אברהם רביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם רביץ
Avraham Ravitz.JPG
תאריך לידה 13 בינואר 1934
תאריך פטירה 26 בינואר 2009 (בגיל 75)
כנסות 12 - 17
סיעה דגל התורה, יהדות התורה
תפקידים בולטים

אברהם רביץ (13 בינואר 1934 - 26 בינואר 2009, כ"ו בטבת תרצ"ד - א' בשבט תשס"ט) היה פוליטיקאי, פעיל ציבור וראש ישיבה ישראלי. היה יושב ראש דגל התורה וחבר הכנסת מטעמה ומטעם סיעת יהדות התורה, סגן שר במשרדים שונים וסגן יושב ראש הכנסת.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רביץ נולד בכ"ו בטבת ה'תרצ"ד בשכונת מונטיפיורי בתל אביב לרב אריה לייב רביץ, שהיה רב השכונה ואב בית הדין הרבני המחוזי תל אביב-יפו במשך עשרות שנים‏‏‏[1]. כאביו, למד אברהם רביץ בישיבת חברון מגיל 13 ובמשך 13 שנים לסירוגין, וקיבל ממנה סמיכה לרבנות. כנער בן 13, בשנה שלפני הקמת המדינה, הצטרף, עם כמה מחבריו לישיבה, לארגון הלח"י. לאחר מכן שירת בצה"ל.

בנאום בכנסת ‏‏הסביר כיצד רֶצח מפקד הלח"י, אברהם שטרן (יאיר), היה הסיבה להצטרפותו לשורות המחתרת:

נער הייתי וגם למדתי בתלמוד תורה "סיני", סמוך לרחוב מזרחי ב' בתל אביב הקטנה. באחד הבקרים בחודש שבט תש"ב, ביום לימודים רגיל, שמעתי בכיתה עם חברי הנערים כמה יריות. רצנו לרחוב דרך המדרגות ומצאנו שם מהומה גדולה. שאלתי אנשים מה קרה, וכולם ענו: המשטרה הבריטית הרגה שודד ורוצח יהודי. חזרתי לכיתה ושם שאלוני חברי מה קרה, ומלמלתי להם את אשר שמעתי ברחוב. הרבי, שהיה המורה שלנו, פרץ בבכי ואמר - ואני זוכר את זה עד היום - "אבריימ'ל, לא רוצח ולא שודד יהודי הם הרגו. הם רצחו גיבור יהודי בעל מסירות נפש". הרבי הזה היה הרב יצחק ידידיה פרנקל, שלימים היה רבה הראשי של תל אביב, חותנו של הרב לאו. הכיתה כולה נשתתקה, נדהמה. הכיצד? היינו בהלם. ואז התחלתי לחשוב. היטלטלתי בין המושגים רוצח, גיבור, שודד, מסירות נפש, והגעתי לכמה מסקנות שנטבעו בלבי ובנו את אישיותי הצעירה: לא כל מה שהגדולים אומרים זה אמת ולא כל מה שהרוב חושב זה תמיד צודק.‏‏

נדב שרגאיאברהם רביץ - אחרון לוחמי הלח"י בכנסת, באתר הארץ, 26.1.2009‏

הרב רביץ הדגיש בנאומו אז כי "בזכותו של "יאיר" ידעתי כי לפנינו מלחמה של מעטים נגד רבים וחלשים נגד חזקים, להקים בית יהודי לנרדפים מגלות אירופה נגד הבריטים כובשי ארצנו. לח"י נכנסה ללבי כגרעין שנבט. יגעתי ומצאתי את דרכי עם הלוחמים בשורות הלח"י. וזכיתי ללחום את עיקר מלחמתי בירושלים".

רביץ התגייס למחתרת בגיל 13 ועסק בהדבקת כרוזים וגיוס חברים חדשים. כינויו במחתרת היה "נמרוד".

לדבריו‏‏‏[2], הרבנים וראשי הישיבות החרדים היו נגד כל המחתרות ולא רק נגד הלח"י, כי התנגדו לעובדה שבחורי ישיבה עוזבים את ספסלי בית המדרש. ובכל זאת, לדבריו, בלח"י היו חרדים רבים ששירתו במחתרת יותר מכל מחתרת אחרת:

זאת גם הסיבה שחיציהם כוונו בעיקר נגד הלח"י, שמשכה יותר מכל את הלוחמים החרדים. ארגון "ההגנה" היה חלק מהממסד, האצ"ל היה ציוני ודיבר בשם אידאולוגיות מזויפות של בית"ר שהיו מאוד זרות לאוזן חרדית. היחידה שדיברה אמת צרופה הייתה מחתרת הלח"י. הם דיברו על גירושם של הבריטים מהארץ, על מנת שיהודים יוכלו לעלות באופן חופשי וזה דיבר אלינו יותר מכל דבר אחר. מצבם של היהודים כאב מאוד לליבנו ולליבותיהם של בחורי ישיבות רבים, וזה מה שמשך את החרדים ללח"י.

רביץ שימש כבכיר בארגון יד לאחים ביחד עם הרב שלום בער ליפשיץ, ארגון שניסה לחלץ נערות יהודיות שהפכו לאסירות בביתם של ערבים שמהם רצו להתגרש. רביץ היה שותף להצלת נערות כאלה כבר בשנות ה-50, כנער בישיבת חברון.

חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגורר במשך עשרות השנים האחרונות בשכונת בית וגן בירושלים בדירה פשוטה בבניין משותף, בשנות החמישים והשישים היה פעיל מרכזי בארגון "יד לאחים - פעילי המחנה התורתי" שעסק בעיקר בחינוך תורני לילדי מחנות העולים‏[3]. רביץ ניהל את הישיבה התיכונית המקצועית "מרום ציון" שבקריית נוער בירושלים‏[4], ושימש כריש מתיבתא ב"מדרשיה" בפרדס חנה. תלמידו ב"מרום ציון", מני מזוז, לימים היועץ המשפטי לממשלה, סיפר על זכרונותיו מתקופה זו:

למדתי בישיבה תיכונית והרב רביץ היה ראש הישיבה ומאוחר יותר גם הר"מ בכיתה שלי. אני זוכר אותו מאוד לטובה. זיכרון אחד יש לי ממנו, כשהוא היה קורא את ההפטרה. היה לו קול בריטון מאוד מרשים כשל זמר אופרה. מעבר לכך אני חושב שהוא אחד היחידים שידע לדבר לציבור התלמידים, שלא באו מבתים חרדיים אלא מבתים מגוונים בכל רחבי הארץ. הוא ידע לדבר בשפתם ובמושגים שלהם. היה לו ערוץ מיוחד ללבבות.‏‏

– יעקב ריבלין ובנימין ליפקין, דבר היועץ‏

לפרנסתו עסק בקבלנות בניין. בשנות השבעים שימש כאחד מראשי ישיבת אור שמח, שנוסדה באותו זמן, ועסקה בקירוב חילוניים לעולם היהדות לצד ידידו הקרוב איקא ישראלי. את דרכו הפוליטית ניסה להתחיל עוד בשנת 1983, כאשר הריץ יחד עם הרב איקא ישראלי והרב שמשון פוליקמן שהיה מנהל תלמוד תורה המסורה הרשימה החרדית העצמאית תל"י לעיריית ירושלים שכמעט הצליחה להכניס חבר למועצת העיר. בשנת 1984 התנדב לסייע לש"ס ונאם בעצרות בחירות שלה. בשנת 1988 עלתה האפשרות שהוא ירוץ לכנסת ברשימת ש"ס, אך בסופו של דבר ויתר על הרעיון ואריה דרעי, האיש החזק בש"ס, העדיף גם כן להימנע משם אשכנזי ברשימה הספרדית. לקראת בחירות 1988, חיפש הרב שך איש ייצוגי לרשימה שהקים בחופזה ערב הבחירות, ורביץ הוצב במקום הראשון ברשימה העצמאית של דגל התורה לכנסת ‏‏‏[5]. הוא שימש כח"כ מטעם דגל התורה ואחר כך ביהדות התורה, שהיא איחוד של דגל התורה ואגודת ישראל.

בשנים 1990‏-1992 כיהן כסגן שר השיכון, בשנים 1996‏-1999 כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ובתקופת הכנסת ה-15 כיהן כסגן יושב ראש הכנסת עד מינויו לתפקיד סגן שר ובשנים 2001‏-2003 כסגן שרת החינוך.

בשנת 2005 מונה לסגן שר הרווחה בלי שר מעליו, וזאת בחלוף שלושה חודשים לקיום הבטחות רה"מ אריאל שרון[דרוש מקור] ליהדות התורה, פסק זמן שדרש הרב אלישיב.

ב-27 בנובמבר 2008 הודיע על כוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות לכנסת השמונה עשרה.

בשנת 2000, עקב סיבוכי מחלת הסוכרת ממנה סבל, עבר השתלת כליה‏‏‏[6], ולקראתה קיימו ילדיו דיון הלכתי למי תהיה הזכות לתרום את הכליה. בסופו של דבר הפילו גורל והבן הבכור משה, ר"מ בישיבת נהורא, זכה. בעקבות אירועים אלה הוציא רביץ בהוצאה עצמית ספרון בשם "כליות יועצות: משא ומתן בחיוב הצלת נפשות בגדרי הזכייה במצוה זו ובדברים המסתעפים ממנה".

הרב רביץ נחשב למתון ולזהיר לגבי הדרך שבה החרדים צריכים להשתמש בכוחם בכנסת[דרוש מקור].

נפטר ב-26 בינואר 2009, א' בשבט ה'תשס"ט ונקבר בהר המנוחות בירושלים. בן 75 היה במותו. הותיר אחריו את אשתו אביגיל, 12 ילדים ועשרות נכדים ונינים.

מצאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר על שמו בביתר עילית

בניו:

חתניו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסק דין של הרב אריה לייב רביץ
  2. ^ אהרן גרנות-משפחה, סודו של יאיר: מנהיג הלח"י שהתקרב למצוות, באתר "לדעת", כ"ה בשבט התשס"ח
  3. ^ הפרדס, אייר תשכ"ד, עמוד 42
  4. ^ ח"כ אברהם רביץ הלך הלילה לעולמו כשהוא בן 75, באתר nrg‏, 26 בינואר 2009
  5. ^ בשם השם - ש"ס והמהפכה הדתית, ריקי טסלר, עמ' 370‏
  6. ^ ‏סמדר שמואלי, לח"כ רביץ הושתלה כליה שתרם בנו, באתר ynet‏, 14.11.2000‏
יושבי ראש ועדת הכספים בכנסות ישראל

דוד צבי פנקס | ישראל גורי, דוד צבי פנקס | ישראל גורי | ישראל קרגמן, יוסף קרמרמן | ישראל קרגמן | שלמה לורינץ, ישראל קרגמן | שלמה לורינץ | אברהם יוסף שפירא | מיכה חריש, משה-זאב פלדמן, אברהם בייגה שוחט | גדליה גל | אברהם רביץ | אלי גולדשמידט, יעקב ליצמן, שלום שמחון | אברהם הירשזון, יעקב ליצמן | אבישי ברוורמן, יעקב ליצמן, סטס מיסז'ניקוב | משה גפני | ניסן סלומיאנסקי