אברהם רוויגו
| לידה |
1650  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
1713 (בגיל 63 בערך) | ||
| תקופת הפעילות |
?–1713 | ||
|
| |||
  | |||
רבי אברהם רוויגו (נולד ה'ת"י (1650) בקירוב; נפטר בכ"ה באדר ה'תע"ד, 12 במרץ 1714) היה מגדולי מקובלי איטליה במאה ה-17. כיהן כראשון לציון השלישי.
הוא נודע בעושרו והרבה לעסוק בצרכי ציבור לצד לימודיו. בערוב ימיו עלה לארץ ישראל עם קבוצה וייסד בה ישיבת חכמים ללימודי קבלה, רבני ירושלים שלחוהו לאחר שנים אחדות כשד"ר עבור עניי העיר, ובאחת מנסיעותיו נפטר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב אברהם רוויגו למד אצל רבי משה זכות. בביתו בעיר מודינה היה מארח דרך קבע, חכמים, מקובלים ושליחי ארץ ישראלי. כמו כן החזיק בביתו ישיבת חכמים שתורתם קבע. אחד מהם היה רבי מרדכי אשכנזי אותו פרנס במשך כמה שנים.
בשנת 1700 יצא לגרמניה לשם הדפסת ספרו של תלמידו רבי מרדכי אשכנזי על ספר הזוהר בשם "אשל אברהם". בהקדמת הספר מעיד המחבר כי את כל ידיעותיו בקבלה למד ממורו רבי אברהם ולפיכך קרא לספר על שמו. עם שובו החל רוויגו בהכנות לעלייתו לארץ, ושלח את תלמידו רבי מרדכי לארץ ישראל על מנת שיסדר מקום דירה עבור הישיבה שרצה להקים. במסגרת זו אף הפקיד את כל ממונו בידי הבנקאי הווינאי שמואל אופנהיים כדי להתפרנס מהרווח בארץ ישראל. אולם בעקבות הלשנה של אויביו לממשלה ברומא נאלץ לדחות את נסיעתו.
בשנת 1702 הפליג מליוורנו יחד עם שיירה מבני משפחתו ובאי ביתו ועם משפחתו של רבי מרדכי אשכנזי ותלמידיו סה"כ כ-25 איש לנמל יפו כדי לעלות לארץ ישראל. נסיעתו נעשתה בחשאי מפחד השלטונות ורבי אברהם עלה על הספינה רק לאחר שזו הפליגה מן החוף באמצעות ספינה קטנה.[1]
כשהגיעה שיירתו לירושלים הייתה בה מגפת דבר בה נספו מרדכי אשכנזי אשתו ובתו.
הרב אברהם רוויגו ייסד בירושלים ישיבה מיוחדת ללימוד תורת הסוד ועל חכמי הישיבה נמנו בעיקר חכמים מסיעתו של רבי יהודה חסיד.
מפני קשריו והשפעתו של הרב רוויגו באיטליה ובארצות אשכנז, שלחו אותו רבני ירושלים בשליחותם כשד"ר לארצות אירופה בעיקר אל איטליה, הולנד, צרפת ואנגליה. שלא כמו רוב השלוחים, יצא הרב רוויגו למשימה זו בהתנדבות מלאה ללא קבלת התמורה הגבוהה אשר נהוג היה לשלם לשליחים. היות שהוא הצליח מאוד בשליחותו, חזרו ושלחו אותו פעמיים נוספות לאותם מקומות, ובשליחותו השלישית נפטר בהיותו באמצע דרכו בעיר מנטובה.
אברהם רוויגו והשבתאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כפי שעולה מפנקסו של רוויגו, הוא האמין במשיחיותו של שבתי צבי, ואף העתיק בפנקסו יחד עם כתבי רבו משה זכות, גם טקסטים שבתאיים מבית מדרשו של נתן העזתי. לאורך השנים הוא העביר לרבו משה זכות טקסטים שבתאיים שונים, זאת על אף שמשה זכות דחה את האמונה בשבתאי צבי מסיבות שונות. שניים מתלמידיו החשובים של של רוויגו היו גם הם שבתאיים, הראשון הוא מרדכי אשכנזי שהוזכר לעיל, וכפי שהראה גם ישעיה תשבי[2], גם ר' בער פערלהעפטר היה שבתאי נסתר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב מאן, "התיישבות המקובל ר' אברהם רוויגו וחבורתו בירושלים בשנת התס"ב ליצירה (1702 לפסה"נ)", ציון 6 (תרצ"ד), עמ' נ"ט–פ"ד.
- שמחה אסף, "לתולדותיו של ר' אברהם רוויגו", ציון ו [ג] (ניסן תש"א), עמ' 156–157.
- מאיר בניהו, "שמועות שבתאיות - מפנקסיהם של רבי בנימין הכהן ורבי אברהם רוויגו", בתוך: שלמה סימונסון (עורך), מיכאל: מאסף לתולדות היהודים בתפוצות א, עמ' ט והלאה.
- אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל - תולדות השליחות מהארץ לגולה, מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה, ירושלים (תשי"א. נדפס שוב בשנת תשל"ז; ובשנת תשס"ב, בשני כרכים).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד הלחמי, רבי אברהם ברבי רפאל רוויגו, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' קי"א, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
אברהם בן רפאל מיכאל רוויגו (1650-1713 בערך), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאמרו