אברם יופה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברם יופה
Иоффе, Абрам Фёдорович
1880 –‏ 1960
IoffeStamp.jpg
תרומות עיקריות
חקר תחומים רבים, בהם: אלקטרומגנטיות, רדיולוגיה, גבישים ותכונותיהם ופוטו-אלקטריות, והיה הכוח המניע ביסוד מעבדות מחקר ברדיואקטיביות, מוליכות על ופיזיקה גרעינית בברית המועצות.

אברם פדורוביץ' יופהרוסית: Абра́м Фёдорович Ио́ффе;‏ 29 באוקטובר 1880 - 14 באוקטובר 1960) היה פיזיקאי רוסי וסובייטי ממוצא יהודי, יליד אוקראינה. יופה חקר תחומים רבים, בהם: אלקטרומגנטיות, רדיולוגיה, גבישים ותכונותיהם ופוטו-אלקטריות, והיה הכוח המניע ביסוד מעבדות מחקר ברדיואקטיביות, מוליכות על ופיזיקה גרעינית בברית המועצות. רבות ממעבדות אלה הפכו למכוני מחקר עצמאיים. בין תלמידיו נמנו אלכסנדר אלכסנדרוב, פיוטר קאפיצה, איגור קורצ'טוב, יעקב פרנקל, ניקולאי סמיונוב, לב ארצימוביץ' ואחרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יופה נולד למשפחה יהודית מהמעמד הבינוני בעיירה רומני באימפריה הרוסית (כיום במחוז סומי, אוקראינה). ב-1902 סיים את לימודיו במכון לטכנולוגיה בסנקט פטרבורג ועבד שנתיים כעוזר לוילהלם רנטגן במעבדתו במינכן. ב-1905 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת מינכן. יופה טען כי ראה שני שמות (אלברט איינשטיין ומילבה מאריץ') חתומים על ארבעת המאמרים המפורסמים שהוגשו לפרסום ב-1905, "שנת הפלאות", לשנתון הפיזיקה. עדות זו שימשה את הטוענים כי איינשטיין עבד על המאמרים עם אשתו, למרות שרוב היסטוריוני המדע שוללים זאת.

אחרי 1906 עבד יופה במכון הפוליטכני של סנקט פטרבורג, שם התמנה לפרופסור. ב-1911 המיר דתו לנצרות לותרנית. ב-1913 קיבל תואר מגיסטר לפילוסופיה ושנתיים לאחר מכן דוקטור לפיזיקה. שנתיים לאחר מכן היה לראש מחלקה שצמחה להיות המכון הפיזיקו-טכני ע"ש יופה.

יופה סירב להוביל את פרויקט פצצת האטום הסובייטית בטענה כי הוא זקן מדי. הוא האמין בחניכו קורצ'טוב, ובשנת 1942 מינה אותו לראש המעבדה הגרעינית הראשונה בברית המועצות. באקלים האנטישמי ששרר בראשית שנות החמישים סולק יופה מתפקידו כמנהל המכון וממועצת המנהלים שלו.

בשנת 1961 הוא זכה בפרס לנין.

עצמים על שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]