אברהם רומנו (רב)
 | |
| לידה |
1 במאי 1853 סרייבו, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
17 ביולי 1937 (בגיל 84) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| תקופת הפעילות |
1873 – 17 ביולי 1937 (כ־64 שנים) |
| השתייכות |
יהדות אורתודוקסית |
| תפקידים נוספים |
אב בית דין |
| רבותיו | אליעזר פאפו |
| צאצאים |
מנחם רומנו |
  | |
רבי אברהם בן יעקב רומנו (המכונה מרקאדו[א] כ"ג בניסן תרי"ג, 1 במאי 1853 – ליל י' באב תרצ"ז, 17 ביולי 1937) היה רב בוסני, רב בסרייבו במשך עשרות שנים, ובסוף ימיו בירושלים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בסרייבו, בוסניה והרצגובינה, ליעקב רומאנו. הוריו היו עניים. למד אצל רבני יהדות סרייבו, הרב יהושע יצחק מאג'ורו, הרב בכור לוי, הרב בן ציון פינטו והרב אליעזר פאפו, מחבר "דמשק אליעזר". לאחר הסמכתו לרבנות, עמד בראש הישיבה הספרדית "דגל התורה" בה למדו מאות תלמידים מיהודי סרייבו.
ב-1902 לאחר פטירתו של הרב הראשי אברהם אבינון אשר כיהן במשרתו מ-1887 סירבו חכמי ודייני הקהילה להצעות להתמנות לתפקיד רב ראשי. ראשי הקהילה הקימו בית דין רבני ומינו את אברהם רומנו לראשו. לצידו כיהנו הדיינים הרב משה מאסטרו ("חם בוכור"), והרב יהושע סלומו.[1] הרב רומנו נודע כרב תקיף ושמרן. מ. ד. גאון כתב כי בהיותו נער "שמעו הטוב הגיע לאוזני, ואחרד לחריפות שכלו ולתקיפותו הדתית". חיבר קונטרסי פיוט ושירת חול. כנציג הקהילה היהודית קיבל מאת פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, חותם עם סמל האימפריה האוסטרו-הונגרית.
עם הגיע רוחות ההשכלה לבוסניה, נודע לו על כוונת בני הקהילה למנות תחתיו דיין צעיר, בוגר בית המדרש לרבנים בווינה. משלא הצליח למנוע את המינוי החליט לפרוש לגמלאות ולעלות לארץ ישראל. בית הדין הרבני בסרייבו המשיך בפעילותו עד 1917, עת מונה לרב הראשי ד"ר מוריץ לוי.
בשנת תרע"ג (1913) עלה רומנו והתיישב בירושלים. הוא לא נשא שם במשרה כלשהי והתמסר לטיפול בכתביו (ראו להלן) ונמנה עם למדני ישיבת המקובלים בית אל ובהמשך ישיבת פורת יוסף.
במשך עשרים וארבע שנותיו בירושלים העתיקה לא ביקר כלל בכותל המערבי, משום שחשש לדעת הרדב"ז שהכותל המערבי הוא כותל העזרה, ולכן סבר שרחבת הכותל המערבי היא חלק מהר הבית שנאסר להיכנס אליו בטומאה.
הוא נפטר בשנת תרצ"ז בליל צום תשעה באב, שחל באותה שנה בי' באב, 17 ביולי 1937, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשא לאישה את בלנקה (1852–1930) לבית מאנדולפו, משפחה שמוצאה במגורשי ספרד. בתם הצעירה שמחה (1893–1977), עלתה עם הוריה לארץ ישראל, ונישאה לאברהם אלברט מזרחי, עסקן וסוכן נדל"ן, בנם של דוד ורוזה מזרחי, ממייסדי "אחוזת בית".
בנם, הרב מנחם רומנו (1882–1968) כיהן כרב בזאגרב ולאחר מכן כיהן כרב בקהילה הספרדית בסרייבו, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא ניצל בעזרת בניו הרופאים שלחמו עם הפרטיזנים של טיטו כנגד הכובשים הגרמנים. לאחר השואה שב הרב מנחם לתפקידו כרב הראשי של העיר. נכדו יאשה רומנו (1987-1908) היה היסטוריון נודע ביוגוסלביה אשר חקר את שואת יהודי יוגוסלביה.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד בהיותו בסרייבו הדפיס ספרי תפילות: "תפילות לדרך" ו"תפילות למקומות הקדושים". ספריו הנודעים הם:
- אברהם אברהם ח"א, ירושלים, תרפ"ז. חלקו השני של הספר, אברהם שנית נדפס בירושלים, תרצ"ב
- שלחנו של אברהם: זכרונות, פרורים, דינים ומנהגים. ירושלים: מנורה, תרצ"ז. נדפס רק בחלקו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ. ד. גאון, החכם אברהם בן יעקב ז"ל - לפטירתו, "הצופה", 25 באוגוסט 1937
- משה דוד גאון, "אברהם בן יעקב רומאנו", יהודי המזרח בארץ ישראל ח"ב, ירושלים, תרצ"ח, עמ' 645 (המשך בעמ' 750), באתר היברובוקס
- 1025 אברהם רומנו (רב), באתר "החכם היומי"
אברהם בן יעקב רומנו, דף שער בספרייה הלאומית
- מכתביו
- אברהם אברהם, ירושלים, תרפ"ז, באתר היברובוקס
- שיר בכתב ידו בבית הספרים הלאומי בירושלים
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פירוש המילה מרקאדו הוא ה"קנוי". במשפחות ספרדיות אשר חוו מוות של תינוקות בינקותם, היה מקובל להצמיד כינוי זה כחלק מהפולקלור המקובל. התוספת מרקאדו נועדה "להטעות" את מלאך המוות ולציין שהיילוד אינו שייך למשפחה "המסומנת" אלא קנו אותו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רבני העיר סרייבו, באתר jews.ba (בסרבו-קרואטית).