אברהם סוצקבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם סוצקבר, 1950

אברהם סוּצְקֵבֵריידיש: סוצקעווער; 15 ביולי 1913 - 19 בינואר 2010) היה מהחשובים במשוררי היידיש במחצית השנייה של המאה ה-20. כונה בפי אחדים "סלובצקי".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם סוצקבר נולד בשנת 1913 בעיירה סמרגון שבאזור ליטא (כיום בבלארוס), בגוברניית גרודנו שבתחום המושב של האימפריה הרוסית. בשנת 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, כשהיה סוצקבר בן שנתיים, גורשה משפחתו למעמקי רוסיה, יחד עם מאות אלפי יהודים שישבו באזור הגבול בין רוסיה לגרמניה. כל יהודי סמרגון עזבו אותה תוך יממה, והעיר נשרפה על ידי הצבא הרוסי הנסוג.

משפחת סוצקבר נדדה למעמקי סיביר, והשתקעה בעיר אומסק. שם עברו עליה מאורעות קשים: אביו נפטר בצעירותו, והמהפכה הרוסית איימה עליהם מספר פעמים. בשנת 1920 שבה אמו האלמנה עם שלושת ילדיה לליטא והשתקעה בעיר הבירה שלה וילנה. סוצקבר למד בבית ספר דתי בעירו, ולאחר מכן בבית ספר תיכון פולני־עברי בווילנה. הוא החל לכתוב שירה כבר בגיל 13 תחילה כתב בעברית ואחר כך ביידיש, אף שמעולם לא למד בבית ספר יידישאי. ספר שיריו הראשון, ביידיש, יצא לאור על ידי איגוד סופרי היידיש בוורשה.

בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון על ביתו של אברהם סוצקבר ברח' שרת 20 בתל אביב

בעת הכיבוש הנאצי, החל משנת 1941 ואילך, ועם הקמת הגטו בעיר, היה סוצקבר מעורב בחיים התרבותיים בגטו וילנה, עד לוויתור של המחתרת היהודית על מרידה חמושה. אז יצא עם חברים לוחמים ליערות שמסביב לעיר והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלו בתמיכת הצבא האדום הסובייטי. הוא נשלח ליחידת פרטיזנים רחוקה, ביערות נארוץ' בבלארוס.

סוצקבר המשיך בכתיבתו גם תחת הכיבוש הנאצי ובין חומות הגטו. צרור השירים שכתב בגטו, ובו הפואמה "כל נדרי", הגיע בדרך לא דרך למוסקבה, ועשה רושם כה עז על קוראים יהודים המקורבים לשלטון, עד כי ב-1944 נשלח מטוס מיוחד להביאו מיערות נארוץ' לבירה הרוסית. השלטון הסטאליניסטי הקים אז את הוועד היהודי האנטי-פשיסטי, והיו לו תקוות לסחוט את האמריקאים בעזרת הבטחות שווא ליהודי ברית המועצות.

סוצקבר היה דבק בלשון היידיש, והאמין באפשרות חידוש החיים היהודיים, במסגרת תרבות יידיש, במדינת ישראל לאחר המלחמה.

פרשת הצלתו מיערות בלארוס, בעזרת מטוס מיוחד של חיל האוויר הסובייטי, היא פרשה מיוחדת במינה, ומעידה על החשיבות העצומה שייחס שלטונו של סטלין להפשרת היחסים עם ארצות הברית בעת המלחמה.

סוצקובר היה אחד הניצולים היחידים של גטו וילנה, ובזכותו ניצולו גם אוצרות התרבות של הגטו. הוא כתב את שירו הידוע ״תחת זיו כוכבי שמיים״, שהפך להמנון היהודים בגטו וילנה ואחר כך לשיר המזוהה ביותר עם יום השואה בישראל. כאשר הסתתר ביערות, השתמש סוצקובר בנוצת תרנגולת ומיץ מן הדובדבנים וכתב. בהיעדר דיו ועט.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה חזר סוצקבר לווילנה, אך לא השתלב בשלטון הסובייטי, ולא יכול להישאר בעיר. בשנת 1946 נבחר סוצקבר להיות העד היהודי היחיד מטעם הרוסים במשפטי נירנברג. ב-1947 בעזרתה של גולדה מאיר הגיע סוצקבר עם אשתו פרידה לארץ ישראל. בארץ ישראל קיבלו את פניו של אברהם סוצקבר בראש ובראשונה בתור משורר שהיה "שם", ותיאוריו על מה שעבר עליו בשנות השואה הותירו רושם עמוק בלבם של סופרים, עיתונאים ובקהל הרחב כולו. מעטים משוררי יידיש ששרדו את השואה, החליטו להגיע לארץ ישראל.

בישראל ייסד סוצקבר, עם אחרים, ובתמיכה רצינית של שלטון מפא"י דאז, את הרבעון הספרותי "די גאָלדענע קייט" ("שרשרת הזהב"), ששימש אכסניה עולמית לשרידי ספרות היידיש וסופריה, וערך אותו מ-1949 עד 1998. סוצקבר הופיע בפסטיבלי שירה בינלאומית, תורגם לשפות רבות, וזכה בעשרות פרסים ספרותיים, לרבות פרס ישראל. מאז בואו לישראל התגורר סוצקבר בתל אביב.

נפטר בראשית שנת 2010, בגיל 97. הוא נקבר בבית הקברות קריית שאול.

ב-15 ביולי 2013 הוסר הלוט מעל לוחית זיכרון בכניסה לביתו של סוצקבר בתל אביב.

נכדתו היא השחקנית הדס קלדרון.

ספריו בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אקוואריום ירוק: סיפורים (מיידיש: ק"א ברתיני), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ט-1979.
  • ‫ברכב אש: שירים ופואימות (תרגמו מיידיש ה’ בנימין [=בנימין הרושובסקי, ואחרים, בלווית מבוא מאת דב סדן), ירושלים : מוסד ביאליק, תשכ"ד-1964.‏[1]
  • גיטו וילנה (מיידיש: נתן ליבנה), תל אביב: תש"ז-1947.
  • חרות עלי לוח: שירים, מרחביה: 1949.‏[2]
  • כינוס דומיות, מבחר שירים, אברהם סוצקבר (תרגם מיידיש והקדים מבוא: בנימין הרשב; שירים רבים תורגמו בידי מתרגמים שונים; ערכה ניצה דרורי-פרמן), תל אביב: כרמל ועם עובד, 2005.
  • כנפי שחם: שירים מן היומן ושירים אחרים (תרגמו מיידיש: יעקב אורלנד ואחרים; האמן במסיכת היומן - מסה מאת דן מירון; הביא לדפוס - ק.א. ברתיני), תל אביב: עם עובד, 1983.
  • הלילה הראשון בגיטו: מחזור שירים (תירגם מיידיש: ק. א. ברתיני; רישומים: שמואל בק), תל אביב: עם עובד, 1981.
  • סיביר: פואמה (מיידיש: ה. בנימין [=בנימין הרושובסקי]; ציורים: מארק שאגאל), תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1983.
  • ‫עיר הסתרים: פואימה (תורגמה מיידיש בידי י’ גולה [=עזרא פליישר]), תל אביב: עם עובד, 1963.
  • שירים ופואימות, נבחרו ותורגמו בידי משוררים עברים שונים, הובאו לדפוס בידי א"ד שפיר, תל אביב: עם עובד, תשל"ה-1975.

בנוסף לספריו, תורגמו לעברית גם שירים בודדים רבים משלו. בין המתרגמים: לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, נתן אלתרמן, יעקב אורלנד, אמיר גלבוע, בנימין הרשב, אבא קובנר, שמעון הלקין, אביגדור המאירי, אהרון צייטלין, אברהם רגלסון, עזרא זוסמן, אשר ברש, דוד וינפלד, ק. א. ברתיני, אברהם יבין, עמינדב דיקמן, דן מירון, רועי גרינוולד ודורי מנור.

שירי אברהם סוצקבר תורגמו גם לאנגלית. בין מתרגמיו גם המשורר היהודי-קנדי, סימור מיין. ספר תרגומיו "Burnt Pearls, Ghetto Poems", יצא לאור בקנדה בשנת 1981.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירתו של אברהם סוצקבר נתפרסמו עשרות רבות של מאמרי ביקורת, בעברית וביידיש, מסות וכתבות. הרשימה המובאת כאן מצומצמת. כל הרוצה להרחיב ימצא את הרשימות המלאות ברמב"י, באתר בית הספרים הלאומי.‬

בין המבקרים והמתייחסים ליצירתו בכל מופעיה, ניתן לציין את שלום לוריא, נחמן רפ, דוד וולפה, יוסף פרידלנדר, בנימין הרשב, ק. א. ברתיני, דן מירון, בני מר, אברהם בלאט, יוסף קוריס, דב סדן, בנימין יצחק מיכלי, גרשון ויינר, חנה בלוך, יהודה אלברג, התר ולנסיה, יחיאל שיינטוך, נח גריס, טניה הדר, חוה טורניאנסקי, ליאונרד פראגר, שמואל ורסס, אברהם נוברשטרן, חנא שמרוק, ישעיהו שפיגל, דוד רוסקיס ורבים נוספים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו (בתרגום לעברית):

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרת פאיאנס, בחותם האש ובשלהבתה, מעריב, 10 ביולי 1964.
  2. ^ מ. חן, חרות עלי לוח, הד המזרח, 24 ביוני 1949.