אברהם פררה
 | |
| לידה |
4 באוגוסט 1934 ירושלים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
8 בנובמבר 1984 (בגיל 50) ירושלים, ישראל |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מוקד פעילות |
ישראל |
| תקופת הפעילות |
מ-1952 |
| שפה מועדפת |
עברית |
| צאצאים | אהרון פררה |
  | |
אברהם פֶּרֶרָה (4 באוגוסט 1934 – 8 בנובמבר 1984) היה זמר בס ישראלי ירושלמי. על אף שבמשך עשרות שנים הושמעו שיריו בתחנות הרדיו הישראליות, יצא לאור אלבום הסולו הראשון שלו רק לאחר פטירתו בגיל 50 כתוצאה מהתקף לב.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פררה נולד כאחד משני בניהם של אהרן ואסתר פררה. גדל בירושלים בשכונת "אבו בסל" (כיום שכונת שערי ירושלים), הסמוכה למתחם הישן של בית החולים שערי צדק. בשכונה ספרדית ירושלמית מסורתית זו ובבית סבתו, ספג אברהם פררה את ערכי שירת הקודש, תפילה פיוטים, ושירה בשפת הלאדינו - אותם שר והקליט כעבור שנים. האב אהרן פררה (1912–1948) יליד ירושלים, היה חבר במחתרת לח"י ועבד כנהג אוטובוס .[1]
אברהם הצעיר למד ב"בית הספר בית הכרם" (בית הספר היסודי של שכונת בית הכרם) שם למד גם מוזיקה, ובעיקר שירי מולדת. אביו, אהרון פררה, שהיה נהג אוטובוס בקואופרטיב "המקשר", נמנה בתור נוסע באוטובוס עם 78 הנרצחים היהודים ב-13 באפריל 1948, במהלך מלחמת העצמאות של ישראל, בהתקפה הערבית על שיירת הדסה.[1] השיירה יצאה ממרכז ירושלים היהודית בדרכה להר הצופים הנצור, בין כלי הרכב בשיירה היו גם שני אוטובוסים משוריינים של ה"המקשר".
עם פטירתו של האב הוכה הבית במשבר נפשי וכלכלי. אברהם פררה ברח לא פעם מן המציאות הקשה, בעזרת אסקפיזם וביקורים תכופים באולמות הקולנוע, שם הוצגו סרטים מוזיקליים מובחרים מתוכם גילה לראשונה מה הוא מחזמר.
עם גיוסו לצה"ל לא חשב על שרות בלהקה צבאית ולא העלה בדעתו שיש אפשרות כזו; פררה גויס לחיל החימוש. כחייל שר את השיר "מלגנייה" בתוכנית הרדיו החיה "תיבת נח" בגלי צה"ל. איש הרדיו הוותיק, מרדכי פרימן, האזין לתוכנית ועודד את פררה לשיר יחד עם צמד הזמרים בני אמדורסקי וישראל גוריון. השלישייה החלה להופיע בירושלים במועדוני הסטודנטים. כשהחליטו אמדורסקי וגוריון "לרדת" לתל אביב פררה נשאר בירושלים. פררה עבד לפרנסתו כמכונאי במוסך קואופרטיב "המקשר" בירושלים ובמקביל למד שירה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. גם כשהוצעה לו מלגת לימודים ב"לה סקאלה" במילאנו העדיף להישאר בעירו ירושלים. עם סיום הקרבות בירושלים במלחמת ששת הימים נהג ב-8 ביוני 1967 באוטובוס הראשון של קו - 9 המחודש להר הצופים.[2]
פררה שר שירים בעברית וגם בשפות אחרות עם חברי להקת "התבלינים"[3] והשתתף בהקלטות פומביות של תוכניות רדיו שונות בקול ישראל (במיוחד בהקלטות המדור לפולקלור[4]), וכן בהופעות בקיבוצים ובפני חיילים. בשנת 1965 ב"פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי תשכ"ה" שר אברהם פררה שני שירים: הראשון "רזי ליל" והשני "רקפות" שהיה אחד השירים שעמדו במבחן הזמן מאז. לאחר מכן היה חבר בשלישיית "השמרנים" לצד מיכאל גיטלין וסולון סימינוביץ'. בשנת 1972 הוא שיחק במחזמר "אל תקרא לי שחור" העוסק באפליית האפרו-אמריקאים בארצות הברית, לצידם של רותי נבון, עוזי פוקס, דודו זר ועוד.
פררה הושמע בתחנות הרדיו הישראליות לעיתים תכופות, בעיקר בשנות השישים והשבעים. ההקלטות שלו היו בתקליטיהם של הרכבים שונים בהם הוא השתתף ובסלילי הקלטה מתוכניות שונות. אלבום הסולו הראשון יצא לאור רק אחרי פטירתו בטרם עת בגיל 50 מהתקף לב, בשנת 1984. רחוב בשכונת הולילנד בירושלים נקרא על שמו.[4]
בנו, אהרון פררה, הוא זמר, עורך ומנחה טלוויזיה ורדיו ברשת ג' וברשת ב' של קול ישראל ובכאן גימל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם פררה, יש זכרונות שאוהבים, ירושלים תשמ"ו 1985. (חוברת זיכרון שיצאה לאור במלאת שנה לפטירתו. העורך: דן אלמגור)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם פררה, באתר שירונט
אברהם פררה, באתר ספוטיפיי- אברהם פררה, באתר סטריאו ומונו
- אברהם פררה, דף שער בספרייה הלאומית
- אברהם פררה, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- המקשר - אתר נוסטלגי המוקדש לקואפרטיב 'המקשר'
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אתר הנצחה של חברי לח"י
- ^ חודש קו אגד להר הצופים, דבר, 9 ביוני 1967
- ^ לא מדובר כמובן בלהקה האילתית הנושאת אף היא שם זה
- ^ 1 2 הילה קומם(הקישור אינו פעיל, 4.08.2018), חמש שנות אהבה, רומנסה עתיקה בלאדינו - אברהם פררה, אתר אימגו, 20 בספטמבר 2006