות מרכזיות, אמנון ותמר; מאפו השתמש בשמות שתי הדמויות המקראיות כמין תיקון של הקשר המעוות בסיפור המקורי. הספר תורגם לשפות רבות.

ספרו השני של מאפו, עיט צבוע (פורסם ב-1857), מתאר את חיי היהודים בימיו, כשברקע המאבק בין המשכילים והחוגים השמרניים. ספרו השלישי, אשר פורסם ב-1865, היה אשמת שומרון[4]. הספר מתאר את החיכוכים בין ירושלים ושומרון בימי אחז מלך יהודה ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל.

הרעיונות הרומנטיים-לאומיים שבספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועה הציונית. דוד בן-גוריון הצהיר באוטוביוגרפיה שלו כי הוא נהנה לקרוא את ספרו הראשון של מאפו וכי השפעתו על פעילותו הציונית הייתה רבה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהבת ציון (וילנה: דפוס ראָם, תרי"ג). [מהדורות נוספות: תרכ"ה-1864, תר"ל.]
  • עיט צבוע (וילנה: דפוס ראָם, תרי"ז) [חלק ב' יצא לאור בתרכ"א וחלק ג' בתרכ"ג].
  • חנוך לנער ללמד לילדי ישרון ראשית דעת שפת עבר (וילנה: יוסף ראובן ראָם, תרי"ט). [מהדורה נוספת: תרל"ג.]
  • דער הויזפראנצאָזע: פיר אנפאנגער אונד אנפאנגערין אין קורצער צייט; איינע גרונדלאגע אין דער פראנצאָזישען שפראכע צו האבין (ורשה: לעבענזאהן, 1859). (ביידיש)
  • אשמת שומרון: נכבדות מדבר בו בימי אחז מלך יהודה ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל (2 כרכים) (וילנה: דפוס י"ר ראָם, תרכ"ו-1865) [מהדורות נוספות: תר"ל, תרל"ג.]
  • אמון פדגוג: כשמו כן הוא, אומן ופדגוג לנער עברי ללמדו שפת עבר צרופה (קניגסברג: דפוס גרובר ולונגרין, תרכ"ז). [מהדורה נוספת: תרל"א.]
  • חוזי חזיונות: [יצא עם חלק ה' של "עיט צבוע", תרכ"ט.]
  • בית חנן: - סיפור
  • אמנון און תמר: (ורשה: צענטראל, (תרפ")) (ביידיש).
  • הטוב והרע - ספור מקורי לבני הנעורים: (ורשה: הוצאת תל אביב, תרפ"ג.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי מקור זה; לפי מקור אחר: 6 בפברואר, ח' בשבט.
  2. ^ כתבי אהבת ציון בפרויקט בן-יהודה
  3. ^ יקותיאל מאפו, בעץ השורשים של משפחת פרידמן (באנגלית)
  4. ^ כתבי אהבת שומרון בפרויקט בן-יהודה