אגדה (יהדות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ספרות חז"ל

במסגרת הספרות התלמודית, מכנים בשם אגדה או הגדה את החלקים שאינם הלכתיים. בחלק ה'אגדי' נכללים נושאים רבים, החל מסיפורים ומשלים, דרך פרשנות למקרא וכלה בדברי חכמה ומוסר. עיקרה של האגדה מצוי במדרשי אמוראים כגון מדרש רבה, מדרש תנחומא ועוד. חלק עיקרי נוסף משולב בתוך דברי ההלכה שבתלמוד. סבורים שהשם 'הגדה' ניתן לספרות זו כיוון שספרות האגדה נוצרה בעיקר כדרשות הנאמרות בפני קהל.

רוב אגדות התלמוד נאספו בספר עין יעקב. מבחר מתוך האגדה קובץ על ידי חיים נחמן ביאליק ויהושע חנא רבניצקי בספר האגדה (1908-1911).

בשל גיוונה והחופש היחסי שניתן בה, הייתה האגדה למקום ביטויים של בעלי הכשרון הספרותי שבין החכמים. כך, דורות רבים הוסיפו על מפעל האגדה, "עד שנעשתה לעולם מלא בפני עצמו, עולם נפלא ומיוחד, עם חִנו שלו ועם יופיו שלו. ויצירה כזו - אי-אפשר שלא יהיה בה הרבה מן הנצחי והעולמי... יצירת מופת לדורות עולם." (מתוך ההקדמה ל"ספר האגדה"). השימוש באמצעים ספרותיים ומתודיים אף גבר בשל תפקידה של האגדה - למשוך את לב העם לדברי תורה ומוסר.

תוכן עניינים

[עריכה] האגדות השונות

[עריכה] סוגות באגדה

  • סיפורים דרשניים או: הסיפור המקראי המורחב - המונח סיפור דרשני נטבע על ידי עפרה מאיר, והוא מציין סיפורים שדמויותיהם הן בדרך כלל מן המקרא, נקודת המוצא שלהם היא הפסוק המקראי, ומגמתם היא לדרוש אותו ולהפיק ממנו משמעות חדשה. לדוגמה האגדה מספרת על אברהם שהחזיר בתשובה או על בית מדרש של שם ועבר
  • מעשי-חכמים: אגדות המספרות על חייהם ומעשיהם של תנאים ואמוראים.
  • משלים.
  • פתגמים.

בדרך כלל מטרתן של האגדות לחנך את השומעים, ורק מיעוטן מכוונות לתאר מציאות היסטורית.

  • אמונות ודעות: ספרות האגדה דנה בנושאים פילוסופיים כגון "שכר ועונש", "יחס האלוהות והאדם", "תפקידו של עם ישראל", משמעות החברה האנושית ועוד.
  • מוסר: חלק ניכר מספרות האגדה מוקדש להתפתחות המוסרית של האדם, בדרך כלל על ידי סיפור שיש בו מוסר השכל. ביקורתם של בעלי האגדה התייחסה לכל המעמדות שהיו בזמנם, ובכלל זה מעמד החכמים עצמו.
  • פולמוס: האגדה הייתה המקום העיקרי שבו התייחסו, ישירות או בעקיפין, לדעות שמחוץ לעולם היהדות והתפלמסו עימם, בעיקר כנגד הצדוקים והנוצרים. בדרך כלל האגדה מבוססת על הידע המדעי של זמנם ולכן לפעמים יש תיאור ביולוגי, אסטרונומי או פיזיקלי מוטעה, אך דעות אלה היו רק הכלי למסרים - ולכן חז"ל לא היססו לחזור בהם כאשר התברר הידע כמוטעה.

[עריכה] משמעותן של האגדות ביהדות

מוסכם כי "אין למדים הלכה מדברי אגדה", ועם זאת, יש מספר לא מועט של הלכות שמקורן באגדה. לדוגמה, האסמכתא העיקרית בכתובים למנהג עיקרי כל-כך כמו אמירת הקדיש בידי האבלים היא באחד המדרשים (ולאו דווקא העיקרי שבהם, האליהו זוטא). כמו כן, ה"הרחקות" בין איש לאשתו בימי הווסת נוהגות גם בתקופת ה"שבעה נקיים" שלאחריהן, על פי דברי אגדה (תלמוד בבלי, שבת, יג,א). מסתבר שכוונת המאמר היא שבניגוד להלכות הכתובות בתלמוד, אין חובה להשמע לכל מה שכתוב באגדה.

האגדה נחשבת למקור הרוחני החשוב ביותר של היהדות ועליו מתבססים כתביהם של גדולי מחשבת ישראל, כמו הרמב"ם, המהר"ל, המהרש"א, רש"י והראי"ה קוק. רבים מהפרשנים של האגדה בש"ס התיחסו אליה כמטאפורה המרמזת על סוגיות תיאוסופיות שונות בדומה למטאפורות בקבלה או בסיפורים החסידיים. בדרך זו הלכו הגר"א, המהר"ל, ר' נחמן מברסלב והראי"ה קוק בפירושו עין אי"ה. בדרך פרשנות זו ישנה משמעות למלות מפתח שונות שלפיהן ניתן לפענח את הרעיון המובע באגדה, למשל המילה "ים" מרמזת על ים החכמה וכדומה.

במשך דורות היה היחס לאגדות נקודת מחלוקת בין זרמים רציונליים לשמרנים. כיצד להתייחס לאגדות, האם כפשוטן ממש או רק כמשלים ורעיונות מוסריים (ראו למשל הרמב"ם ורציונליזם). מחלוקת זו לא הוכרעה עד היום.

בשנת 2003 עורר ביטוי אחד של הוויכוח פולמוס עז בציונות הדתית. לאחר שהרב יעקב מדן הוציא ספר המדבר על חטאו של דוד המלך ותשובתו, יצאו כמה ראשי ישיבות, כמו הרב צבי טאו, הרב משה בלייכר והרב שלמה אבינר כנגד עצם הטענה שדוד חטא, בשל טענתם שאסור לחלוק על דברי הגמרא, שאומרת: "אמר ר"ש בר נחמני כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה". רבנים אחרים, כמו הרב יובל שרלו והרב יואל בן נון, טענו בין השאר כי אין מחויבות לקבל את המדרש כפשוטו ובמיוחד כיוון שיש דעות חולקות וניתן להבין אותו כאמירה הגורסת שאין להתייחס לדוד כחוטא אך לא מתכוונת לומר שהוא לא חטא כלל.

[עריכה] קבצים של מדרשי אגדה

[עריכה] מדרש רבה

המדרשים הקרויים "מדרש רבה" הם מן המדרשים הידועים והנלמדים ביותר. אולם למרות הדמיון בשמות, לא מדובר בקובץ מדרשי אחד, אלא בקבצים שנכתבו בתקופות שונות, במקומות שונים ועל ידי מחברים שונים.

[עריכה] מדרשים נוספים מתקופת התלמוד ואילך

רשימת קובצי מדרשים נוספים ניתן למצוא בספר "אוצר המדרשים" (י. ד. אייזנשטיין, ניו יורק 1915), ו"רב פעלים" (רבי אברהם בן הגאון מווילנא, ורשה 1894)

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

[עריכה] קישורים חיצוניים


מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%93%D7%94_%28%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA%29
כלים אישיים