אברהם שטרן (יאיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "אברהם שטרן" מפנה לכאן. לערך העוסק בחבר הכנסת ומזכ"ל "בני עקיבא", ראו אברהם יצחק שטרן.
אברהם שטרן
Flickr - Government Press Office (GPO) - Avraham Stern (Yair)-2.jpg
אברהם שטרן (יאיר)
נולד 23 בדצמבר 1907, סובאלק, האימפריה הרוסית
עלה לישראל 1926
נהרג 12 בפברואר 1942, תל אביב,
ארץ ישראל
כינוי יאיר
השתייכות Hahagana.jpg ההגנה
Irgun.svg אצ"ל
Lehilogo.jpg לח"י
תפקידים צבאיים

פעיל בהגנה, פעיל בכיר באצ"ל, מפקד הלח"י

תפקידים אזרחיים

משורר

אברהם שטרן ("יאיר") (23 בדצמבר 1907, י"ח בטבת ה'תרס"ח12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב) היה לוחם מחתרת ומשורר יהודי, מייסדו ומפקדו הראשון של ארגון "לוחמי חירות ישראל" (לח"י). נודע גם בשם "יאיר", שהיה כינויו המחתרתי (על שם אלעזר בן יאיר, ממפקדי המרד הגדול נגד הרומאים ומפקד הקנאים במצדה).

שטרן, פעיל אצ"ל, עמד בשנת 1940 בראש קבוצת פורשים שהסתייגו מהתמתנות גישתו של הארגון בכל הקשור למאבק בשלטון המנדט הבריטי והתפלגו לארגון עצמאי שלימים נקרא לח"י. לכל אורך הדרך נרדפו חברי הארגון, ושטרן בראשם, בידי הבולשת הבריטית, שראתה מטרה עליונה בחיסול פעילותו. המצור הלך והתהדק סביב שטרן, עד שבפברואר 1942 נתפס בידי אנשי הבולשת ונרצח בירייה עם מעצרו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ונעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם שטרן נולד ב-23 בדצמבר 1907 בעיירה סובאלק (תצלום ביתו) שבצפון-מזרח פולין (במערב תחום המושב של האימפריה הרוסית). אביו מרדכי היה רופא שיניים, ואמו הדסה-לאה (בתו של רפאל גרושקין, ממשכילי ליטא) הייתה מיילדת. ביתה של משפחת שטרן היה בית יהודי חילוני, שבו השכלה ולימודים הובילו את קו חינוכם של שני הבנים, אברהם ואחיו הצעיר דוד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר על ידי הגרמנים, אביו נעצר על ידי הגרמנים, ואמם עזבה את העיירה יחד עם בניה ועברה לבית אחותה בעיר סרנסק שבגוברניית פֶּנְזַה ברוסיה (כיום בירת רפובליקת מורדוביה שבפדרציה הרוסית). שטרן נהג לספר על אומץ לבה של דודתו "מן הדודה שלי למדתי לשרוד גם בעיתות המצוקה הקשות ביותר".‏[1]

כאשר היה שטרן בן עשר התקבל ללימודים בגימנסיה הרוסית בסרנסק, ובה נחל הצלחה רבה ובמקביל קיבל שיעורים פרטיים בעברית. עם תום המלחמה חזרה אמו לסובאלק ביחד עם דוד, ואילו שטרן נשאר בבית דודתו כדי להשלים את לימודיו. לאחר המהפכה הבולשביקית, בהיותו בן 14, החליט שטרן לשוב אל בית הוריו בסובאלק, ושם המשיך ללמוד בגימנסיה העברית - אז הושפע מרוחה של הספרות הרומנטית הפולנית ומגדולי משורריה של פולין. בגימנסיה היה שטרן ידוע כקונדסן עם היותו מוכשר. מנהל הגמנסיה, עפרון, אמר עליו: "שטרן זה, כשיגדל, יהיה או גאון או שודד על אם הדרך" .[2]

ראשית בגרותו בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרן עלה לארץ ישראל בשנת 1926 וסיים את לימודיו בגימנסיה העברית בירושלים, שזיכו אותו בתעודת בגרות. ניכרו בו כשרונות אמנותיים רבים: ציור, משחק, כתיבה ואף דקלום שירה בשפת המקור. הוא שאף ללמוד משחק ב"הבימה", אך הוריו גילו התנגדות נחרצת, ולבסוף נכנע לפני רצונם. החל ללמוד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים והיה לתלמיד מצטיין, אשר גם גילה מעורבות פוליטית ארגונית.

דרכו כסטודנט לא הייתה קלה: הוריו התקיימו בדוחק ולא היה באפשרותם לסייע לו כספית. שטרן התפרנס בזכות עצמו, ממלגות שקיבל ושיעורים פרטיים שהעביר. הייתה זו בעיקר תקופה מרובת יצירה לשטרן, בה כתב את מרבית שיריו ובה עוצבה השקפת עולמו במערכה על חירות ישראל. בראשית ימיו באוניברסיטה הכיר את רוני בורנשטיין, לימים אשתו ואם בנו (שנולד ארבעה חודשים לאחר מותו ונקרא על שמו, יאיר אברהם).

גלגולי פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים (שני בתים ראשונים), המנון לח"י

חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים,
וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים:
מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.

בְּיָמִים אֲדֻמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְדָמִים,
בַּלֵּילוֹת הַשְׁחוֹרִים שֶׁל יֵאוּשׁ,
בֶּעָרִים, בַּכְּפָרִים אֶת דִּגְלֵנוּ נָרִים,
וְעָלָיו: הֲגָנָה וְכִבּוּש!

אברהם שטרן-יאיר

ראשית מעורבותו הפוליטית של שטרן היא בייסוד אגודת הסטודנטים "חולדה", על שמו של היישוב חולדה שמגיניו עמדו בגבורה כנגד מתקפות הערבים ב"מאורעות תרפ"ט" (1929). במהלך פעילותו פגש את דוד רזיאל, פעיל אגודת "אל על", ובין השניים נרקמה ידידות אמיצה - זאת על אף שרזיאל הגיע מרקע שונה מזה של שטרן (רזיאל גדל בבית דתי והחל ללמוד באוניברסיטה לאחר שנתיים של לימוד בישיבת מרכז הרב בירושלים). למרות השוני בין השניים, הם השלימו זה את זה בחלומם המשותף.‏[3] באותם ימים פעלו רזיאל ושטרן בשורות ההגנה בירושלים בפיקודם של אברהם תהומי ואברהם קריצ'ברסקי. כאשר הוביל תהומי את פילוג הארגון עקב חילוקי דעות בתוך ההנהגה לגבי אופי פעילותו, היו רזיאל ושטרן מראשוני תומכיו של תהומי והצטרפו אליו בהקמת ארגון "הגנה ב'", אשר נקרא מאוחר יותר ארגון צבאי לאומי. שירו של שטרן, "חיילים אלמונים", שנכתב בזמן פרעות תרפ"ט, היה להמנון הארגון (ולימים להמנון ארגון הלח"י), ואף פורסם בביטאון המחתרתי "המצודה".

בשנת 1933 השלים שטרן את התואר השני באוניברסיטה וקיבל מלגה לדוקטורט באוניברסיטת פירנצה שבאיטליה שנושאו היה "הארוס בספרות היוונית העתיקה". בזמן שהותו הקצרה באיטליה שקד שטרן לא רק על מחקרו, אלא גם על עריכת עשרות שירים אשר חיבר בתקופת לימודיו באוניברסיטה. התפנית מן המסלול האקדמי לפעילות מרכזית במחתרת חלה בשנת 1934, כאשר הגיע לאיטליה מפקד האצ"ל אברהם תהומי במטרה לגייס אותו לתפקיד מחתרתי מרכזי - רכישת נשק בפולין והעברתו ארצה. שטרן נענה בחיוב לתפקיד זה ובכך נטש את הקריירה האקדמית ונרתם כולו לפעילות המחתרת. מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939) העמידו את הארגון בדילמות קשות לגבי המשך פעילותו. תהומי החליט לחבור ל"הגנה", בתנאים נוחים. החלטה זו הובילה לסכסוך בתוך האצ"ל, אשר התפתח לפילוג שהובילו שטרן ורזיאל יחדיו. כמחצית מחברי הארגון הלכו בעקבותיהם, בהאמינם כי המדינה העברית לא תוכל לקום מבלי להישען על גוף צבאי לאומי בלתי תלוי.

תוכנית ה"40 האלף"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרן יצא לפולין בשליחות הארגון במטרה לקדם תוכנית שבעיני רוחו תוביל למלחמת שחרור עצמאית. הוא פעל להקמת תאי לוחמים יהודים בעזרתה של ממשלת פולין, אשר תחת תוכנית הארבעים אלף, יעברו הכשרה ואימונים וישמשו ככוח לחימה במתקפת פתע נגד הבריטים. במסגרת התוכנית יעלו 40,000 לוחמים כשירים לארץ ישראל וישתלטו בלילה אחד על כל הצירים המרכזיים בארץ ישראל.

בשם התוכנית פעל שטרן:

  • להקים את התאים החשאיים של האצ"ל בתוך תנועת בית"ר.
  • לארגן קורסים בהדרכת קצינים פולנים להכשרות צבאיות.
  • לרכוש נשק פולני ולהבריח אותו ארצה.
  • הקים שני עיתונים:
    • "די טאט" (יידיש: "המעש") - עיתון יומי רשמי של הארגון הצבאי הלאומי,
    • "ירוזולימה ויזוולונה" (Jerozolima Wyzwolona, פולנית: "ירושלים המשוחררת") - ירחון פולני עבור חוגים מתבוללים, שעד אז היו רחוקים מאוד מאידאולוגיה ציונית.

התוכנית העלתה ויכוחים בתוך תנועת בית"ר; הבכירים חשו כי הצעירים מקשיבים לשליחי האצ"ל ולא להם, וביקשו את התערבותו של זאב ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי פסק לטובת בית"ר, החלטה שלדעת שטרן עלולה לכבול את הארגון. דוד רזיאל נטה אחר שטרן בעד עצמאות של הגוף הלוחם.

תקופת המלחמה והפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המלחמה הופסקה הפעילות בפולין. ערב המלחמה נתפסו כל חברי מפקדת האצ"ל, כולל שטרן, על ידי הבריטים, והובאו למאסר. הארגון החל לגלות סימני התפוררות עקב החלטתו של דוד רזיאל לתמוך בזאב ז'בוטינסקי ולהפסיק לאלתר כל פעילות צבאית כנגד הבריטים. שטרן ראה צעד זה כבגידה מצד ידידו הטוב והחל להוביל מרד בתוך המפקדה. הפילוג לא איחר להגיע, ובאוגוסט 1940 נפרד שטרן מהאצ"ל וייסד את "לוחמי חירות ישראל" (לאחר מותו נקרא הארגון בשמו הנודע עד היום, לח"י).

שטרן גיבש את מצעו האידאולוגי של הארגון החדש במסגרת 18 סעיפים, שנקראו "עיקרי התחייה". מסמך זה הבהיר את מטרות ואמצעי הארגון. חלק מן הסעיפים הביעו את רעיון כיבוש הארץ מידי שלטון זרים, עיקרון האדונות העברית על הארץ, ופריסת הגבולות שבידי היהודים. שטרן יצר מגע עם השלטונות הגרמנים והביע נכונות לעזור להם במלחמתם נגד בריטניה, מתוך אמונה שהם יעדיפו לקיים שיתוף פעולה בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ולהוצאת היהודים מאירופה; בכך גם יסייעו לערער את מעמדה של בריטניה. במכתב שהועבר בינואר 1941 לשגרירות גרמניה בטורקיה כתב שטרן :

Cquote2.svg

קיימים אינטרסים משותפים לכינון סדר חדש באירופה בהתאם לתפיסה הגרמנית להגשמת השאיפות הלאומיות היהודיות...כינונה של מדינה יהודית על בסיס לאומי וטוטליטארי הקשורה בהסכם עם הרייך הגרמני תחזק את מעמדה של גרמניה כמעצמה במזרח הקרוב

Cquote3.svg

המגעים שקיים שטרן עם נציגי גרמניה לא נשאו פרי והמכתב נשאר בשגרירות באנקרה שם נמצא לאחר המלחמה.

לוחית זיכרון ברחוב דיזנגוף 30 לאנשי לח"י שנרצחו במקום על ידי בלשי ה-C.I.D ב-27/1/1942

בתחילת חודש דצמבר 1941 פשטה המשטרה הבריטית על דירה בסמוך לתחנה המרכזית של תל אביב; אנשי מפתח רבים של המחתרת נמצאו ונאסרו בפעולה זאת, מה שהוביל את שטרן למסקנה כי יש לפגוע בחוזקה במנגנון הבילוש הבריטי. הייתה זו תקופה קשה למחתרת: הקופה הייתה כמעט ריקה לגמרי בשלב זה, ואנשיה נאלצו לבצע נסיונות שוד שכשלו. רבים הושלכו למאסר עקב הלשנות, ואף בעל ברית לא נראה באופק. גם היישוב העברי גילה איבה כלפי המחתרת, אשר נתפסה כקיצונית מדי ואף פגעה בשוגג בקצינים יהודים. בין הפעולות שיזם שטרן כנגד הבולשת הבריטית הייתה ההתנקשות ברחוב יעל 8. המטרה הייתה לחסל את הקצין הבריטי ג'פרי מורטון, שהוביל את הפעילות נגד הלח"י. התוכנית הייתה להטמין מלכודת בגג הבניין של רחוב יעל 8 בתל אביב. אחד מאנשי הלח"י הפעיל מטען נפץ בכמות קטנה ופיזר דם (של חיה) בחדר שבגג ועל המדרגות, מה שגרם לבהלה בקרב השכנים אשר הזעיקו את המשטרה. ג'פרי מורטון היה עסוק באותה עת ולכן ביקש מהקצין שיף, שהיה מפקד מחוז תל אביב, לצאת אל המקום. שיף וקצינים נוספים שהתלוו אליו נכנסו לחדר בעליית הגג ומטען שני שהוטמן מראש הופעל על ידי איש לח"י מבניין סמוך. שיף נהרג במקום, ושני קצינים יהודים שהיו עמו מתו מפצעיהם למחרת היום. הפעולה גרמה לזעזוע רב ביישוב היהודי, והעיתונות העברית גינתה את הרצח.

מצבה של לח"י הלך והורע. ב-27 בינואר 1942 פרצו בלשי ה-C.I.D לדירה ברחוב דיזנגוף 30 בתל אביב בה שהו ארבעה אנשי לח"י. הם פתחו באש ופצעו אותם קשה. יעקב אמפר וזליג ז'ק נפטרו אחר כך מפצעיהם. השניים האחרים-יעקב לבשטיין ומשה סבוראי, נתפסו ונכלאו. זו הייתה מכה קשה ללח"י.

בינואר 1942 פורסמו תמונותיהם של שטרן וחבריו ועל ראשו הוצא פרס של 1,000 לא"י.‏[4] שטרן נאלץ לנדוד ברחבי תל אביב וסביבתה כאשר הוא נושא עמו מיטה מתקפלת ומזוודה אחת, שהכילה תנ"ך ומילון עברי. פגישותיו עם חברי המחתרת התרחשו באישון לילה. הייתה זו הדרך היחידה שבה יכול היה לקבל מידע, להעביר הוראות, לעודד את רוחם של האחראים ולטעת בהם אמונה שלא תעורער מכובד המכות שספגו. היה זה גם הזמן היחיד שבו יכול היה להיפגש עם רוני אשתו. שטרן החל לשדר בתחנת השידור החשאית של המחתרת ("קול ציון הלוחמת") במוצאי שבתות. הוא ראה את תפקידה המרכזי של המחתרת בהכשרתה של המלחמה שתבוא לצורך תקומתה של מדינה יהודית וחופשית בארץ ישראל. בשיחה עם אנשי המחתרת אמר שטרן:

Cquote2.svg

אפילו עלינו, קבוצה קטנה כמו שהננו, למלא תפקיד אחד בלבד, דיינו. כי זהו תפקיד היסטורי. עלינו להופיע כחיידק ראשון שבארסו יכניס רקב באותה אימפריה עולמית, שהרימה עתה ידה עלינו. וזאת כדאי לעשות, אפילו נגווע במורסת הפצע האנוש שנגרום לה.

Cquote3.svg
– ‏לוחמי חירות ישראל‏: אנשים, רעיונות, עלילות
Cquote2.svg

דבר אחד ברור: דרך כשרה, שסופה כישלון, פסולה היא; דרך "פסולה", שסופה ניצחון, כשרה למהדרין.

Cquote3.svg
– אברהם שטרן
כתב ידו של אברהם "הרי את מקודשת לי מולדת" באנדרטת לח"י
שלט הנצחה ליאיר בפתח מוזיאון לח"י

ימיו האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבולשת הבריטית השקיעה זמן ומאמצים רבים על מנת למצוא את מקום היחבאו של שטרן. הוא דחה שתי הצעות להסתירו עד סוף המלחמה - הצעה אחת הגיעה בשם התנועה הרוויזיוניסטית, שאף הציעה לנקום את דם נרצחי דיזנגוף 30, והצעה אחרת הגיעה מפי גיסו, נחמיה ברוש (אחיה של רוני, אשתו) שהיה מפקד ב"הגנה". הוא נימק החלטתו כך:

Cquote2.svg

אין ראש מחתרת יכול לקיים בידו את זכות המנהיגות אם יעדיף את ביטחונו האישי על צרכי התנועה.

Cquote3.svg
– ‏לוחמי חירות ישראל‏: אנשים, רעיונות, עלילות

בשלושת השבועות האחרונים לחייו התגורר שטרן בדירתם של טובה ומשה סבוראי, ברחוב מזרחי ב' 8 בשכונת פלורנטין בתל אביב. דירתם נחשבה כפסולה מטעמי ביטחון - משה סבוראי היה אסיר נמלט באותם ימים והיה לדמות מבוקשת על ידי המשטרה. טובה סבוראי התחזתה לאישה חולה אשר בעלה נעדר לעתים קרובות מביתם, וחיסיה שפירא, שהייתה המקשרת של שטרן, התחזתה לעוזרת של טובה, הדואגת לסידורים השוטפים של תחזוק הבית. שטרן נהג להעביר את זמנו בקריאה, בניסוח רעיונות פוליטיים שהרהר לגביהם ובמענה על דואר שקיבל בעזרת המקשרת שלו חיסיה. מאז שפורסמו תמונותיו בעיתונים ועל גבי לוחות המודעות, הוחלט שיפסיק לצאת לטיוליו הליליים על אף החושך ששרר ברחובות בתקופה זו של מלחמה. כמו כן שוּנה מקום היחבאו בתוך הבית. בכל פעם שנשמעה דפיקה על הדלת היה נכנס שטרן למטבחון, ועתה הוחלט שמוטב שייכנס לארון הבגדים וטובה סבוראי תסגור את דלת הארון אחריו. לרוני אשתו כתב באגרת קצרה:

Cquote2.svg

לא יכולתי ולא רציתי ללכת בדרך אחרת מזו שהלכתי בה. אינני מתחרט אף לרגע קט, ולעולם לא אצטער על כך.

Cquote3.svg
– לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון "בית יאיר", פלורנטין, בו נרצח אברהם שטרן.

ביום 12 בפברואר 1942, כ"ה בשבט ה'תש"ב, לאחר ביקורה של חיסיה השכם בבוקר, חש שטרן כי מתבוננים בביתם דרך שלבי התריס הפתוחים. טובה סגרה את השלבים במחשבה שאלו הם בעל הבית ואשתו התולים את כביסתם על הגג, ושטרן פנה לכתיבה כהרגלו מדי יום ביומו. מספר דקות אחר כך, בשעה 9 בבוקר לערך, נשמעה דפיקה קלה בדלת. שטרן פנה ישירות לארון, וטובה ניגשה לפתוח את הדלת לאחר שסגרה את הארון אחריו. בפתח עמד הקצין הבריטי תומאס ג'יימס וילקין, ששלט היטב בשפה העברית, ביחד עם שני בלשים אנגלים. וילקין הודיע לטובה כי הגיע על מנת לקחת עמו מספר פרטי לבוש עבור משה בעלה שיעבור היום לבית הסוהר המרכזי בירושלים (משה סבוראי שכב פצוע בבית החולים לאחר שנפצע באירוע "דיזנגוף 30"). טובה נכנסה לחדר הפנימי, אספה מספר לבנים וחליפה שתלו על דלת החדר, והגישה אותם לוילקין. וילקין ניסה לפתח שיחה עם טובה באשר לפעילותו של בעלה, וכאשר זו השיבה בשלוות נפש איבד וילקין את קור רוחו ובבת אחת התפרץ ואמר כי סוף "אנשי שטרן" יהיה דומה לסופם של נרצחי "דיזנגוף 30". לשמע שמותיהם של הנרצחים השיבה טובה לקצין כי היא עוד תזכה לראות את הבריטים בורחים מהארץ.

וילקין הורה לפתוח בחיפוש בתוך הבית. שני הבלשים החלו בחיפוש, ווילקין ניגש לשולחן בו ישב שטרן לפני מספר דקות וקרא את תוכן הפתקים שהיו עליו. אחד הבלשים פנה לחפש בארון הבגדים הגבוה, נתקל בגופו של שטרן ומיד משך אותו החוצה. טובה הבחינה בבלש מושיט יד אל אקדחו, קפצה ממקומה ונעמדה בין הקצין לשטרן. "לא לירות, לא לירות או שתירה בי",‏‏[5] הפצירה טובה בבלש. וילקין הגיע מיד למשמע השיח והבחין בשטרן. כעבור מספר דקות הגיעו שני בחורים צעירים ובידם כבלים. אחד הבלשים מיהר לכבול את שטרן בעוד שאקדחו ואקדח הבלש השני מופנים אליו. מהר מאוד התמלא הבית בבלשים אנגלים. את טובה סבוראי הובילו החוצה לאחר שנערך עליה חיפוש והיא החליפה את בגדיה.

קברו של אברהם שטרן, בבית הקברות נחלת יצחק

כאשר הגיע ג'פרי מורטון, הוא הורה לשטרן להתקרב לכיוון החלון. שטרן נשמע למורטון ולפתע נשמעו שלוש יריות. טובה, שהייתה בניידת משטרה מחוץ לבית ושמעה את היריות, הבינה מיד: שטרן נרצח‏‏[5]. גופתו של שטרן הורדה לרכב הצלב האדום, והלוויתו נערכה לפנות ערב בבית העלמין בנחלת יצחק שבתל אביב. אנשי משפחה ספורים נכחו בהלוויה תחת אבטחה כבדה של המשטרה הבריטית, שחששה מניסיון פעולה מצד המחתרת.

לאחר הירצחו נולד בנו, יאיר שטרן, שהיה לעיתונאי ולימים מנהל הטלוויזיה הישראלית.

מחלוקות לגבי הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דבר", בטאונה של ההסתדרות הכללית, דיווח על מותו של שטרן: "אברהם שטרן, ראש הכנופיה שעסקה בזמן האחרון במעשי שוד ורצח ואשר אנשיה גרמו למותם הטראגי של שלושה קצינים בתל אביב, נהרג אתמול ב-11.45 בהתנגשות עם המשטרה" ובהמשך: "בנסותו להימלט נאלצה המשטרה לירות בו".‏[6]

בספרו של ג'פרי מורטון, "פשוט-המלאכה", מתוארת עדות שלפיה הוּצא שטרן מן ארון הבגדים, ובשעה שרכן לקשור את שרוכי נעליו זינק לעבר החלון שהוליך אל גג שטוח. מורטון טוען כי חש באיום והאמין כי שטרן רץ לעבר מטען שכנראה החביא מבעוד מועד ושאליו ניסה לברוח בשעת הימלטו כדי להתפוצץ ולקחת עמו אנשים נוספים. לכן כאשר החל להימלט, החליט מורטון לירות ביאיר למוות. כך סיפר מורטון גם בראיון לעיתון "הטיימס".‏[7]

ישנם קשיים רבים בעדות זו: שטרן היה כבול בידיו, ולכן לא יכול היה לנסות לקשור את שרוכיו. מאותה סיבה לא יכֹל לזנק לעבר החלון בעוד בלש אנגלי שומר עליו. בעייתיות נוספת קיימת בהנחה לקיום הפצצה: אם באמת הייתה פצצה, מדוע לא השאיר אותה שטרן במקום קרוב יותר, כמו למשל איתו בארון? ובנוסף - הוא לא רצה לסכן את משפחת סבוראי. מורטון גם לא הסביר מה עשה הבלש ששמר על שטרן בזמן שניסה להימלט, ומדוע לא היה זה הוא שירה בו.‏‏‏[8] שנים רבות לאחר הרצח החליט סרג'נט דניאל דיי, השוטר היחידי שנותר עם מורטון בחדר, לספר את מה שהתרחש:

Cquote2.svg

לאחר שציווה מורטון על כולם לעזוב את הדירה ולקחת איתם את טובה סבוראי, נשארנו עם שטרן רק שנינו, מורטון ואני. ואז ניגש מורטון אל מאחורי גבו של שטרן, דחף אותו אל החלון וירה בראשו. שטרן נפל ומורטון המשיך לירות בחזה. אחר כך הפנה את ראשו אליי ואמר: אתה ראית שהוא ניסה לברוח.

Cquote3.svg
– ‏לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות‏

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרן ניסח את 18 העקרונות של הלח"י, במסמך בשם "עיקרי התחיה", ובסופם הציב את הקמת בית המקדש השלישי, כשיא התחייה הלאומית של עם ישראל. לחבר לח"י שהתנגד להכללת הקמת המקדש בין עקרונות התחייה, כתב: "עניין המקדש אינו דתי דווקא וגם לאדם שאינו אדוק יכולים להיות סנטימנטים לבית, אשר שימש סמל מאז ומעולם לעצמאות עברית".‏[9]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעה לזכר יאיר ויתר חללי לח"י, ביום השנה למותו

על שמו של אברהם שטרן-יאיר רחובות בערי ישראל. כן נקראים על שמו היישוב כוכב יאיר בשרון ומאחז חוות יאיר בשומרון. מוזיאון הלח"י הנמצא בבית בו נרצח נקרא "בית יאיר". מדי שנה, בכ"ה בשבט, יום הרצח, מתקיימת אזכרה ממלכתית לחללי הלח"י בסמוך לקברו בבית העלמין בנחלת יצחק.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר השירים / של אברהם שטרן המכונה יאיר, [תל אביב]: סולם, תש"י.
  • ספר השירים של אברהם שטרן (יאיר): מחולל מלחמת החרות העברית, [תל אביב]: הוועד להוצאת כתבי לח"י, 1964.‬
  • בדמי לעד תחיי: שירים, [תל אביב]: יאיר, תשל"ו.
  • מכתבים לרוני / אברהם שטרן (יאיר); עורך: אהרן אמיר, תל אביב: יאיר, תש"ס-2000.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן ילין-מור, לוחמי חירות ישראל: אנשים, רעיונות, עלילות. (ירושלים): שקמונה, (1974).
  • יוסף נדבה, אברהם שטרן (יאיר) - מחולל מחתרת לח"י.
  • טובה סבוראי, ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן.
  • משה סבוראי, מאצ"ל ללח"י: סיפור אישי. (שקד): המחברים, (1989).
  • משה סבוראי משפט הדיבה. (שקד): המחברים, (1997).
  • משה סבוראי משפט הדיבה 2. (שקד): המחברים, (1997).
  • משה שמיר, יאיר - אברהם שטרן: חייו - מלחמתו - מותו. רומן ביוגרפי. (לוד): זמורה ביתן (תשס"א; 2001)
  • נחמיה בן תור, ספר תולדות הלח"י (חמישה כרכים), הוצאת "יאיר", 2010.
  • לח"י - אנשים, הוצאת "יאיר", 2002
  • עדה אמיכל ייבין, בארגמן, הוצאת "הדר", 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות אודות יומו האחרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות ומאמרים אודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רם אורן, ימים אדומים, הוצאת קשת, 2006‏.
  2. ^ שרה נשמית, ואל המנוחה לא באתי, בית לוחמי הגטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986, עמוד 19
  3. ^ ‏לח"י אנשים: סיפור חייהם של 840 לוחמים ולוחמות‏.
  4. ^ משטרת פלשתינה (א"י), פרסים, דבר, 3 בפברואר 1942 (מודעה)
  5. ^ 5.0 5.1 ‏ימיו האחרונים של יאיר - אברהם שטרן‏
  6. ^ אברהם שטרן נהרג בהתנגשות עם המשטרה, דבר, 13 בפברואר 1942
  7. ^ הורגו של "יאיר" שטרן משחזר נסיבות המקרה, דבר, 17 בפברואר 1967
  8. ^ ‏לוחמי חירות ישראל‏: אנשים, רעיונות, עלילות.
  9. ^ יצחק סטרשינסקי , "בנפול הבית, נפלה המלכות", מוסף 'שבת', מקור ראשון, 28 בינואר 2011