אברך

אַבְרֵךְ הוא כינוי מקובל בעולם הישיבות (הן החרדי והן הציוני דתי) לצעיר בשנים הראשונות אחרי חתונתו, אשר מקדיש חלק ניכר מיומו ללימוד תורה בישיבה או בכולל.

מקור השם

בספר בראשית (מא, לט-מה) מסופר כי פרעה התרשם מחכמתו של יוסף, לאחר שזה הצליח לפתור את חלומו. על פי הכתוב, פרעה מינה אותו למשנה למלך והוא זכה לכינוי "אברך", כינוי יחידאי הקשור ככל הנראה למעמד המלכותי שקיבל:

	וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ, וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף, וַיַּלְבֵּשׁ אֹתוֹ בִּגְדֵי שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ: וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ, וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ, וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם:
– בראשית מ"א, מב-מג

במקביל לפירושים שניתנו למונח זה על דרך הפשט‏, בבראשית רבה (פרשה צ', ג) מצוי פירוש על דרך הדרש‏ הרואה במילה זו הלחם: "אברך – אב בחכמה ורך בשנים", כלומר: בחכמתו הוא כאב (איש בוגר וזקן) ומצד גילו הוא רך בשנים (צעיר), ובניגוד למצופה כבר בגיל צעיר יחסית יש בו חכמה כשל איש מבוגר.‏

מעמד האברכים

מתקופת חז"ל ואילך נחשב מעמדם של תלמידי חכמים לגבוה במיוחד בחברה היהודית עד שנאמר כי "אפילו ממזר תלמיד חכם וכוהן גדול עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם לכוהן גדול עם הארץ" (תלמוד ירושלמי הוריות פ"ג מח ע"ג). בעת החדשה, לומד שהתבלט מנעוריו בחריפות שכלו וזיכרונו ובכוח לימודו כונה "עילוי" ונחשב ל"שידוך" הרצוי ביותר, גם אם משפחתו הייתה ענייה.

לימוד ופרנסה

ערך מורחב – פרנסה מלימוד תורה

על אף המעמד הגבוה של קהילת הלומדים, עיסוק בלעדי בלימוד תורה לא היה מקובל כתופעה רווחת ובמספר מקומות בתלמוד מופיע גינוי לאנשים שאינם מתפרנסים מיגיע כפם. במסכת ברכות אף טוען רבי חייא כי "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים" (תלמוד בבלי, ברכות ח' א'). גם בדברי הרמב"ם מופיעים דברי ביקורת על תלמידי חכמים שאינם מתפרנסים מיגיע כפיהם. המובחרים שבתלמידי החכמים המשיכו לעתים במסלול תורני של רבנות, דיינות או הוראה אך עד המאה ה-20, מרבית האברכים פרנסו את משפחתם ונאלצו לחלק את זמנם בין לימוד תורה לעבודה. חריגים מעטים לכך היו אברכים בקהילות לומדים קטנות ובישיבות אשר נתמכו במידה כזו או אחרת על ידי תורמים חיצוניים.

במאות ה-19 וה-20 החל גידול בשיעורם של בחורי ישיבה ואברכים אשר מקדישים את כל זמנם ללימוד התורה, ומסתמכים בכך על פסיקה עדכנית. שינוי דמוגרפי חשוב אשר נוצר בעקבות עליית שיעור האברכים שאינם עובדים הוא גידול בשיעור הנשים היוצאות לעבודה.

בישראל

בישראל של ראשית המאה ה-21 מצויים אברכים הן במגזר החרדי והן בישיבות הציוניות, כאשר בישיבות החרדיות גבוה יותר שיעורם של האברכים שאינם עובדים כלל לפרנסתם. הבדל נוסף בין שני סוגי האברכים נוגע לסוגיית חובת השירות בצה"ל. מרבית האברכים בישיבות הציוניות שירתו שירות פעיל קודם נישואיהם או אחריהם (בדרך כלל קצר מזה של חייל רגיל בשירות סדיר). במגזר החרדי, לעומת זאת, מרבית האברכים דוחים את שירותם באמצעות הסדר "תורתו אומנותו" ובשלב מאוחר יותר זוכים לפטור מלא.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אברך

• אברך, באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
• יעקב עציון, ‏מה עושה אברך במצרים?, מקור ראשון, מוסף "שבת" , גיליון 750