אגוז (ספינה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנדרטה במתנ"ס חצור הגלילית לציון 50 שנה לטביעת "אגוז"
אנדרטה באשדוד לניספים בספינה "אגוז"
טבלת הנצחה באשדוד להעפלה ממרוקו
טבועי אגוז מובלים לקבורה ממלכתית בהר הרצל, 1992

אגוז (במקור: פִּיסס, Pisces) הייתה ספינה ששימשה לעליית יהודי מרוקו למדינת ישראל, תוך יציאה מארצם בניגוד למדיניותה, שאסרה עליית יהודים לישראל. הספינה פעלה בחשאי, ונודעה בעקבות טביעתה ואובדן רבים מנוסעיה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956, לאחר מאבק לאומי ממושך, מרוקו קיבלה את עצמאותה מצרפת. לאחר עצמאותה, מרוקו אסרה על עליית יהודים לישראל, ובמשך השנים 1956-1961 העלייה ממרוקו נערכה באופן חשאי, בעיקר באמצעות המחתרת היהודית במרוקו. היהודים נאלצו לעזוב את בתיהם בחשכה, לעלות על ספינות ליעדים אירופאים ומאירופה להמשיך לישראל. בצורה זאת עלו כ-30,000 יהודים במהלך תקופת העלייה החשאית.

קורות הספינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה, שנשכרה בשנת 1960 על ידי "המוסד", נהגה (באמצעות המחתרת היהודית במרוקו) לצאת מחוף אל-חוסיימה שבמרוקו לגיברלטר ומשם היו העולים ממשיכים בדרכם לישראל. על סיפונה של הספינה היו לרוב בין 40 ל-50 עולים.

ב-10 בינואר 1961 (כ"ג טבת תשכ"א), בפעם ה-13 שבה עשתה את דרכה לגיברלטר, טבעה הספינה, ויחד עמה אבדו 44 העולים שבה, וכן אלחוטן ישראלי ואחד מאנשי הצוות הספרדים. היחידים ששרדו היו שלושה מאנשי הצוות הספרדים. 22 גופות נמצאו, והשאר אבדו במצולות. 22 הגופות הובאו לקבורה בבית העלמין היהודי העתיק שבאל-חוסימה. את טקסי הקבורה החפוזים ערכו אנשי קהילת יהודי תטואן.

עם נוסעי הספינה נמנה איש "המוסד" חיים צרפתי, שליווה את המעפילים על הספינה ונספה בטביעתה.

בעקבות האסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסון טביעת "אגוז" היה זרז להשגת הסכם ליציאת יהודים ממרוקו, בתנאים מסוימים - ממשלת ישראל נאלצה לשלם כופר בעד כל יהודי לממשלת מרוקו, והעלייה נערכה באמצעות ארגון "היא"ס" שאינו ציוני דרך מסלול שאינו נסיעה ישירה לישראל, אלא עובר בתחנת ביניים. עד 1964 יצאו ממרוקו כ-80 אלף יהודים במבצע יכין, מרביתם הגיעו לישראל.

העלאת עצמות חללי אגוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1992, בעקבות התחממות היחסים בין ישראל למרוקו, הסכים המלך חסן השני להעלאת עצמות הנספים, ואלו נטמנו בטקס ממלכתי בהר הרצל.

המאמצים להעלאת העצמות ארצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת זיכרון בהר הרצל לנספים בספינה "אגוז"
חלקת הקברים של האונייה "אגוז" בהר הרצל
חלקת מצבות לזכר הנעדרים באוניית אגוז בהר הרצל

סם בן-שטרית ערך עשרות שליחויות חשאיות למרוקו וברחבי העולם בין השנים 1992-1983, למען הניא את מלך מרוקו, ממשלתו ומקורביו להתיר את העברת העצמות. לזכותו של חסן השני ייאמר, כי כבר מהפניה הראשונה אליו ביולי 83, השיב, כי הוא נענה עקרונית ובחיוב לבקשה, ובנשימה אחת הוסיף: בהתחשב ברגישות הנושא בעולם הערבי והפלסטיני יש לחכות למועד נוח ומתאים. משהתמהמה המועד, הופעל חליפות מכבש החיזורים והלחצים על המלך. פעמים אחדות נערכו התיאומים הנדרשים והמבצע עמד לצאת אל הפועל, והוא בוטל ברגעים האחרונים, אם עקב תקריות ומלחמות במסגרת סכסוך הדמים בין ישראל לבין שכנותיה, או עקב אירועים וחיכוכים בעולם הערבי.

נסיון אחד לדוגמה שהיה בשנת 1986, עת שהה בן-שטרית, יחד עם שני נציגים ממשרד הביטחון במשך 27 ימים בארמון המלוכה ברבאט. כל ההסכמות עם השלטונות המרוקנים הושגו. ועדת השרים לסמלים ולטקסים בראשות השר יצחק נבון דנה בתוכנית ההעלאה ואישרה אותה. היא הורתה לגופים הממשלתיים, איך וכיצד להיערך לטקסים הממלכתיים. גם המשפחות השכולות נצטוו לשמור בסוד כמוס את דבר העלאת עצמות יקיריהן. אך, דא עקא, הטקס באשקלון, ביוזמת העירייה לקרוא כיכר על שם מוחמד החמישי בהשתתפות ראש הממשלה דאז שמעון פרס, משלחת ראשי הקהילה היהודית שבאו ממרוקו ותושבים, הפך למהומה מכוערת שהדיה השליליים הובלטו בעיתונות העולמית. זאת, כאשר אנשי תנועת כהנא ומוסתים מקומיים, רגמו באבנים את הנאספים בכיכר, לכלכו וטנפו את השלט הנושא "כיכר מוחמד ה-5". ונדליזם זה נעשה, כתגובה על רציחתם בעזה של שני יהודים אשקלוניים יומיים קודם לטקס. המלך שנפגע מחילול זכר אביו, ביטל מיד את המבצע. למחרת עוד ניסה שמעון פרס שהיה בפריז בביקור ממלכתי ונפגש עם ראש ממשלת צרפת ז'אק שיראק, אך ללא הועיל. את עלבונו של חסן השני, הצליח בן-שטרית למחוק על ידי הענקת מגילת הוקרה שכותרתה ותוכנה "הצדעה למוחמד ה-5 על פועלו למען יהודי מרוקו במלחמת העולם השנייה". את המגילה הגיש יחד עם ראשי קהילת יהודי מרוקו לידי המלך ב-10 ביולי 1987 לרגל יום הולדתו ה-58 בארמון המלוכה בקזבלנקה, כשהיא חתומה על ידי 71 אישים-כמניין הסנהדרין. בין החתומים היו יושב ראש הכנסת, שרי ממשלה, רבנים, חברי כנסת, ראשי ערים, ראשי ארגונים ואישי רוח. ואף על פי כן, לא יצאה ההוראה מאת המלך לקיים את המבצע בעניין מעפילי אגוז.

כדי להגביר את הלחצים על המלך, יזם בן-שטרית פניות אליו מאישים שונים מישראל ומהעולם, בהם מזכ"ל האו"ם פרז דה קוויאר, ראש ממשלת צרפת ז'אק שיראק, שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר, מוריס דרויון (שר התרבות הצרפתי לשעבר, שהיה מורו ורבו של המלך), אלמנת גסטון דה-פר ראש העיר מרסיי לשעבר, נשיא הצלב האדום הבינלאומי בז'נבה, נשיא הקונגרס היהודי העולמי אדגר ברונפמן, השר יוסי שריד, מנהיגים פלסטיניים וביניהם עורך "אל-פאג'ר" במזרח ירושלים חנה סניורה, גברת ליליאן שלום מארה "ב-כלת העיטור המלכותי-מרוקני "וישאם עלאווית", ראשי קהילות יוצאי מרוקו בצרפת, שווייץ, קנדה, ארצות הברית, ספרד, קרקאס שבוונצואלה וועד קהילת יהודי מנאוס שבמרכז האמזונאס שבברזיל, שמוצאה ממרוקו. יש להניח, כי לפניות ולהתערבויות אלה היה משקל בשיקולי המלך. אולם ההכרעה כאמור, נפלה ב-1992. כאשר לאחר לחץ מצדו של בן-שטרית נקבע המועד למבצע כ-29 בנובמבר 1992.

המבצע הסודי "איילת השחר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהעלאת חללי הספינה לישראל נענה למעשה המלך חסן השני לפניות של ראשי ממשלה קודמים שמעון פרס ויצחק שמיר שאת בקשותיהם העביר אליו סם בן-שטרית יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, בתוקף היותו מיופה הכוח של המשפחות השכולות וממשלת ישראל. בן-שטרית העביר גם את פנייתו של יצחק רבין בספטמבר 1992 שהביאה למפנה. בפנייתו של רבין הודגש באוזני המלך כי זוהי בקשה, בשם המשפחות השכולות, שמניעיה דתיים-הומנטריים, ותתרום גם לתהליך השלום ההולך ונרקם במזרח התיכון.

עם נחיתת המטוס בישראל ועמו ארונותיהם של מעפילי אגוז, הביאה התקשרות הכתובה והאלקטרונית הישראלית בכותרותיה הראשיות ובמהדורות החדשות את סיפורה הטרגי של הספינה.

קבורה ממלכתית בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צה"ל, הרבנות הצבאית ומרכז ההסברה נערכו לטקסים הממלכתיים בהתאם לתוכניות מגרה שהיו מוכנות מראש. נשיא המדינה, ראש הממשלה ושריו, הרבנים הראשיים לישראל, שופטי בית משפט העליון, משלחת נכבדה ממרוקו והמוני בית ישראל השתתפו באזכרות ובלוויה הממלכתית בהר הרצל. הכנסת קיימה ישיבה מיוחדת, שאותה פתח ראש הממשלה בדברי הודיה חמים למלך על מחוותו.

מעפילי אגוז הגיעו למנוחתם האחרונה בחלקת המעפילים בהר הרצל בירושלים.

הנצחת חללי אגוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שאסון "אגוז" אירע לאחר תקופת ההעפלה, מכונים הנספים, שיצאו מארצם חרף התנגדות השלטון שם, "מעפילי אגוז", ורחובות בשם "מעפילי אגוז" קיימים בערי ישראל, בהן תל אביב, נתניה, בית שמש ואשקלון, וכן רחוב המ"ג בירושלים, בבת ים ובפתח תקווה וכן רחוב ספינת אגוז באור עקיבא. רחובה הראשי של העיר מעלות נקרא "מ"ג המעפילים" על שמם. רבים מציינים את יום טביעת הספינה, כ"ג בטבת, כיום זיכרון לנספי הספינה, ולמורשת עליית יהודי צפון אפריקה.

באשדוד נמצאת אנדרטה לזכר ההעפלה ממרוקו ולניספים בספינה אגוז ולידה טבלת הנצחה להעפלה ממרוקו.

במתנ"ס חצור הגלילית הוקמה אנדרטה הבנויה מדגם מוקטן של הספינה ולוח הנצחה עם שמות הנספים לציון 50 שנה לטביעת הספינה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]