אגודה שיתופית

הצגת התקציב באסיפה כללית של האגודה השיתופית בעפרה

אגודה שיתופית היא סוג של קואופרטיב, ישות משפטית עצמאית, שבאופן היסטורי אינה מיועדת למטרות רווח לאגודה עצמה אלא לחבריה. עם זאת קיימות אגודות רבות המתנהלות כחברה לכל דבר ועניין. אגודה שיתופית מבוססת על ניהול עצמי בדרך דמוקרטית, לרווחת החברים, לפי עקרונות הקואופרציה, ללא בעלי מניות פאסיביים.

אגודה שיתופית הוקמה לראשונה באנגליה במאה ה-19, והובאו לארץ ישראל כחלק מהחשיבה הסוציאליסטית.

על פי פקודת האגודות השיתופיות מ-1933, כל חבר בני-אדם המונה לפחות שבעה אנשים רשאי להתאגד כאגודה שיתופית, שהיא אחת מבין ארבעת צורות ההתאגדות האפשריות בתחום המשפט הפרטי בישראל (האחרות הן עמותה, שותפות וחברה). חברי האגודה הם גם הבעלים של האגודה ונכסיה.

אגודה שיתופית תאגד לרוב פרטים ממעמד דומה או בעלי תכונה משותפת על מנת לנהל עבורם נושאים כלכליים באמצעות פעולות משותפות. דוגמאות לכך הם קיבוצים, מושבים, רוב היישובים קהילתיים, חברות תחבורה ציבורית כמו אגד ובעבר גם דן, אגודות שיתופיות לאספקת מים, אגודות צרכניות כדוגמת הצרכניות ורשתות מרכולים, חברות יצרניות כמו הארגז (עד שנת 2000), עוף העמק וקרנות פנסיה.

במושבי העובדים, בהם הייצור הוא נפרד, מטפלת האגודה השיתופית בשיווק התוצרת, ובעיבוד שטחים חקלאיים המשותפים לכל חברי המושב. בקיבוץ, בו אמצעי הייצור ותהליך הייצור הם משותפים, השיתוף מתבצע גם בתחומי הייצור, צריכה, חינוך, תרבות.

לקריאה נוספת

• סמדר אוטולנגי, אגודות שיתופיות דין ונוהל (1995)

קישורים חיצוניים

• רשם האגודות השיתופיות

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.