אברהם קליר

אברהם קליר
לידה	8 ביולי 1903; רדאוץ, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	8 בדצמבר 1985 (בגיל 82)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1977); פרס התעשייה (1976); מדליק משואה (1985); יקיר רמת גן ;

אברהם קליר (8 ביולי 1903 - 8 בדצמבר 1985) היה תעשיין ואיש ציבור ישראלי. ייסד וניהל את תשלובת מפעלי ארגמן. חתן פרס ישראל לשנת תשל"ז (1977) על תרומה מיוחדת לתעשייה. מדליק משואה ( 1985 ) זוכה פרס התעשייה ויו"ר התאחדות התעשיינים. אביו של שמעון קליר.

חייו ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם קליר נולד ברדאוץ שבבוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בשנת 1903 (מקור המשפחה מהעיר קליארי, בסרדיניה, איטליה). הוא סיים את לימודיו בגימנסיה המקומית ולמד הנדסה כימית בטולוז שבצרפת. לאחר מכן שב לעיר צ'רנוביץ בה ניהל מפעלי צביעה. משחר נעוריו היה פעיל בתנועה הציונית והיה חבר "השומר הצעיר" בעיר מולדתו, חברות שעיצבה רבות מגישותיו לענייני עבודה וכלכלה לאורך כל חייו.

קליר עלה לארץ ישראל בשנת 1934 ומיד פנה לעסקי תעשייה וייצור. את מפעלו הראשון הקים ברמת גן בשותפות עם שמואל זקס - "ארגמן מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ" - שהיה מפעל חייו, בו השקיע את מרב מרצו ובו יישם את רעיונותיו. "ארגמן" נמנה עם המפעלים הפרטיים הראשונים בארץ, שהנהיגו מועצות ייצור משותפות להנהלה ולעובדים, בהתבסס על שיטת הנורמות והפרמיות. הוא השקיע מאמץ רב ברווחת עובדיו והעניק מלגות לימודים לילדיהם. קליר נחשב לאחד הראשונים בקרב התעשיינים שמצא שפה משותפת עם ההסתדרות, למרות הביקורת שלו על ההסתדרות המחבלת בפריון העבודה ופוגעת במשק^[1]. בשנת 1962 השבית קליר מפעל של ארגמן בבני ברק בגלל ניסיון של ועד העובדים להתערב בהסדרי העבודה במפעל^[2]. בשנת 1966 נענה לקריאת הממשלה ליישם את מדיניות פיזור האוכלוסין ולהקים מפעלים בעיירות פיתוח. קליר העתיק ליבנה את "ארגמן", שהייתה, בינתיים, לתשלובת גדולה שהעסיקה מעל ל-1,000 עובדים.^[3]. בשנת 1972 העביר את ניהול "ארגמן" לבנו שמעון קליר.

קודם לכן, ב-1953, התנדב אברהם קליר לשמש מנהל מחלקת העור והטקסטיל במשרד האספקה והקיצוב. כאיש "הדולר לשנה", מילאו בשנים הראשונות למדינה מספר תעשיינים תפקידים בכירים בממשלה, חלקם ביוזמתם וחלקם ביוזמתה של ההתאחדות.

באפריל 1962 נבחר לנשיאות הוועד הארצי של קק"ל וקרן היסוד כנציג התאחדות התעשיינים^[4]. בפברואר 1962, קיבל על עצמו להיות יו"ר הנשיאות של התאחדות בעלי התעשייה, במקומו של יהודה בר נתן, לאחר שבתחילה סירב לקבל את התפקיד^[5]. במשך שנים רבות, לפני שנתמנה לתפקיד זה וגם לאחר שסיימו, מילא קליר תפקידים מרכזיים בהתאחדות ובמשך 20 שנה כיהן ברציפות כחבר הנשיאות.

קליר היה ראש הרשימה הפרוגרסיבית בבחירות למועצת עירית רמת גן^[6]. בשנים 1947-1953 היה חבר מועצת עיריית רמת גן מטעם המפלגה הפרוגרסיבית^[7]. בשנת 1949 ביקש לקדם בנייה לעולים חדשים בעיר, דרישה שתאמה את עמדת מפלגות הפועלים ונגדה את עמדת הסיעות האזרחיות בעיר^[8].

בשנים הבאות שימש חבר במועצת המנהלים של בנק לאומי לישראל^[9] ושל מפעלי ים המלח. כמו כן, היה חבר הדירקטוריון של הטכניון, חבר מועצת הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, חבר הנהלת "אורט" וחבר דירקטוריונים של חברות שונות. בשנת 1972 היה חבר ועדת החקירה בראשות השופט אלפרד ויתקון בעניין "נתיבי נפט".

ביוני 1976 העניקה ההתאחדות לאברהם קליר את "פרס התעשייה"^[10]. שנה לאחר מכן, ביום העצמאות 1977, הוענק לו פרס ישראל "על שירות חיים למופת בעבודה ובתעשייה". הוא היה התעשיין הראשון שזכה בתואר הזה.

במרץ 1978, הגשים קליר רעיון נוסף - הקמת קרן למימון פרויקטים חברתיים למען הקשישים ונוער טעון טיפוח. הקרן הוקמה על ידי בנק לאומי לישראל לציון שנתו ה-75. אברהם קליר הועמד בראש הקרן.

ביום העצמאות 1985 נמנה קליר עם 12 מדליקי המשואות בהר הרצל, כמייצג דור המייסדים של התעשייה בארץ.^[11]

מפעל חיים אחר של קליר היה הקמתו של "בית צבי" ברמת גן, להנצחת זכרו של בנו צבי, שנפל במלחמת העצמאות.

הדרך העולה מבית צבי להר הבנים נקראת משעול נעימה ואברהם קליר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אברהם קליר בוויקישיתוף

דוד תדהר (עורך), "אברהם קליר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3103
אברהם קליר (1962 - 1963), אתר התאחדות התעשיינים
נחום פונדק, חניך "השומר הצעיר" בראש בעלי התעשייה, דבר, 13 ביולי 1962;המשך
אסתר זנדברג, המפעל הסגור: ככה עבדנו לטוב ולרע, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2011
כתבה של אורי אבנרי בעולם הזה על שביתת עובדי ארגמן עקב מעבר המפעל ליבנה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ק. שבתאי, שמש אחד ושלושה ליקויים, דבר, 27 בפברואר 1953
^ ישעיהו אביעם, בעל "ארגמן": לא אהיה פקיד תשלומים, מעריב, 20 במאי 1962
ישעיהו אביעם, אחרי שבית של שבועיים הונעו המכונות ב"ארגמן", מעריב, 3 ביוני 1962
^ מיכאל יעקובסון, סיבוב במה שנותר ממפעל ארגמן (בעקבות הספר) / אדריכל רם כרמי, באתר חלון אחורי, ‏2010-07-07
^ נבחרה נשיאות הועד הארצי של קק"ל - קרן היסוד, דבר, 10 באפריל 1962
^ א. קליר מסרב לכהן כיו"ר נשיאות התעשיינים, מעריב, 11 ביוני 1962
^ דב כספי, רמת גן נחלצת מפרנסיה, דבר, 25 באפריל 1947
^ רמת גן, דבר, 29 במאי 1947
אסיפות המפלגה הפרוגרסיבית, דבר, 26 באוקטובר 1950
^ רמת גן - הדוחק בשיכון מחבל בעלייה, דבר, 23 במרץ 1949
^ הגיע תור התעשייתיות, מעריב, 21 באוגוסט 1962
^ פרס התעשייה, באתר התאחדות התעשיינים בישראל
^ יום העצמאות | 1985, באתר כאן ארכיון, 24 באפריל 1985

[1] ק. שבתאי, שמש אחד ושלושה ליקויים, דבר, 27 בפברואר 1953

[2] ישעיהו אביעם, בעל "ארגמן": לא אהיה פקיד תשלומים, מעריב, 20 במאי 1962
ישעיהו אביעם, אחרי שבית של שבועיים הונעו המכונות ב"ארגמן", מעריב, 3 ביוני 1962

[3] מיכאל יעקובסון, סיבוב במה שנותר ממפעל ארגמן (בעקבות הספר) / אדריכל רם כרמי, באתר חלון אחורי, ‏2010-07-07

[4] נבחרה נשיאות הועד הארצי של קק"ל - קרן היסוד, דבר, 10 באפריל 1962

[5] א. קליר מסרב לכהן כיו"ר נשיאות התעשיינים, מעריב, 11 ביוני 1962

[6] דב כספי, רמת גן נחלצת מפרנסיה, דבר, 25 באפריל 1947

[7] רמת גן, דבר, 29 במאי 1947
אסיפות המפלגה הפרוגרסיבית, דבר, 26 באוקטובר 1950

[8] רמת גן - הדוחק בשיכון מחבל בעלייה, דבר, 23 במרץ 1949

[9] הגיע תור התעשייתיות, מעריב, 21 באוגוסט 1962

[10] פרס התעשייה, באתר התאחדות התעשיינים בישראל

[11] יום העצמאות | 1985, באתר כאן ארכיון, 24 באפריל 1985

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]