אברם פטרוביץ' חניבעל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

אברם פטרוביץ' חניבעל (רוסית: Абра́м Петро́вич Ганниба́л) ‏(1696 - 14 במאי 1781) היה אציל רוסי. הובא כמתנה לצאר פיוטר הגדול, שירת בצבא האימפריה הרוסית והגיע לדרגת מאיור גנרל, מהנדס צבאי ומושל העיר טאלין ומחוז מיכאילובסקוי. כיום הוא ידוע גם כאבי סבו של המשורר הנודע אלכסנדר פושקין, שחיבר אודותיו נובלה (בלתי גמורה) בשם "השחור של פיוטר הגדול"

Meller-Zakomelski.jpg

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו אינו ברור. מחקרים מוקדמים אודות חניבעל מציעים שהוא נולד בשנת 1696 בכפר בשם "לאגון", הנמצא כיום בשטח אריתראה, והממוקם "בגדה המזרחית של נהר מַארֶבּ" שמשמש כיום כגבול בין אריתריאה ואתיופיה. במפה משנת 1810, אזור בשם לוגו נמצא באתיופיה (האזור מזוהה עם לוגו סארדה, שנשלט באופן עצמאי ומיושב על ידי תגרים נוצרים ושבטי "סאהו" מוסלמים. אחרים מזהים אותו עם אזור "לוגו קווה" הקרוב אליו, הנמצא מערבית יותר, בשטח אריתריאה. אביו של חניבעל היה מנהיג מקומי, מרובה נשים ונכסים. בשנת 1703, הטורקים העות'מאנים פלשו לטריטוריה של אביו, וזה אולץ להגן על שטחו בקרב. הוא הפסיד בקרב, וכנהוג באותם מקרים, בהם בני משפחות אצולה נלקחו אל השליט המוסלמי העליון, הסולטאן, כדי שניתן יהיה להרגם או למכרם לעבדות אם אביהם ימרוד בשלטון - בנו איברהים ועוד מילדיו נלקחו לחצר הסולטאן בקונסטנטינופול במסע ימי. אחותו לאגאן לא שרדה את המסע. בגיל שבע הובא איברהים אל חצר הסולטאן העות'מאני בקונסטנטינופול, שם הוא בילה שנה כמשרת במשק הבית של הסולטאן. באותם הימים חיפש השגריר הרוסי בטורקיה, סאבה רגוזינסקי "עבד אפריקאי קטן ונבון", שישמש לשעשוע כמקובל בחצרות השליטים האירופיים באותם ימים. הוא הובא לבירה הרוסית, ושם אימץ אותו הצאר פיוטר הגדול וגידל אותו יחד עם שאר ילדיו. חניבעל הוטבל לנצרות בכנסיית פרסקבה הקדושה בווילנה, והצאר פיוטר עצמו שימש כסנדקו, ולפיכך גם ניתן לו שמו – אברם פטרוביץ'.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1716, עם מסעו של הצאר לצרפת, נלקח חניבעל כחלק מפמלייתו של הצאר ונשאר בעיר מץ (ולא בפריז, כפי שטוען פושקין) ללימודי הנדסה צבאית ומתמטיקה במכללה לארטילריה והנדסה. לימודיו כללו את תורת המלחמה, מדעים ואומנויות. שם הוא התנדב ללחום לצד כוחותיו של לואי ה-15 נגד המלך פליפה החמישי מספרד, והועלה לדרגת קפיטן. בזמן שירותו בצרפת הוא גם אימץ לעצמו את הכינוי חניבעל, כהוקרה למצביא המבריק של קרתגו, חניבעל. הוא סיים את לימודיו בשנת 1722, ועבר לפריז. בפריז הוא נפגש והתיידד עם דמויות חשובות של תקופת ההשכלה כדידרו, מונטסקייה וולטייר (שכינה אותו "הכוכב השחור של ההשכלה"). הצאר רצה להשיבו לסנקט פטרסבורג כבר אז, אולם חניבעל נשאר בפריז בתירוצים שונים עד שנת 1725, ואז שב לרוסיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מותה של יקטרינה אשתו של פיוטר הגדול בשנת 1727, וכניסיון להיפטר מן המקורבים למשטר הקודם, הוא הוגלה לסיביר, 4,000 ק"מ מזרחית לסנקט פטרסבורג. עם זאת בשנת 1730 קיבל חנינה בשל כישורי ההנדסה הצבאית שלו. כשבתו של פיוטר, יליזבטה, נתמנתה לקיסרית החדשה של רוסיה בשנת 1741, הוא הפך למקורב בחצרה, וקיבל קידום אחר קידום בקריירה הצבאית שלו. בשנת 1742 נתנה לו הקיסרית יליזבטה את מחוז מיכאילובסקוי, על מאות הצמיתים שבו. הוא מונה למושל העיר רבאל (כיום טאלין, בירת אסטוניה), עד שנת 1752, אז קודם לדרגת אלוף, והממונה על ההנדסה הצבאית בכל הצבא הרוסי. בזמן כהונתו הוא הציג את כישוריו כשביצר את חוף הים הבלטי, ביצורים שתרמו אפילו להגנה מפני הפולשים הגרמנים לרוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה, ושעומדים עד היום. בשנת 1762 הוא פרש, במחוז מיכאילובסקוי (שנמצא ליד סנקט פטרסבורג) שברשותו. הוא חי עוד עשרים שנה לאחר מכן, ומת ב-14 במאי 1781, בהיותו בן 83 או 84.

משפחתו וחייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניבעל נישא פעמיים. אשתו הראשונה הייתה היווניה אוודוקיה דיופר. הזוג נישא בשנת 1731 ונולדה להם בת. דיופר תיעבה את חניבעל, שהנישואים אליו נכפו עליה. כאשר גילה חניבעל שדיופר בוגדת בו, הוא הביא למעצרה ולמאסרה, שם היא חייתה אחת עשרה שנים בתנאים קשים. בתוך כך החל חניבעל בחיים עם אשה נוספת, כריסטינה רגינה סייברג, ונשא אותה לאשה בעיר רבאל שנה לאחר לידת בנם, כאשר דיופר אשתו הראשונה עדין נשואה לו חוקית. הוא לא התגרש ממנה עד שנת 1753, אז הוטל עליו קנס לשם כפרה, ודיופר נשלחה למנזר למשך שאר חייה. למרות זאת, נישואיו לסייברג נחשבו חוקיים לאחר הגירושין. מצד אביה, אשתו השנייה של חניבעל הייתה נצר למשפחות אצולה בסקנדינביה וגרמניה: סייברג (שבדיה), גלטונג (נורבגיה) וגרבוב (דנמרק וברנדנבורג). אברם וכריסטינה הביאו לעולם עשרה ילדים, שהבכור שבהם הוא איוואן חניבעל שהיה מצביא בולט בצי הרוסי, ייסד את מבצר קרשון (שייהפוך לימים לעיר קרשון) והגן עליו מפני הצבא הטורקי. בין בניו של חניבעל גם אוסיפ, שיוליד את נדזדה, אמו של המשורר אלכסנדר פושקין. מספר אצילים בריטיים מתייחסים על חניבעל, ביניהם נטליה גרסובנור, דוכסית וסטמינסטר, ואחותה, אלכסנדרה המילטון דוכסית אייברקורן. ג'ורג' מאונטבאטן, המרקיז הרביעי של מילפורד הייבן ובן דודה של המלכה אליזבת השנייה, גם הוא צאצא ישיר, בתור נכדהּ של נדיה מאונטבאטן, המרקיזה של מילפורד הייבן.