אב הטומאה
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. ראו פירוט בדף השיחה. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם. |
בהלכות טומאה וטהרה, מתחלקים הדברים המטמאים לשנים. אב הטומאה וולד הטומאה. דרגת אב הטומאה היא בדרך כלל מקור הטומאה הראשוני [למעט טמא מת], שמסוגלת לגרום טומאה לאדם ולכלים. האדם והכלים הנטמאים מאב הטומאה ותולדותיו נקראים "ולד הטומאה", הנוגע באב הטומאה נהיה ראשון לטומאה והנוגע בו נהיה שני לטומאה, וכן הלאה בשלישי ורביעי לטומאה. ישנם כמה דברים שתקנו בהם חכמים להיות ולד הטומאה, באחת מההדרגות, בלא אב.
ישנם הבדלים גדולים בחומרת הטומאה. אב הטומאה מטמא אדם וכלים, אבל ראשון לטומאה אינו מטמא אלא אוכל ומשקה ולא אדם וכלים. (אמנם מדרבנן משקה מטמא כלים). שלישי לטומאה מטמא רק לגבי קדשים, ורביעי מטמא רק לגבי פרה אדומה.
בטומאת מת ישנו מושג מיוחד של אבי אבות הטומאה, דהיינו שאדם וכלים (למעט כלי חרס) המקבלים טומאה ממת הם עצמם אב הטומאה בשונה ממקבל טומאה מכל מטמא אחר.
תוכן עניינים |
[עריכה] אבות הטומאה מדאורייתא
הרמב"ם מחלק את הטומאות דאורייתא לאחד עשר קטגוריות, שבכל אחת מהן יש אב טומאה אחד או יותר:[1]
- טמא מת - אדם או כלי שנטמאו ממת. (המת עצמו נחשב אבי אבות הטומאה). בטומאת מת ישנו דין מחודש של "חרב הרי הוא כחלל", לפיה כלי ברזל מקבלים את אותה דרגה של הטומאה שבה נגעו.
- טומאת שרץ - שמונה מיני שרצים שנזכרו בתורה מטמאים בעת שהם מתים (חולד, עכבר, צב, אנקה, כח, לטאה, חומט ותנשמת).
- טומאת נבלה - בשר בהמה או חיה שמתו שלא על ידי שחיטה כשרה, וכמו כן אבר מן החי. בהמות וחיות חיות ובהמות לא כשרות נחשבים כנבלה אפילו אם נשחטו כהלכה. גם נבלת עוף טהור היא מאבות הטומאה, אך יש בה דין ייחודי שהיא מטמאת רק באכילה ולא במגע.
- שכבת זרע - נוזל הזרע עצמו מטמא. (האדם שיצא ממנו הזרע - טמא בטומאת בעל קרי).
- מי חטאת - המים שהתקדשו להזאה על טמאי מתים.
- קורבנות חטאת - המתעסקים בפרה אדומה, בפרים ושעירים הנשרפים, ובשעיר המשתלח לעזאזל ביום הכיפורים - נטמאים.
- נידה - הנידה עצמה, גבר שקיים עימה יחסי מין- בועל נדה, הדם שלה, הרוק (ביולוגיה) שלה, השתן שלה, דבר שהיא רכבה עליו (כמו אוכף) ודבר שהיא ישבה או שכבה עליו (כמו כיסא ומיטה).
- יולדת - היולדת עצמה ושאר העניינים כבנידה.
- זבה - הזבה עצמה ושאר העניינים כבנידה.
- זב - הזב עצמו, הרוק שלו, השתן שלו, הזוב שלו, זרעו, מרכבו ומושבו.
- מצורע - מצורע בימי הסגרו והחלטו, מצורע בימי ספירתו (בתהליך טהרתו אחרי שהתרפא), בגד נגוע בצרעת וכן בית נגוע בצרעת.
- זב זבה נדה יולדת ושכבת זרע יש להם קטגוריה מיוחדת של טומאה היוצאת מגופם אשר לה דינים מיוחדים.
[עריכה] אבות הטומאה מדרבנן
- ארץ העמים - השטח שמחוץ לארץ ישראל מטמא את היוצאים מן הארץ בטומאת מת, כאילו נכנסו לבית קברות.
- בית הפרס - שדה שהיה בו קבר, ונחרש בטעות ועצמות המת נפרסו והתפזרו בשטח - עפר השדה מטמא את הנוגע בו או הנושא אותו כאילו נגע או נשא מת, מחשש שמא נגע או הזיז עצם קטנה ולא הבחין בכך.
- טומאת גויים - חכמים גזרו שגויים יחשבו כזב לכל דבר ועניין. גזירה זו נועדה למנוע מגורים משותפים של ישראל וגויים, בגלל נוהגי פריצות ועבודה זרה שרווחו בקרב גויים.
- עבודה זרה - קבעו חכמים שהפסלים שמשתחוים להם והקרבנות שמקריבים להם מטמאים כאב הטומאה.[2]
[עריכה] דרכי הטומאה
דרכי ההיטמאות אינן שוות בכל טומאה.
- מגע - כל הטומאות (חוץ מנבלת עוף טהור, ופרה אדומה פרים ושעירים הנשרפים ושעיר המשתלח), ואפילו ולדות הטומאה.
- משא (הנטמא נושא את המטמא) - מת, זב, זבה, נידה, יולדת, מצורע ונבלה. יוצא מן הכלל הוא הזב המטמא גם את הנישא על גבו.
- מדרס (-משכב מושב ומרכב, שהטמא דורס על הנטמא) והיסט (הטמא מזיז את הנטמא) - זב, זבה, נידה ויולדת (ומצורע מטמא במדרס ולא בהיסט).
- אוהל - רק מת (ומצורע מטמא בביאה לבית, שהיא דומה לאוהל).
- ביאת אישה - הנשים הטמאות: זבה, נידה ויולדת.
יש שתי דרכי טומאה שכל אחת מהן מיוחדת רק לטומאה מסוימת:
- בליעה - מטמאה רק בנבילת עוף טהור. נבילת עוף טהור - מטמאה רק על ידי בליעה.
- התעסקות - מטמאה רק בפרה אדומה, פרים ושעירים הנשרפים ושעיר המשתלח. פרה אדומה, פרים ושעירים הנשרפים ושעיר המשתלח - מטמאים רק על ידי התעסקות.
[עריכה] תוספות חז"ל לאבות הטומאה הקיימים
[עריכה] טומאת מת
לאב זה הוסיפו חז"ל את ההרחבות הבאות:
- אדם שנטמא במגע או משא של אבי אבות הטומאה מדברי סופרים (ארץ העמים, בית הפרס, דם תבוסה)[3].
- כלים שנגעו באדם שנטמא באבי אבות הטומאה מדברי סופרים.
- אדם שנגע בכלים שנטמאו באבי אבות הטומאה מדברי סופרים.
- כלים שנגעו בכלים שנטמאו באבי אבות הטומאה מדברי סופרים.
- כלים שנגעו באדם שנטמא מכלים שנטמאו באבי אבות הטומאה מדברי סופרים.
[עריכה] טומאת זיבות
לגדר זה הוסיפו חכמים גם את הגוי (שנחשב לזב), זובו, רוקו, מימי רגליו, מרכבו, משכבו ומושבו, דם גויה, בועל גויה.
כמו כן, זב, זבה, נידה ויולדת שמתו מטמאים משכב ומושב (קיים חשש שיתעלפו וידמו שהם מתים).
[עריכה] טומאת נידה
על פי חז"ל, אם נטמאה מטמאה את כל הדברים מאז הבדיקה האחרונה או היממה האחרונה (המוקדם מביניהם). כן מטמאים וסתה, כתמי הדם שעליה ועל בגדיה, המרכב, המשכב והמושב של הרואה וסת, הרוק ומי הרגלים של הרואה וסת, והאדם הבועל רואה וסת.
[עריכה] טומאת יולדת
לטומאת היולדת הוסיפו חז"ל גם יולדת איבר (שהוציא העובר אבר והחזירו ואז היא טמאה מרגע שיצא האבר), מרכב, משכב ומושב היולדת אבר, רוק ומימי רגליה של היולדת אבר, בועל היולדת אבר.
[עריכה] טומאת נבילה
לטומאה זו הוסיפו גם את הבהמה ששחט גוי הנחשבת כנבילה, אך יש הסוברים שטומאה זו היא מדאורייתא גם כן.
[עריכה] לקריאה נוספת
- סדר טהרות של המשנה - בעיקר פרק ראשון במסכת כלים.
- כללי טומאות מהגר"א
[עריכה] הערות שוליים
- ^ הקדמת הרמב"ם למסכת טהרות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פג, עמוד א
- ^ בדם תבוסה כלול גם אדם שנטמא באוהל.
| טומאה וטהרה | ||
|---|---|---|
| דרגות הטומאה: |
אבי אבות הטומאה - אב הטומאה - ולד הטומאה - ראשון לטומאה - שני לטומאה - שלישי ורביעי לטומאה |
|
| דרכי היטמאות: | ||
| דברים המטמאים על פי התורה: |
מת - נבלה - נבלת עוף טהור - נבלת השרץ - בעל קרי - נידה - זבה - יולדת - זב - מצורע - צרעת הבתים |
|
| דברים המטמאים על פי חכמים: | ||
| דברים הנטמאים: | ||
| נידה: |
הפסק טהרה - חומרא דרבי זירא - כתם - עקרות הלכתית - פרישה סמוך לווסת - שבעה נקיים |
|
| אחרים: |
טומאת מקדש וקדשיו - הכשר לקבל טומאה - טומאה רצוצה - טומאה הותרה בציבור |
|
| היטהרות: |
טבילה - פרה אדומה - מקווה - חציצה - טבול יום - מחוסר כיפורים |
|
| מסכתות בסדר טהרות: |
כלים - אהלות - נגעים - פרה - טהרות - מקוואות - נידה - מכשירין - זבים - טבול יום - ידיים - עוקצים |
|
