אגבוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אגבוס מנבא את סבלו של פאולוס בירושלים (ציור מאת Louis Cheron, סביבות 1700)

אגבוס היה נביא או משיח יהודי מיהודה, שפעל בתקופת התגבשות הקהילה היהודית-נוצרית (הקהילה המשיחית).

מסופר עליו כי הגיע אל קהילת היהודים-נוצרים (הקהילה המשיחית) באנטיוכיה, אמנם לא ניתן להסיק מהאמור כי אגבוס עצמו היה משיחי אולם אזכורו במעשי השליחים הביא לפרשנות מקובלת כי אכן היה משיחי, פרשנות הנסמכת על הפסוק "ויאמר כה אמר רוח הקדש ככה יאסרו היהודים בירושלים" שבו הוא מתייחס אל היהודים בגוף שלישי.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת הנבואה בהיסטוריה הקדומה של ישראל, החל מתקופת המקרא, מקורה בקבוצה דעתנית, ביקורתית, שצמחה על רקע מעיק ובעייתי במישור הפוליטי, הכלכלי, החברתי והתרבותי. דומה לה התופעה המשיחית, שעניינה, כרונולוגית, נעוץ בתקופת הבית השני. קבוצות נבואיות-משיחיות, קטנות וקיצוניות, צמחו בתקופת השלטון הרומי, ובעיקר בעידן הנציבות הרומית השנייה (66-44), כשהמצב הכללי ביהודה החמיר והלך. השלטונות הרומיים התייחסו בחומרה רבה לתופעה זו בשל ההקשר הכישופי של אירועי ההתנבאות, ויותר מכך – בשל החשש שהתרכזויות המוניות סביב אותם משיחים ונביאים עלולות לקדם תופעות מרדניות.

אזכורים בכתובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אז הוחל באנטיוכיא לקרא את-התלמידים בשם משיחיים.... ויקם אחד מהם ושמו אגבוס ויגד על-פי הרוח כי רעב גדול יבוא על-כל-ישבי תבל ויהי-כן בימי קלודיוס:

– מעשי השליחים י"א 26-28

[2]

ויהי בהיותנו שם ימים רבים וירד נביא אחד מיהודה ושמו אגבוס: ויבא אצלנו ויקח את-אזור פולוס ויאסר-בו את-ידיו ואת-רגליו ויאמר כה אמר רוח הקדש ככה יאסרו היהודים בירושלים את-האיש אשר-לו האזור הזה ויסגירהו בידי הגוים

– מעשי השליחים, פרק כ"א 10-11

לנבואה זו חשיבות רבה בהבנת העובדה שפאולוס ענה להם שהוא גם מוכן להיאסר ולמות עבור ישו.

מסורות מאוחרות יותר משייכות את אגבוס ל-70 השליחים המוזכרים בבשורה על פי לוקאס 10 א. "ואחרי הדברים האלה הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל-כל-עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה:" ומונות אותו בין המרטירים של אנטיוכיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו גם פרשנות זו ביסודות האמונה, כרך א באתר ישועה.
  2. ^ לפי תרגומו של פרנץ דליטש