אגוז (ספינה)
אגוז (פיסס) הייתה ספינה ששימשה להעלאת יהודי מרוקו למדינת ישראל, תוך הוצאתם מארצם בניגוד לחוקיה. הספינה פעלה בחשאי, ונודעה בעקבות טביעתה ואובדן רבים מנוסעיה.
הספינה, שנשכרה בשנת 1960 על ידי "המוסד", נהגה (באמצעות המחתרת היהודית במרוקו) לצאת מחוף אל חוסיימה שבמרוקו לגיברלטר ומשם היו העולים ממשיכים בדרכם לישראל. על סיפונה של הספינה היו לרוב בין 40 ל-50 עולים.
ב-10 בינואר 1961 (כ"ג טבת תשכ"א ), בפעם ה-13 שבה עשתה את דרכה לגיברלטר, טבעה הספינה, ויחד עמה אבדו 44 העולים שבה, וכן אלחוטן ישראלי ואחד מאנשי הצוות הספרדים. היחידים ששרדו היו שלושה מאנשי הצוות הספרדים. 22 גופות נמצאו, והשאר אבדו במצולות.
עם נוסעי הספינה נמנה איש "המוסד" חיים צרפתי, שליווה את המעפילים על הספינה ונספה בטביעתה.
האסון היה זרז להשגת הסכם ליציאת יהודים ממרוקו, בתנאים מסוימים - תשלום כופר בעד כל יהודי, ביצוע העלייה באמצעות ארגון "היא"ס" שאינו ציוני ומסלול שאינו נסיעה ישירה לישראל, אלא עובר בתחנת ביניים. עד 1964 יצאו ממרוקו כ-80 אלף יהודים במבצע יכין, מרביתם הגיעו לישראל.
בדצמבר 1992, בעקבות התחממות היחסים בין ישראל למרוקו, הסכים המלך חסן השני להעלאת עצמות הנספים, ואלו נטמנו בטקס ממלכתי בהר הרצל.
על אף שאסון "אגוז" אירע לאחר תקופת ההעפלה, מכונים הנספים, שיצאו מארצם חרף התנגדות השלטון שם, "מעפילי אגוז", ורחובות בשם "מעפילי אגוז" קיימים בערי ישראל, בהן תל אביב, נתניה, בית שמש ואשקלון, וכן רחוב המ"ג בירושלים ובבת ים. רחובה הראשי של העיר מעלות נקרא "מ"ג המעפילים" על שמם. רבים מציינים את יום טביעת הספינה, כ"ג בטבת, כיום זיכרון לנספי הספינה, ולמורשת עליית יהודי צפון אפריקה.
באשדוד נמצאת אנדרטה לזכר ההעפלה ממרוקו ולניספים בספינה אגוז ולידה טבלת הנצחה להעפלה ממרוקו.
במתנ"ס חצור הגלילית הוקמה אנדרטה הבנויה מדגם מוקטן של הספינה ולוח הנצחה עם שמות הנספים לציון 50 שנה לטביעת הספינה .
תוכן עניינים |
[עריכה] העלאת עצמות חללי אגוז
[עריכה] המאמצים להעלאת העצמות ארצה
סם בן-שטרית ערך עשרות שליחויות חשאיות למרוקו וברחבי העולם בין השנים 1992-1983, למען הניא את מלך מרוקו, ממשלתו ומקורביו להתיר את העברת העצמות. לזכותו של חסן השני ייאמר, כי כבר מהפניה הראשונה אליו ביולי 83, השיב, כי הוא נענה עקרונית ובחיוב לבקשה, ובנשימה אחת הוסיף: בהתחשב ברגישות הנושא בעולם הערבי והפלסטיני יש לחכות למועד נוח ומתאים. משהתמהמה המועד, הופעל חליפות מכבש החיזורים והלחצים על המלך. פעמים אחדות נערכו התיאומים הנדרשים והמבצע עמד לצאת אל הפועל, והוא בוטל ברגעים האחרונים, אם עקב תקריות ומלחמות במסגרת סכסוך הדמים בין ישראל לבין שכנותיה, או עקב אירועים וחיכוכים בעולם הערבי.
נסיון אחד לדוגמה שהיה בשנת 1986, עת שהה בן-שטרית, יחד עם שני נציגים ממשרד הביטחון במשך 27 ימים בארמון המלוכה ברבאט. כל ההסכמות עם השלטונות המרוקנים הושגו. ועדת השרים לסמלים ולטקסים בראשות השר יצחק נבון דנה בתוכנית ההעלאה ואישרה אותה. היא הורתה לגופים הממשלתיים, איך וכיצד להיערך לטקסים הממלכתיים. גם המשפחות השכולות נצטוו לשמור בסוד כמוס את דבר העלאת עצמות יקיריהן. אך, דא עקא, הטקס באשקלון, ביוזמת העירייה לקרוא כיכר על שם מוחמד החמישי בהשתתפות ראש הממשלה דאז שמעון פרס, משלחת ראשי הקהילה היהודית שבאו ממרוקו ותושבים, הפך למהומה מכוערת שהדיה השליליים הובלטו בעיתונות העולמית. זאת, כאשר אנשי תנועת כהנא ומוסתים מקומיים, רגמו באבנים את הנאספים בכיכר, לכלכו וטנפו את השלט הנושא "כיכר מוחמד ה-5". ונדליזם זה נעשה, כתגובה על רציחתם בעזה של שני יהודים אשקלוניים יומיים קודם לטקס. המלך שנפגע מחילול זכר אביו, ביטל מיד את המבצע. למחרת עוד ניסה שמעון פרס שהיה בפריז בביקור ממלכתי ונפגש עם ראש ממשלת צרפת ז'אק שיראק, אך ללא הועיל. את עלבונו של חסן השני, הצליח בן-שטרית למחוק על ידי הענקת מגילת הוקרה שכותרתה ותוכנה "הצדעה למוחמד ה-5 על פועלו למען יהודי מרוקו במלחמת העולם השנייה". את המגילה הגיש יחד עם ראשי קהילת יהודי מרוקו לידי המלך ב-10 ביולי 1987 לרגל יום הולדתו ה-58 בארמון המלוכה בקזבלנקה, כשהיא חתומה על ידי 71 אישים-כמניין הסנהדרין. בין החתומים היו יושב ראש הכנסת, שרי ממשלה, רבנים, חברי כנסת, ראשי ערים, ראשי ארגונים ואישי רוח. ואף על פי כן, לא יצאה ההוראה מאת המלך לקיים את המבצע בעניין מעפילי אגוז.
כדי להגביר את הלחצים על המלך, יזם בן-שטרית פניות אליו מאישים שונים מישראל ומהעולם, בהם מזכ"ל האו"ם פרז' דה-קוויאר, ראש ממשלת צרפת ז'אק שיראק, הנרי קיסינג'ר שר החוץ האמריקאי, מוריס דרויון לשעבר שר התרבות הצרפתי שהיה מורו ורבו של המלך, אלמנת גסטון דה-פר לשעבר ראש העיר מרסיי, נשיא הצלב האדום הבינלאומי בז'נבה, אדגאר ברונפמן נשיא הקונגרס היהודי העולמי, השר יוסי שריד, מנהיגים פלסטיניים וביניהם עורך "אל-פאג'ר" במזרח ירושלים חנה סניורה, גברת ליליאן שלום מארה "ב-כלת העיטור המלכותי-מרוקני "וישאם עלאווית", ראשי קהילות יוצאי מרוקו בצרפת, שווייץ, קנדה, ארצות הברית, ספרד, קרקאס שבוונצואלה וועד קהילת יהודי מנאוס שבמרכז האמזונאס שבברזיל, שמוצאה ממרוקו. יש להניח, כי לפניות ולהתערבויות אלה היה משקל בשיקולי המלך. אולם ההכרעה כאמור, נפלה ב-1992. כאשר לאחר לחץ מצדו של בן-שטרית נקבע המועד למבצע כ-29 בנובמבר 2002.
[עריכה] המבצע הסודי "איילת השחר"
בכך, הוא נענה לפניות של ראשי ממשלה קודמים שמעון פרס ויצחק שמיר שאת בקשותיהם העביר אליו סם בן-שטרית יו"ר הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, בתוקף היותו מיופה הכוח של המשפחות השכולות וממשלת ישראל. בן-שטרית העביר גם את פנייתו של יצחק רבין בספטמבר 1992 שהביאה למיפנה. בפנייתו של יצחק רבין הודגש באוזני חסן השני, כי זוהי בקשה, בשם המשפחות השכולות, שמניעיה דתיים-הומנטריים, ותתרום גם לתהליך השלום ההולך ונרקם במזרח התיכון.
עם נחיתת המטוס בישראל ועמו ארונותיהם של מעפילי אגוז, הביאה התקשרות הכתובה והאלקטרונית הישראלית בכותרותיה הראשיות ובמהדורות חדשותיה, את סיפורה הטרגי של אגוז.
[עריכה] קבורה ממלכתית בירושלים
צה"ל, הרבנות הצבאית ומרכז ההסברה נערכו לטקסים הממלכתיים בהתאם לתוכניות מגרה שהיו מוכנות מראש. נשיא המדינה, ראש הממשלה ושריו, הרבנים הראשיים לישראל, שופטי בית משפט העליון, משלחת נכבדה ממרוקו והמוני בית ישראל השתתפו באזכרות ובלוויה הממלכתית בהר הרצל. הכנסת קיימה ישיבה מיוחדת, שאותה פתח ראש הממשלה בדברי הודיה חמים למלך על מחוותו.
מעפילי אגוז הגיעו למנוחתם האחרונה בחלקת המעפילים בהר הרצל ירושלים.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אליעזר שושני, "טביעתה של אניית המעפילים 'אגוז'", מבפנים, מ"ה (1–2) (1983), עמ' 163–165.
